שוב תביעה בבית ראש הממשלה, שוב טענות נגד שרה נתניהו. נזכרנו בספר הגנוז שביקש בעלה הראשון לפרסם עליה לפני 20 שנה. איך כמעט פורסם, מה כלל ואיך האיש נעלם בטיסה לטקסס. פרק ראשון מספרו של עו"ד רון לוינטל "ארץ דיבת חלב ודבש" שייצא לאור לקראת שבוע הספר העברי
שרה נתניהו היתה דיילת גרושה מזה תשע שנים כשהכירה את בנימין נתניהו, לימים ראש הממשלה. לפני כן, היתה נשואה במשך שבע שנים לחבר קיבוץ שפיים, דורון נויברגר, מורה לחינוך מיוחד, שככל הנראה לא זכר לה חסד נעורים. נויברגר הוא מי שכמעט היה חתום על הוצאת רב מכר בטוח, ספר שיכול היה להיות פופולארי במיוחד, אך בהוראת בית המשפט למשפחה ברמת גן נגנז עוד בטרם הודפס, לאחר שמר נויברגר עבר מסע שכנועים לא פשוט על ידי גורמים שונים, חלקם מהקיבוץ, ויש הטוענים כי גם מטעם השב"כ. הסופר נאלם וכתב היד מעולם לא פורסם. רב מכר שאין לו זכר.
איך יודע סופר שיש לו רב מכר ביד? לספר היתה גיבורה מעניינת ותזמון טוב. שרה גיבורת ביבי. בחודש מאי 1996 נבחר נתניהו לראשות הממשלה, וגם רעייתו שרה עלתה לכותרות. לאורך הקדנציות שלו כראש ממשלה, היתה הגברת נתניהו מושא לפרסומים לא מעטים אודות טענות לאופי בעייתי, התפרצויות והתנהגות קצת פחות חברותית לעובדי המשק בבית ראש הממשלה. לא עובד אחד ולא שניים יצאו למסע תקשורתי עם ציטוטים מכתב תביעה, שמעולם לא ניתנה בו פסיקה מנומקת, משום שההליך נסגר בפשרה. הכתוב בכתבי תביעה – מוגן מפני תביעה. הפשרה – סודית. החידה – נותרה בעינה.
רכילות ונימוק ביטחוני
מבחינת הציבור הרחב, שרה נתניהו הפכה במאי 1996 לראשונה לאשת ראש הממשלה, תואר שאין לו דרישות בחוק, אך דומה כי הוא מחייב מבחינה ציבורית. מחייב להופיע באופן מכובד, מה שזה לא אומר. וכך, בבת אחת, עלתה הגברת נתניהו על הבמה והזרקורים הופנו גם אליה. כמו במקרים דומים רבים, החלו אנשים מעברה מתרפקים עליה, כאלה שביקשו כעת את חברתה אך גם כאלה שחיכו לה בסיבוב.
חצי שנה לאחר שנכנסה לבית ראש הממשלה, באוקטובר 1996, הגיח בעלה לשעבר היישר מחדר האוכל של הקיבוץ אל כותרות העיתונים היומיים עם הבטחות להוציא ספר "אמיתי" וחושפני עליה. אחרי שבע שנים ביחד, לנויברגר היה מידע רכילותי עסיסי, שחשב לחלוק עם הציבור בישראל. והיה לו גם נימוק. נימוק ביטחוני. בעיתונים התפרסמה אז תמונה של הגברת נתניהו מעיינת במסמכים שנטען שהם סודיים. נויברגר, כפי שדווח אז, התרשם כי היא מעיינת בחומר סודי והופכת שותפה להחלטות מדיניות, הגם שלדעתו היא אינה ראויה או מתאימה לכך, והבטיח לגלות מיהי באמת רעיית ראש הממשלה, כדי שהציבור ישפוט האם כדאי שהיא תעיין במסמכים סודיים ותקבע או תציע לבעלה מה לעשות.
מתוך ההדלפות הבודדות אפשר היה להבין שכל הפרשיות המאוחרות יותר שפורסמו אודותיה (העוזרת הראשונה, העוזרת השנייה, מוביל הרהיטים, מנהל משק הבית וכל יתר התובעים הפוטנציאליים) יחווירו לעומת התכנים של נויברגר. מנהל הפרסום של ראש הממשלה בבחירות, הפרסומאי מוטי מורל, קיבל פנייה עוד במהלך הקמפיין מעורכת הדין של נויברגר, ובמשך חודשיים נמשכו ניסיונות מו"מ בין הצדדים מתחת לפני השטח, ערב הבחירות ומייד לאחריהן. משהם לא צלחו, צצה הפרשה בערוץ 2 בהפתעה במלוא כוחה וכל כלי התקשורת עסקו בה אחרי שהודלפה להם. הבעל לשעבר אמר בעיתונים ש"כל מה שאמרו וכתבו נגדי לא יניא אותי מלהוציא את הספר", ובכך ביקש להתייחס לרצח האופי שנעשה לגביו ולגבי מניעיו. "אם יש לו בעיה ביטחונית איתה, שיפנה למשטרה", צוטט בא כוחה.
חבית חומר הנפץ התגלגלה ללשכת השופט
שנה קודם לכן סיים כבוד השופט יהושע גייפמן את חברותו בצוות ההקמה של שר המשפטים להקמת "בייבי" חדש: בית משפט לענייני משפחה. שר המשפטים דוד ליבאי הבין שצריך להפריד את תיקי המשפחה למיניהם מכלל התיקים שעומסים את בתי משפט השלום, ולפתוח בית משפט מתמחה בתחום זה, עם שופטים המתמחים בתחום ועם כללים מיוחדים. במקום שהתיקים הללו יבואו אחרי ולפני תביעות אזרחיות אחרות, בפני שופט תורן, תוך כדי שבית המשפט עוסק בהפרות חוזה, גביית שיקים ותאונות דרכים, כשלתוך הלו"ז משתרבבת תביעת מזונות (לה עדים יתר הנוכחים שבאו בכלל לתביעה של סכסוך עם שכניהם), הוצע להקים לעניינים האלה בית משפט נפרד. מעתה, כל סכסוך בין בעל ואישה, גם אם הם פרודים או גרושים אך הסכסוך נובע מחייהם המשותפים, יידון רק שם, כולל תביעות לשון הרע ובגין הפרת הפרטיות. הכל.
השופט גייפמן, אז עדיין עורך דין פרטי מוערך, סייע, במצוות השר, להקים את הפרויקט החדש, בית המשפט המיוחד, שאחד מכלליו הבסיסיים הוא, כמובן, חיסיון מלא וסודיות הנוגעת לכל העניינים שבין המתגרשים לביניהם. מטבע הדברים, גייפמן גם מונה לשמש כאחד השופטים הראשונים בבית המשפט החדש. בראש השנה, שנת 1995, גייפמן אך נכנס ללשכתו החדשה, כשהוא מתחיל להכיר את עולמם של המתדיינים בתביעות גירושין, מצד השופט. הכל חדש, דנדש ולא מוכר. כמעט כל הליך הוא מעין "תקדים", שהגם שאינו מחייב את בית המשפט הגבוה יותר, הוא ודאי סולל את הדרך של בית המשפט החדש ומנכש עשבים בנתיב לא מוכר.
תיקים באו והלכו, בשנתו הראשונה של השופט, מהסוג הצפוי פחות או יותר: דרישות לקביעת מזונות, בקשות להסדרי ראייה של הילדים אחרי גירושים, חלוקת רכוש משותף, אימוץ ילדים, טענות לאבהות מוכחשת. סיפורים אנושיים של אנשים לא ציבוריים, אנשים פרטיים עם מקרים פרטיים, המתדיינים על ענייניהם האינטימיים ביותר. פסיקה חדשה, עולם חדש, בית משפט עם כללים מתהווים מיום ליום. אך דבר לא יכול היה להכינו לחבית חומר הנפץ שנתגלגלה לעבר לשכתו, כשעורך הדין של הגברת נתניהו, עו"ד דוד שמרון הגיש לקראת סיום השנה הראשונה של בית המשפט ושל גייפמן בתפקיד, בקשה דחופה לצו מניעה.
אז התברר כי עורכת הדין רונית ג'מצ'י, ידידת משפחת נויברגר, החזיקה אצלה את החומר שלושה חודשים עד שהתייעצה עם עו"ד אביגדור פלדמן והעבירה אליו את הפיקוד, תוך שהבטיחה לעיתונות כי "הפרסום ייצא לאור" וכי "אין בו פרטים אינטימיים". אך בהמשך לדברים, בבוקר אחד נחתה על שולחנו של השופט גייפמן, לבקשתו, ערימה של פתקים שהועברו בין דורון נויברגר לרעייתו לשעבר שרה, כמו גם קלטות של שיחות מוקלטות ביניהם, מכתבים ותמונות, ובתוך החומר הרב – מכתב מסקרן באורך 93 עמודים ששלחה הגברת נתניהו להוריו של נויברגר, ושם חשפה בפניהם את סגור ליבה ואת הרקע לפירוד מבעלה. מכתב רגיש במיוחד. היו שם חומרים "יותר צהובים ממה שצהוב יכול להיות", כדברי עורך ספריית "מעריב", שקיבל הצעה לרכוש ולהפיץ את הספר.
עניין ציבורי בסכסוך אינטימי
שאלות רכושיות ומריבות על הכסף והנדל"ן, זה הבסיס, אבל גם טיוטת הסכם הגירושין נכנסה לתוך השקית. זה היה חומר הגלם של נויברגר, ומתוכו התעתד להוציא פרקים כתובים על מערכת היחסים. המטרה היתה להציג את החומר בפני השופט, כדי שיקבע האם ראוי לעצור את הפרסום או שיש מקום להתיר אותו.
מבחינת נתניהו ופרקליטיה, מדובר היה במקרה מובהק של לשון הרע והפרת הפרטיות. חוק איסור לשון הרע אינו מתיר פרסום של דבר אמת, כל עוד אין בו עניין ציבורי, ועל השאלה האם יש עניין ציבורי בחייה האינטימיים של רעיית ראש הממשלה, אין תשובה ברורה. הגם שהדיון ביניהם, כמתבקש מדיון בבית המשפט למשפחה, התקיים בדלתיים סגורות, ביקשה נתניהו שגם השופט עצמו לא יעיין בחומר. הבקשה נדחתה. עו"ד שמרון הודיע לעיתונאים כי "שרה נתניהו אינה מתכוונת לנסות ולמנוע את פרסום הספר. זה לא נעים לה שרוצים לפרסם עליה כזה ספר, אבל היא אישה חזקה ומקבלת את הדברים בפרופורציות. זה דבר חמור, לא נאה ומכוער מאוד. המניעים הם בוודאי בצע כסף, אולי קנאה ואולי שנאה שהצטברה אצלו וצרות עין". הוא ניסה גם להרגיע את נויברגר באומרו כי "המסמך שגברת נתניהו צולמה מעיינת בו היה לו"ז הביקור שלה בוושינגטון. לא נראה לי שזה מסמך סודי שאסור לה לעיין בו".
בעוד פרקליטה של נתניהו מבטיח בתקשורת כי אין בכוונתה למנוע את הפרסום, הוגשה כאמור לבית המשפט בקשה למניעת הפרסום ובקשה מנגד להתיר אותו ולהעביר את הדיון בכלל לבית משפט רגיל, שהרי אין מדובר בעוד בעל ואישה (תמ"ש 62620/97) כי אם במידע חשוב על אשת ראש הממשלה. אם הדיון עובר לבית משפט רגיל, הוא עלול להיות פומבי ומפורסם לכל. אם הדיון נשאר בבית המשפט למשפחה, שאך זה הוקם, הדברים נותרים חסויים.
לשופט גייפמן נפלה ליד הזדמנות לכתוב החלטה החורגת מהמקרה הפרטי של בני הזוג, ומבהירה היטב כי בית המשפט לענייני משפחה לא מוותר על הסמכות שלו, וכי המקום לדון בו בתביעות מסוג הפרת הפרטיות או לשון הרע גם בין בני זוג שהתגרשו עוד ב-1987, הוא כאן, אצלו, בבית המשפט החדש שהוקם. כך, בעוד העולם בחוץ כמרקחה והעיתונים עוסקים בפרשה מדי יום ביומו, ישב לו כבוד השופט גייפמן בלשכתו, בבית המשפט החדש שעוד אין בו כללים ברורים ואלה נוצרים תוך כדי, עם החומר האישי שליקט נויברגר לאורך השנים, והתבקש לעיין בו, כדי להבין מי נגד מי, לאחר שדחה את הדרישה של עו"ד שמרון, לפיה אפילו הוא – השופט – לא יקרא את החומר, ולו כדי להחליט האם כולנו נוכל לקרוא אותו.
וכך פירט את רשימת החומרים שקיבל לידיו:
(א) 5 קלטות בנות 90 דקות כל אחת.
(ב) מכתב של הגב' נתניהו להוריו של נויברגר (93 עמודים).
(ג) מכתב נוסף של הגב' נתניהו להורים (10 עמודים).
(ד) פתקים שונים בכתב ידה.
(ה) מכתב אישי של שרה נתניהו לדורון.
(ו) נגטיבים של תמונות של שרה נתניהו.
(ז) 16 העתקי צילומים שלה.
(ח) טיוטת הסכם גירושין.
לחצים כבדים
תילי תילים של פרשנים נדרשו לסוגיה, האם פרסום מידע אינטימי על ידי בן זוג (האסור בחוק) מותר כשמדובר בדמות ציבורית (ואכן זהו סוג של חריג לאיסור בחוק). נויברגר רואיין בערוץ הראשון אבל יכול היה לומר רק מעט, בגלל צו המניעה הזמני ובגלל החיסיון הכללי, ומזכיר הקיבוץ דני קייט התראיין נגדו ואמר שבגלל פרסום הספר, ייגרם בכלל נזק לקיבוץ כולו. טענה קצת מוזרה, בהתחשב בכך שנויברגר הוא אדם פרטי, ולא הקיבוץ הוא המוציא את הספר לאור. ולמה בכלל שהקיבוץ יינזק? ועל ידי מי? גורמים בשלטון?
בשלב זה, בלי להקדים את המאוחר, רק נרגיע את הקוראים בכך שהקיבוץ לא ניזוק וגם מר קייט לא. לימים, עשור שנים לאחר מכן, גם מונה על ידי מר נתניהו לשמש כיועץ ראש הממשלה, עם או בלי קשר לפרשה.
במקביל, נוצר קשר בין עורכי הדין משני הצדדים. נאמר על ידי עו"ד שמרון כי נויברגר "ירד מהעניין" וכי הוא "מוכן לחתום על נייר. אנחנו לא הצענו לו אגורה". נויברגר עצמו רואיין ואמר על נתניהו: "היא עוקבת אחריי כל היום לכל מקום שאני הולך". בהוצאת "ידיעות אחרונות" הביעו עניין מתקדם. גם מוטי מורל הביע עניין וישב אצל נויברגר לילה שלם כדי להניאו מכתיבת הספר.
בהמשך, הופעלו על האיש "לחצים כבדים", כדבריו. הוא החליט "להעדיף את החיים השקטים בקיבוץ", ואולי היה זה רק תירוץ. לא רק קייט לחץ: אחרים צוטטו בעיתונות כאומרים שמדובר ב"בחור תמים ודי תמהוני. זה לא רעיון שלו. מישהו שתל לו אותו בראש". נויברגר קרא והבין לאן זה הולך. הלחצים גברו, הוא שינה את המנגינה, הודיע לבית המשפט כי הספר מוקפא ואמר לתקשורת הצמאה שלא יוותר על פרסום הספר אלא רק לעת עתה, ויפרסם את הדברים "עם הזמן" בטיימינג שלו. וברח לטקסס.
הקוראים עדיין מחכים.
עו"ד רון לוינטל הוא בעל משרד עורכי דין העוסק בדיני לשון הרע וזכויות יוצרים.
מאמרים נוספים של המחבר:
