בתביעה שהגיש נגד מועדון הספורט ומנהלו טען התובע כי הוא שובץ לשיעור שבו משתתפים חניכים ותיקים לצד מתחילים והמדריך הדגים עליו תרגיל מסוכן המתאים למתקדמים בלבד. ביהמ"ש: אימוני קרב מגע אינם זרים לתובע
בית משפט השלום דחה תביעה שהגיש אדם בגין נזקי הגוף שנגרמו לו לטענתו, במהלך שיעור באומנויות לחימה. השופט יחזקאל הראל קבע כי התובע לא הצליח להוכיח כי הודגם עליו תרגיל בג'ו ג'יטסו, ואם הודגם – לא הוכיח כי הכאבים שמהם הוא סובל אכן נגרמו בגינו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, חוקר פרטי במקצועו, הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך שיעור ניסיון בג'ו ג'יטסו שהתקיים במועדון הספורט רמת חן – המרכז הבינלאומי לאומנויות לחימה, בהדרכתם של מנהל המועדון ומדריך. לטענת התובע, בעת שהמנהל יצא למספר דקות מאולם האימון, הדגים עליו המדריך תרגיל אחיזה אחורי, תוך הפעלת כוח מופרז שלא לצורך, וכתוצאה מכך נפגע בצווארו.
על רקע זה, הגיש התובע תביעה לפיצויים נגד המועדון ומנהלו. במסגרת התביעה, טען כי הגיע לשיעור מבלי שהוסברו לו הסיכונים שבהשתתפות וכי שובץ לשיעור בו משתתפים חניכים ותיקים ולא לשיעור של חניכים מתחילים. לטענתו, המדריך הדגים עליו תרגיל מסוכן המתאים למתקדמים בלבד, לא הפסיק את מהלך התרגיל ולא נתן דעתו לסימונו לחדול. לטענתו, המדריכים התעלמו לחלוטין מהשלכות הפגיעה, זאת אף לאחר שחזר למועדון והודיע להם על נזקיו.
לטענת הנתבעים, מדובר באירוע רגיל שהינו במתחם הסיכונים הסבירים והיום יומיים היכולים להתרחש במהלך אימון ג'ודו. לחילופין, טענו כי יש לדחות את התביעה בשל רשלנותו המוחלטת של התובע, אשר חרף פגיעתו הצווארית באימון הג'ודו שבו השתתף חצי שנה קודם לכן, בחר מרצונו להמשיך וליטול חלק באימון ואף לא הזהיר אותם מפני פגיעתו הקודמת.
השופט יחזקאל הראל דחה את התביעה וקבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי המדריך הדגים עליו תרגיל, או כי הוא לחץ על צווארו. חיזוק למסקנתו, מצא בית המשפט בכך שהתובע לא פנה לנתבעים במשך שש שנים ובחר לשבת בחוסר מעש.
עוד קבע השופט כי אימוני קרב מגע אינם זרים לתובע, אשר אישר בעצמו כי התאמן בעבר בסוגים שונים של אומנויות לחימה, וכן כי נפגע באימון ג'ודו כמה חודשים לפני האירוע הנטען.
השופט הראל נתן משקל נמוך לקלטת ותמליל השיחה שניהל עם המנהל והמדריך לאחר האירוע, ובה מסר להם את שאירע. לדברי השופט, האזנה לקלטת העלתה כי מטרת השיחה לא נועדה לשם מסירת הודע הפורמלית על קרות האירוע אלא על מנת לתעד בהסתר את הגרסה שביקש להביא.
לאור זאת, נדחתה התביעה ונקבע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להראות כי הודגם עליו תרגיל, וככל שאכן הודגם – כי הכאבים מהם החל לסבול והממצאים שנמצאו אכן נגרמו בגין אותו תרגיל.
