בית הדין לעבודה קבע כי זימונו של רומן לוועדת משמעת ושחרורו מהקבוצה נעשו משיקולים מקצועיים וענייניים, ולא נבעו מפעילותו במסגרת התארגנות הכדורגלנים בהסתדרות הכללית: "פעילות בארגון עובדים אינה מקנה לעובד חסינות ואין הוא רשאי לזלזל בעבודה, להפר את נהליה או להתבטא באופן בוטה כלפי הממונים עליו"
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעתו של דן רומן, שחקן לשעבר בקבוצת הפועל רמת גן-גבעתיים בכדורגל, אשר טען כי פוטר מהקבוצה על רקע פעילותו במסגרת התארגנות הכדורגלנים בהסתדרות הכללית. בית הדין קבע כי אי הכללתו של השחקן בסגל, זימונו לוועדת משמעת ושחרורו מהקבוצה, נעשו משיקולים מקצועיים וענייניים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, הירשמו לניוזלטר תקדין
במסגרת פעילותה של ההסתדרות הכללית, החלה זו לצרף לשורותיה שחקני כדורגל במסגרת התארגנות ראשונית, במטרה לחתום על הסכמים קיבוציים בענף הכדורגל ולייצג את שחקני הכדורגל בליגת העל, ליגה לאומית, ליגה א' וב' וליגת הנשים. נוכח האמור, מונה ועד פעולה בו היה חבר גם רומן, שחקן כדורגל מקצועי ששיחק בקבוצות שונות לאורך השנים.
בחודש מאי 2013 חלו חילופי בעלות בקבוצת הפועל רמת גן-גבעתיים, וכחודש לאחר מכן הצטרף רומן לשורותיה. מספר חודשים מאוחר יותר, מונה מאמן חדש לקבוצה, שהיחסים בינו לבין רומן היו עכורים. בהמשך, החל רומן יחד עם חבריו לוועד הפעולה, להחתים כדורגלנים על טפסי הצטרפות להסתדרות. בסוף אותו חודש, שלחה ההסתדרות הודעת יציגות להתאחדות לכדורגל, ועוד באותו ערב הורה יו"ר המועדון לרומן שלא להגיע לאימון למחרת.
רומן אכן לא הגיע לאימון, אולם ביום שלמחרת הגיע וזומן לדיון ב"ועדת משמעת" של הקבוצה בגין הפרת הסכם השחקן עמו. עד לאותו דיון הושעה רומן מאימונים וממשחקים. יום הדיון בפני ועדת המשמעת, פנתה ההסתדרות ליו"ר המועדון וקבלה על השעייתו של רומן, תוך שהצביעה על סמיכות הזמנים בין ההודעה על התארגנות העובדים ובין זימונו לוועדת המשמעת.
תרומה מאכזבת להישגי הקבוצה
בדיון בוועדה, נטען כי רומן התראיין לכלי תקשורת ללא אישור המועדון, התאמן ללא חולצה על מדרגות האיצטדיון ללא קבלת רשות, התפרץ לחדר המאמן ללא קבלת רשות והופיע לאימון כשעל מצחו כתוב שם המאמן בטוש שחור. זמן קצר לאחר סיום הישיבה, התקבלה החלטה להטיל על התובע קנס וקנס על תנאי, תוך סיום השעייתו. מאותו מועד, החל רומן להתאמן בנפרד מסגל השחקנים, וכן קיבל מכתב הממליץ לו לחפש לעצמו קבוצה אחרת לשחק בה והתבקש שלא להגיע לאסיפות הקבוצה.
בעקבות הודעה זו, הגישו הן רומן והן ההסתדרות בקשות לבית הדין לעבודה למתן צו המצהיר כי פיטוריו של רומן נעשו בשל פעילותו לטובת התארגנות שחקני הכדורגל. עוד התבקש צו המורה לקבוצה לחדול מפגיעה בהתארגנות העובדים וכן סעדים כספיים של פיצויים.
השופטת דגית ויסמן קבעה כי קיימת אמנם חפיפה בין המועד שבו הודיעה ההסתדרות שהיא הארגון היציג ודרשה לקיים משא ומתן עם ההתאחדות לבין המכתב שהורה לתובע להתייצב לבירור משמעתי.
יחד עם זאת, עלה מהראיות כי פעילותו של רומן במסגרת ההתארגנות החדשה החלה תקופה ארוכה לפני המאורעות נשוא ההליך. כמו כן, אף שהוכח כי הקבוצה ידעה על מעורבות התובע בהתארגנות, לא היתה לכך נפקות מבחינת התנהלותה היומיומית, שכן גם לפי עדותו של רומן, הוא לא פנה אל הקבוצה בעניינים הקשורים בהתארגנות. עוד התברר כי מאמן הקבוצה היה מאוכזב מתרומתו של רומן להישגיה, וגם רומן אישר שיש לו יחסים מורכבים על המאמן. מכאן, קבעה השופטת כי הוֹשבתו של התובע על הספסל היתה משיקולים מקצועיים של המאמן.
בעניין זה ציינה השופטת ויסמן למרות טענת התובעים שלפיה מדובר בהתארגנות ראשונית במקום עבודה, שחלה עליה הגנה יתרה בהתאם לפסיקה, לא מדובר במקרה רגיל של התארגנות ראשונית, נוכח קיומו של ארגון מתחרה – ארגון שחקני הכדורגל".
תהיות ואי נוחות מההליך המשמעתי
השופטת ציינה כי הורדת החולצה באימון וכתיבת שם המאמן על המצח הם אירועים שעניינם קריאת תגר על סמכותו של המאמן, וקבעה כי יש לקבל את הסברו של המאמן לחומרת המעשים ולהשפעה שלהם על משמעת הקבוצה ומעמדו של המאמן בה. לפיכך, תגובת הקבוצה שהעמידה את רומן לדין משמעתי היתה תגובה מתבקשת, שאם לא כן ניתן היה להבין כאילו הקבוצה אינה מגבה את המאמן מול התנהגות חריגה של שחקן כלפיו.
עוד נקבע, כי לא הובא כל הסבר שיכול להצדיק את התנהגות התובע כחלק ממהלך ההתארגנות במסגרת ההסתדרות, ואף אין כל ראיה לכך שהצעדים ננקטו על דעת ההסתדרות, בהוראתה, באישורה או בעידודה. מכאן המסקנה כי מדובר במהלך אינדיבידואלי על רקע יחסיו של רומן עם המאמן ולא כחלק מהפעילות לקידום ההתארגנות.
בכל הנוגע לראיון בתקשורת, התרשם בית הדין כי למרות שהשתתפותו של רומן בו הייתה אכן קשורה להתארגנות, לא עצם הראיון הוא שגרם לקבוצה לפעול נגדו במישור המשמעתי, אלא העובדה שהוא לא סייג את דבריו ולא הבהיר שהתופעות שתיאר, בעיקר הלנת שכר, אינן קיימות בקבוצה בה הוא משחק.
כמו כן, הקבוצה ידעה על הראיון מראש ולא מנעה אותו. לאור כל האמור, קבעה השופטת ויסמן כי חרף סמיכות הזמנים בין השלב בהתארגנות השחקנים ובין ההליכים המשמעתיים כנגד רומן, הקבוצה הרימה את נטל השכנוע כי היתה הצדקה עניינית לפעולותיה וכי הן לא נועדו לפגוע בהתארגנות השחקנים והשחקניות.
בשולי הדברים ציינה השופטת כי על פי ההלכה הפסוקה, פעילות בארגון עובדים אינה מקנה לעובד חסינות ואין הוא רשאי לנהוג ככל העולה על רוחו, לזלזל בעבודה, להפר את נהלי העבודה, להתעלם מהם או להתבטא באופן בוטה כלפי הממונים עליו.
לבסוף, קבעה השופטת כי התמונה העולה מהראיות ביחס להליך המשמעתי מעוררת תהיות ואי נוחות, שכן נציגי הקבוצה לא ידעו מהו הליך הערעור על החלטתם ואם קיימת ערכאת ערעור, שיקולי הענישה לא היו ברורים ונראה כי הענישה נתונה לשרירות לבם של חברי ועדת המשמעת. בנוסף, השחקן הושעה אף שבתקנון המשמעת לא נקבע עונש של השעיה.
למרות האמור, נוכח הצהרת הקבוצה שלא תפעל למימוש העונש המשמעתי שהוטל על רומן, לא מצאה השופטת שיש מקום להצהיר על בטלות התקנון או להורות על פיצוי.
כמו כן, סברה השופטת כי טענותיהם של רומן וההסתדרות ביחס לבטלות תקנון המשמעת מעוררות שאלות עקרוניות וכבדות משקל, המצריכות דיון החורג מטיעוני הצדדים. לפיכך, משהצדדים עצמם לא הרחיבו בנושא ומאחר שעניינו הפרטני של התובע בא על פתרונו, אין מקום להכריע באופן עקרוני בדבר היחס בין הדינים המסדירים את עולם הספורט ובין משפט העבודה.
