חדשות

ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורה של עורכת דין שהואשמה בשיבוש הליכי משפט על השעייתה הזמנית מעיסוק במקצוע וקבע כי כתב האישום אינו מהווה "ראיה מנהלית" לביצוע העבירה וכי על בתי הדין המשמעתיים לשקול בקשות להשעיה זמנית בדומה להליכי מעצר עד תום ההליכים

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של עורכת דין שהועמדה לדין בעבירה של שיבוש הליכי משפט, על החלטת בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין להשעותה זמנית מעיסוק במקצוע, וקבע אמות מידה שעל בסיסת רשאית הלשכה להשעות עורך דין שהואשם בפלילים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, הירשמו לניוזלטר תקדין

נגד המערערת, עורכת דין במקצועה, הוגש כתב אישום שייחס לה עבירת שיבוש הליכי משפט. כתב האישום הוגש על רקע פרשה שבה היו מעורבים מנהל מדור חקירות ברשות המסים ואיש עסקים, שעניינה לקיחת ומתן שוחד, מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט.

המערערת, העוסקת בתחום הפלילי, ייצגה אדם אחר בקשר לאותה פרשה, ועל פי הנטען מסרה לו פרטי גרסתו של חשוד אחר על מנת להוביל לתיאום גרסאות ולהכשיל את החקירה הפלילית.

בעוד התיק הפלילי נגד המערערת תלוי ועומד, הגישה נגדה לשכת עורכי הדין בקשה להשעיה זמנית מעיסוק במקצוע, בהתאם לסעיף 78(ג) לחוק לשכת עורכי הדין. בית הדין המשמעתי המחוזי קבע כי יש להשעות את המערערת תוך איסור מייצוג בהליכים פליליים ומשמעתיים, איסור ייצוג בפני כל גוף חוקר, איסור כניסה לבתי סוהר ולבתי מעצר, איסור קבלת תפקידים של כונסת נכסים, אפוטרופוס או מנהל עזבון ואיסור לנהל נאמנויות כספיות עבור לקוחות במוסדות פיננסיים.

בית הדין המשמעתי הארצי דחה את ערעורה של עורכת הדין, למעט קציבת תקופת ההשעיה הזמנית והחלקית לתקופה של 12 חודשים כך שאם בפרק זמן זה לא יינתן פסק דין בעניינה של המערערת היא תוכל לשוב לעיסוקה המלא. מנגד, סברה דעת המיעוט כי יש להחזיר את התיק לבית הדין המשמעתי המחוזי כדי שישקול ויבחן את הראיות ששימשו בסיס להגשת כתב האישום. מכאן הערעור.

זכות לבחינת הראיות על ידי משפטנים

השופט משה דרורי קיבל את הערעור וביטל את השעייתה של עורכת הדין, וציין כי עורך דין הנאשם בפלילים הוא עדיין בחזקת זכאי, ועל כן ייעתר בית הדין המשמעתי לבקשה להשעיה זמנית רק במקרים נדירים וחמורים במיוחד.

כפועל יוצא, קבע השופט לדרורי, על בית הדין הדן בבקשה להקפיד על בחינה מדוקדקת של הראיות הלכאוריות שעמדו בבסיס הגשת כתב האישום, לפי המבחנים שהתגבשו בפסיקה בנושא של מעצר עד תום ההליכים.

השופט העיר כי אין לקבל את גישת ב"כ הלשכה לפיה כתב האישום מהווה "ראיה מנהלית" לביצוע העבירה, וכן אין לקבל את הטענה כי מדובר בפלישה של בית הדין המשמעתי לתחום שאינו שייך לו, או כי חברי בתי הדין אינם שופטים פליליים ולכן אין עליהם לבדוק את הראיות. זאת, שכן זכותה של המערערת ושל עורכי דין אחרים שהוגש נגדם כתב אישום פלילי, שהראיות המשמשות בסיס לכתב האישום, שמכוחו מבקשת הלשכה להשעות את רשיונם, ייבדקו באופן מקצועי על ידי משפטנים.

לאור האמור, על בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין לפעול כמו בתי המשפט בישראל בהליכים של מעצר עד תום ההליכים, ולבדוק את עוצמת הראיות הלכאוריות בבואם להחליט על השעיה זמנית של עו"ד מכוח כתב אישום פלילי.

"מקדמה על חשבון העונש"

אשר לשאלת יישום חובת בדיקת הראיות, סבר בית המשפט כי במקרה רגיל יש ללכת לפי דעת המיעוט בבית הדין הארצי במקרה דנן – קרי, להחזיר את הדיון לבית הדין המשמעתי המחוזי שהוא הערכאה המבררת. עם זאת, במקרה זה נקבע כי יש להיענות לערעור, בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה. בעניין זה, ציין השופט דרורי כי להבדיל ממעצר עד תום ההליכים, השעייה זמנית היא "מקדמה על חשבון העונש". מעיון בפסיקה, עולה כי העונשים שהוטלו על עורך דין שהורשע בעבירה של הטרדת עד או שיבוש הליכי משפט נעו בין נזיפה, השעייה לחודש, לחמישה חודשים ולשמונה חודשים. מכאן, שנוכח העובדה שהמערערת כבר הייתה מושעית באופן זמני חמישה חודשים, אין כל הצדקה להמתין תקופת זמן נוספת שכן לא יעלה על הדעת כי תיקבע תקופת השעייה זמנית העולה על תקופת ההשעיה כעונש שלו היא צפויה אם תורשע.

בשולי הדברים, פירט השופט את השיקולים הנוספים שעל בית הדין המשמעתי להדרש אליהם בבואו להכריע בבקשת השעיה זמנית של עורך דין הנאשם בפלילים, בהם שאלת הקלון, סיכוי סיום ההליך הפלילי ומשך תקופת ההשעיה שתיגזר על עורך הדין אם יורשע. במקרה זה, תקופת ההשעייה הזמנית גלשה כמעט מעבר לתקופת ההשעייה שהייתה נגזרת על המערערת אילו הייתה מורשעת, ועל כן הדבר הטה את הכף לכיוון קבלת הערעור.

עמל"ע 56952-02-14