ביה"ד לעבודה דחה את תביעת המורה לפיצוי וציין כי תפקיד המחנכת בכיתה שתלמידיה משתייכים ל"אוכלוסיה קשה" ומתקשים להישאר במסגרת הלימודית, מחייב כי המחנכת תמשיך ללמד עד למבחני הבגרות ובמהלכם, כך שהמידע על הריונה של המורה היה רלוונטי להעסקתה
בית הדין האזורי לעבודה דחה טענת מורה כי פוטרה שלא כדין עקב הריונה וקבע כי לאור מכלול הראיות והעדויות, סירובו של בית הספר להעסיקה כמחנכת וכמגישה לבגרות הוא החלטה סבירה אשר אינה מזכה בפיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
התובעת התקבלה לעבודה בבית הספר אמי"ת מרכז טכנולוגי דתי כמחנכת כיתה י' וכמגישה למבחני בגרות, בסמוך לתאריך פתיחת שנת הלימודים. כהכנה לשנת הלימודים, ערך בית הספר שלושה ימי הערכות שבהם חובה הייתה על מורים להשתתף – שניים מתוכם התקיימו באילת. ביום ההערכות הראשון, ערכה התובעת מיוזמתה שיחה עם יועצת בית הספר, שבה הודיעה לה כי היא בהריון. התובעת עזבה את יום ההערכות בצהרי היום, לא השתתפה בשני ימי ההערכות האחרים ולא חזרה לעבודה.
למנוע פגיעה בתלמידים
בתביעה שהגישה נגד בית הספר טענה המורה כי היא פוטרה מעבודתה עקב הריונה ועתרה לתשלום שכר עבודה עד ליום הלידה, הפסד דמי חופשת לידה, הפסד השתכרות לאחר חופשת הלידה, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויים ללא הוכחת נזק מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
התובעת טענה כי בשל היותה בשלבי הריון ראשוניים חששה שלא תוכל לעמוד בנסיעה הארוכה לאילת ולכן פנתה למנהל בית הספר כדי להסביר שהנסיעה תהיה בלתי אפשרת עבורה. בשיחה לא ציינה את דבר היותה בהיריון. בשל סירובו של המנהל, פנתה התובעת ליועצת ושיתפה אותה בדבר הריונה. בהמשך, ובתכוף לכך פנתה היועצת לשוחח בעניין עם המנהל וסגנו ולאחר השיחה נמסר לתובעת כי לא ניתן יהיה להעסיקה כמחנכת, או בכל משרה אחרת.
בית הספר טען בתגובה כי התובעת החליטה מיוזמתה שלא להמשיך לעבוד לאחר שהוער לה בעדינות כי חבל שלא סיפרה על דבר הריונה בטרם נערך שיבוץ המורים, שכן אז היו משבצים אותה בכיתות שאינן עתידות לגשת לבחינת הבגרות, וזאת על מנת שלא לפגוע בתלמידים. כמו כן, נטען כי נשלחו לתובעת מכתבים המפצירים בה לחזור בה מהחלטתה שלא לעבוד בבית הספר.
חוסר רגישות
השופטת שרה ברוינר ישרזדה דחתה את התביעה ברובה וקבעה כי היועצת אמנם הודיעה לתובעת כי לא ניתן יהיה להעסיקה כמחנכת, אולם לא הוכח כי היועצת הייתה מוסמכת לפטר עובדים ומשכך, כלל לא הייתה מוסמכת לפטר את התובעת. לאור האמור לעיל, נקבע כי התובעת לא פוטרה במהלך יום ההערכות הראשון.
עוד קבעה השופטת כי התובעת עצמה הביעה את כוונתה שלא לעבוד בבית הספר, בין היתר נוכח התנהלותה והעובדה שפנתה עוד באותו ערב לבית ספר אחר. על כן, נקבע כי התובעת לא פוטרה, ומכאן שיש לדחות את רכיבי התביעה הנוגעים לפיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת והפסד שכר ודמי חופשת לידה.
השופטת ציינה כי תפקיד המחנכת בכיתה שתלמידיה משתייכים ל"אוכלוסיה קשה", מתקשים להישאר במסגרת הלימודית, ועומדים לגשת לבחינת בגרות – מחייב כי המחנכת תמשיך ללמד עובר לתקופת מבחני הבגרות ובמהלכם. משכך, נקבע כי המידע בדבר הריונה של התובעת היה רלוונטי, וציפייתה של היועצת לדעת על כך לשם תכנון השיבוצים בבית הספר הייתה בגדר הסביר.
משכך, קבעה השופטת ברוינר ישרזדה כי סירובו של בית הספר להעסיק את התובעת כמחנכת היה סביר. עם זאת, נקבע כי בית הספר לא היו רגיש מספיק למצב שבו הועמדה התובעת, ובתגובה לגילוי ההיריון לא נדונו באופן ענייני רצונותיה של התובעת, ההשלכות על אופן העסקתה ואף לא הוצגו בפניה אופציות אפשריות. נפסק, כי על בית הספר היה לערוך שיחת בירור עניינית וממצה, ולא להשאיר את התובעת במצב מעורפל ימים ספורים לפני לפתיחת שנת הלימודים.
לאור האמור לעיל, חויב בית הספר בפיצוי בגין עגמת הנפש ופגם בזכות השימוע בסך של 5,000 שקל.
לקריאה נוספת, ראו: