ביהמ"ש המחוזי גזר 32 שנות מאסר על האב שהתעלל בבתו הקטינה כמעט מידי יום והדיח אותה לשימוש בסמים. שופטי העליון הביעו שאט נפש מהמעשים, אך הקלו בעונשו בטענה שזה חרג בחומרתו באופן קיצוני מרף הענישה המקובל ועלה על העונשים שנגזרו בפרשות מזעזעות וחמורות יותר
בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של אב שהורשע בהתעללות מינית ממושכת בבתו הקטינה במשך שנים, והפחית שש שנות מאסר מהעונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי, שעמד על 32 שנים. השופטים נעם סולברג, עוזי פוגלמן וסלים ג'ובראן קבעו כי העונש חרג בחומרתו גם מהעונשים שנגזרו בפרשות דומות ואף חמורות יותר, וכי גם בהתחשב בחומרתם הקשה של המעשים – אין לסטות בחריגה קיצונית מן הענישה הידועה והמוכרת.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, הירשמו לניוזלטר תקדין
המערער הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון בשורה ארוכה של עבירות מין במשפחה, עבירות סמים והדחה בחקירה. על פי האישום הראשון, נהג המערער לבצע במשך שנים מעשי סדום ומעשים מגונים בבתו הקטינה כמעט מדי יום, והדיח אותה להשתמש בסם מסוכן מסוג חשיש.
עוד נטען בכתב האישום כי בעת שהייתו בבית המעצר טלפן המערער באמצעות הטלפון הציבורי לבתו ודרש ממנה לחזור בה מהודעותיה במשטרה, כשהוא מפעיל עליה אמצעי לחץ פסולים ואיומים בהתאבדות.
"גם השפל שבפושעים זכאי למתחם ענישה מקובל"
בית המשפט המחוזי גזר על המערער 32 שנות מאסר בפועל, בהתחשב בחומרה הקשה במעשיו ובפגיעה האנושה במתלוננת והנזק הקשה שנגרם לה. בנוסף, גזר בית המשפט על המערער מאסר על תנאי ותשלום פיצוי כספי לבתו בשיעור המרבי על פי החוק – 258 אלף שקל.
בערעור שהגיש לבית המשפט העליון על חומרת העונש טען המערער כי מעשיו אמנם היו חמורים, אולם העונש שהוטל עליו אינו מידתי, חורג במידה קיצונית ממתחם הענישה שנקבע בפסיקה וחמור אף יותר מן העונש שהמדינה עצמה ביקשה להשית עליו.
המערער הוסיף והצביע על שורה של נסיבות מקלות בעניינו, לרבות הודאתו באשמה אשר חסכה מבתו את הצורך במתן עדות, הצער והבושה שהביע, עברו הנקי, ונסיבות חייו הקשות.
שופטי בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, נעם סולברג וסלים ג'ובראן קיבלו את הערעור והפחיתו שש שנות מאסר מעונשו של המערער. השופטים ציינו בפתח הדברים כי מעשיו של המערער הם מחרידים וכי קשה להביע את הזעזוע והזוועה שהיו מנת חלקה של הבת מתלוננת נוכח התעללות מינית יומיומית לאורך שנים, כשלכך נוספה גם הדחה לשימוש בסמים. יש להניח כי הטראומה תלווה את הבת לאורך כל ימי חייה, כשהפגיעה בה מתעצמת עוד מחמת התנכרות בני המשפחה כלפיה, ציינו השופטים. לכן, ברור שנדרש עונש קשה ומכביד מאד כגמול הולם על מעשיו הרעים של המערער, על מנת להרתיע אותו ואחרים כמותו, וכדי להבטיח את ביטחונם של קורבנות פוטנציאליים לעבירות מין בכלל, ובתוך המשפחה בפרט.
עם זאת, קבעו השופטים, גם מעשים זוועתיים צריכים להשתלב במתחם הענישה וברף הענישה המקובל, וגם השפל שבפושעים זכאי לכך שעונשו לא יסטה בחריגה קיצונית מן הענישה הידועה והמוכרת.
רוצחי אריק קרפ קיבלו פחות
במקרה זה קבע בית המשפט כי יש צורך בהתערבות שיפוטית בעונש שהוטל על המערער, שהוא חריג בחומרתו גם בהשוואה לפרשות מזעזעות אחרות שבהן בוצעו עבירות מין חמורות עוד יותר בתוך המשפחה בליווי אלימות קשה, בנסיבות דומות בתכיפותן ובמשכן ובמספר קורבנות רב יותר.
עוד ציינו השופטים כי גם בתיקי הריגה אין מוטלים בדרך כלל עונשים שכאלה, כשלדוגמה הובאה פרשת הריגתו של אריק קרפ ז"ל באקסטזה של אלימות אכזרית, שם הוטלו על הנאשמים 26 שנות מאסר.
בשולי הדברים צוין כי בצדק נדחקו הנסיבות האישיות של המערער לצורך גזר הדין, אולם שורת הדין והצדק מחייבת הקלה מסויימת בעונש, על מנת להתאימו לעונשים על מעשים דומים במקרים אחרים.
לאור האמור, הפחית בית המשפט שש שנות מאסר מעונשו של המערער, והעמידו על 26 שנות מאסר בפועל במקום 32 השנים שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי. עונש המאסר על תנאי והחיוב בפיצוי כספי, נותרו על כנם.
