בת חסותו של המאמן הפסידה ליריבתה הסינית באולימפיאדת הנכים בבייג'ינג, והאשימה אותו בהפסד. בעקבות האכזבה ותחושת ההשפלה החל התובע לחוש קוצר נשימה לחצים בחזה ופונה לבית החולים
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל את תביעתו של מאמן טניס נגד הביטוח הלאומי, וקבע כי יש להכיר באירוע אוטם שריר הלב שבו לקה כתאונת עבודה, שאירעה על רקע הפסדה בתחרות של הטניסאית שאימן באולימפיאדת הנכים בבייג'ינג.
התובע הוא מאמן טניס במקצועו. לאחר שלא עסק במקצוע מספר שנים, הוצע לו בשנת 2007 לאמן טניסאית נכה מצטיינת לקראת אולימפיאדת הנכים בבייג'ינג, שאמורה הייתה להתקיים כשנה לאחר מכן. התובע הסכים, ומאותו מועד הקדיש את כל זמנו ומרצו לטניסאית – אימן אותה, דאג לכל צרכיה וליווה אותה לתחרויות בארץ ובחו"ל. כתוצאה מכך, התקדמה הטניסאית בדירוג העולמי מהמקום ה-24 למקום השישי, והציפיות לזכיה במדליה אולימפית הלכו וגברו, כמו גם ציפייתו של התובע לקידום אישי עבורו בתחום המקצועי.
קרסה תחת הלחץ
בתחרויות באולימפיאדת בייג'ינג, עלתה הטניסאית לשלב שלפני שמינית הגמר, ואמורה הייתה להתחרות בטניסאית סינית שהייתה מדורגת במקום ה-20 בעולם. עם תחילת המשחק, שררה אווירה מתוחה במקום עקב צעקות העידוד של קהל הסיני, שמנה אלפי אנשים. כמו כן, מאחר שנאסר על התובע להיות נוכח על מגרש הטניס עצמו, הוא חש במהלך כל המשחק כי אינו תומך בבת חסותו באופן מספק מבחינה נפשית, וככלל חש מתוח מאד עקב ראייתו את המעמד כיוצא דופן מבחינת חשיבותו בחייו.
בסופו של דבר, התקשתה הטניסאית הישראלית להתמודד עם המתח הנפשי הרב, והפסידה ליריבתה הסינית. הטניסאית ירדה מהמגרש כשהיא נסערת ובוכה, וכשניסה התובע לגשת ולשוחח עמה התעלמה וסירבה לדבר עימו, וגם באותו ערב כשניסה לעודד אותה הטיחה בו בכעס כי ההפסד היה בגללו. תגובה זו פגעה מאד בתובע, שחש פגוע ומושפל וכי כל השקעתו ירדה לטמיון.
כבר באותו ערב החל התובע לחוש ברע, הרגשה שנמשכה גם בימים הבאים, אולם למרות זאת לא ניגש להבדק מאחר שייחס זאת לתחושת האכזבה מהמפלה של בת חסותו. רק כעבור ארבעה ימים, מעט לפני טקס הסיום של האולימפיאדה, ניגש התובע להיבדק לאחר שחש בקוצר נשימה ולחצים בחזה, ופונה לבית החולים שם אובחן כמי שלקה בהתקף לב ובוצע לו צינתור. לאחר מכן, הוטס התובע לארץ ונותח.
בתביעתו עתר התובע להכיר בהתקף הלב בו לקה כתאונת עבודה על ידי הביטוח הלאומי. במסגרת ההליכים, מונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר סבר כי ההרגשה הרעה של התובע בתום משחק הטניס, המשך המועקה הנפשית והיעדר הטיפול הרפואי, יוצרים קשר סיבתי רצוף בין אירוע התחרות לבין אוטם שריר הלב שבו לקה. לפיכך, המליץ המומחה להכיר באירוע כתאונת עבודה, כפוף לסייגים מסוימים.
תהילת עולם או הרס הקריירה
סגנית הנשיא, השופטת איטה קציר, קיבלה את התביעה וציינה כי באירוע בסדר גודל עולמי כמו האולימפיאדה, ספורטאים ומאמניהם זוכים לתהילת עולם ובונים לעצמם קריירה בינלאומית, אך בכל הנוגע למפסידים, לחלקם נהרסת הקריירה מבלי יכולת לתקנה, כפי שקרה במקרה הנוכחי. עוד ציינה השופטת כי עוצמת המתח והרגשות הנלווים לתחרויות השונות הם בעוצמה גדולה מאד שאין להשוותה לדוגמה למתח הנלווה למריבה קולנית עם המעסיק.
השופטת קציר הדגישה כי במקרה זה דובר בפגיעה ועלבון קשה מאד ויוצא דופן של התובע, שהמשיך לחלחל בו והוא התקשה להירגע ממנו, כפי שציין גם מומחה בית הדין, בהתבסס על מחקרים רפואיים בנושא.
עוד קבעה השופטת כי טענותיו של המל"ל, בהן בין היתר שכאביו של התובע החלו רק יומיים טרם אשפוזו, מתעלמות מתיאור המתח הרב והמועקה הקשה שהיתה לו מיד עם תום המשחק שבו הפסידה הטניסאית, וכן מהעובדה שאחד המאמנים האחרים שראה את התובע ביום שלמחרת המליץ לו ללכת ולהיבדק מאחר שהוא "נראה לא טוב". עוד נדחתה הטענה לפיה כאביו של התובע בחזה הופיעו בעת מאמץ בזמן ששחה בבריכה, שכן טענה זו מתעלמת מכך שהתובע הוא ספורטאי בעצמו המבצע פעילות מאומצת כל העת ונוהג לשחות כדבר שבשגרה. חוות דעת המומחה ציינה אמנם כי לתובע היו גורמי סיכון אינהרנטיים כגון סכרת ומחלת לב טרשתית כרונית, אולם עד למועד התחרות לא הייתה כל עדות קלינית לקיומה של מחלת לב והתובע לא התלונן על תעוקת חזה, גם לא במאמץ. משכך, קבע המומחה, אלמלא אירוע הדחק היה התובע ממשיך להתנהל ללא סימפטומים וקרוב לוודאי שלא היה לוקה באוטם שריר הלב.
לאור האמור, קבע בית הדין כי אוטם שריר הלב שבו לקה התובע הוא תאונת עבודה שאירעה כתוצאה מתחרות הטניס באולימפיאדה ומהאירועים שהתרחשו לאחריה. לפיכך, על המל"ל לשלם לו דמי פגיעה כחוק.
