השופט נפתלי שילה הודה כי הדין הדתי המטיל על האב חובה אבסולוטית לשלם מזונות יוצר מצב של חוסר שוויון וצדק, אך הפתרון לדבריו הוא במגבלות הדין האישי – קיזוז הצרכים ההכרחיים כנגד ההוצאות מדין צדקה שבהם תישא האם האמידה יותר
בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב הפחית את תשלומי המזונות בהם חייב אב גרוש ב-25% לאור המשמורת המשותפת, ומתח ביקורת על שני ההורים שטענו כי הכנסתם זעומה עד כי הם אינם מסוגלים לפרנס את ילדיהם, בעוד שהמצב האמיתי שונה בתכלית.
האם עתרה למזונות שני ילדיה הקטינים, כולל מדור, בסך של 8,548 שקל, כשלטענתה, היא עצמה מתפרנסת בדוחק מעסק קטן שבבעלותה ומגמלת נכות בסך של 4,384 שקל לחודש.
מנגד טען האב כי אין לחייב אותו לשלם מזונות עבור הקטינים לידי האם, שכן הוא נושא בעצמו בכל הוצאות הילדים מחצית מהזמן כשהם שוהים עמו. בנוסף, טען כי האם מקבלת מידי חודש אלפי שקלים מהשכרת נכסים שבבעלותה – דירת גג בתל אביב ושתי חנויות, ובנוסף יש לה תיק השקעות בסך של 2.5 מיליון שקל שהוברח לאביה סמוך לפרוץ הסכסוך. לטענתו, בשנים האחרונות, בייחוד לאחר שעברו הילדים למשמורתו, עסקו קרס והוא בקושי מתפרנס.
צדק במגבלות הדין האישי
סגן הנשיאה, השופט נפתלי שילה, הודה כי לעתים הפעלת הוראות הדין הדתי, המטיל על האב חובה אבסולוטית לספק את צרכיו ההכרחיים של הקטין, יוצרת מצב של חוסר שוויון וצדק מסוים, אין מנוס מהפעלת הדין האישי. אולם, מאחר שטרם שונה החוק, יש ליישם את עקרונות הצדק והשוויון בגבולות הדין הקיים, בין היתר על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות.
"בדרך כלל, לא קיים קושי לחייב את האב לשלם לאם דמי מזונות לילדים גם כשהמשמורת משותפת, כאשר האב משתכר משמעותית יותר מהאם בפער משמעותי. במקרה כזה, ברור כי גם במשמורת משותפת, על האב לשלם תשלומי מזונות, אולם מופחתים", כתב השופט והסביר כי מאידך, כאשר קיים פער משמעותי לטובת האם, ניתן לבצע קיזוז של הצרכים ההכרחיים כנגד הכספים שעל האם להשיב לאב עקב ההוצאות מדין צדק, כך שהאב לא חייב לשלם לאם דבר.
"הקושי מתעורר במלוא חריפותו במצב בו לשני ההורים הכנסה דומה אולם היא הכנסה נמוכה", הדגיש השופט שילה. "למשל, כששני ההורים משתכרים כל אחד כ-5,000 שקל לחודש, יש להם שלושה ילדים והם מתגוררים בשכירות. בשעה שהמשפחה חייה יחדיו, הם יכלו לחיות ולו בדוחק רב. אולם, משהחבילה נפרדה, ויש צורך כי כל הורה ישכור דירה, כיצד יוכל האב לשלם מזונות לאם, שעה שהילדים נמצאים אצלו מחצית מהזמן במשמורת משותפת? ברור כי חיובו בתשלומי מזונות ייפגע בו אנושות ולא יאפשר לו לכלכל את עצמו ואת ילדיו אשר שוהים אצלו מחצית מהזמן. הפתרון למצב בלתי צודק זה, טמון בדין האישי עצמו הקובע כי כשאין לאדם יכולת לשלם מזונות כלל, הוא פטור מתשלום מזונות והציבור הוא זה שצריך לקחת על עצמו את עול פרנסתם".
מצב כוזב של עוני
השופט קבע כי יש לראות באב המטפל בילדים מחצית מהזמן ונושא בהוצאותיהם, כאשר הכנסתו מינימאלית, כאדם שאינו יכול לזון אותם מעבר להשתתפותו בהוצאותיהם כשהם אצלו. "כמובן, שעל בית המשפט לבדוק בדקדקנות שבהסדרים אלו, נשמר עקרון טובת הילדים, וכי מדובר במשמורת משותפת 'אמיתית'", הבהיר השופט.
במקרה זה, לעומת זאת, התמונה שונה בתכלית. אמנם מדובר במשמורת משותפת אמיתית, אולם הכנסותיהם של שני ההורים היו גבוהות משמעותית מהמצג שהציגו בפני בית המשפט.
השופט שילה דחה את טענות האם כי הנכסים הרשומים על שמה – דירה ושתי חנויות – אינם שייכים לה אלא הועברו אליה באופן פיקטיבי על ידי אביה כדי להבריח נכסים מאשתו. השופט שילה הדגיש כי לאחר שהאם הצהירה בפני רשויות המס ולשכת רישום המקרקעין על קבלת המתנות ושילמה מס כדין על הכספים מהן שהופקדו כל השנים לחשבונה, היא מנועה מלטעון כעת כי לא מדובר בהצהרות אמת. המסקנה המתבקשת מכך היא כי האם אמידה, ומאחר שיש לה דירה ללא משכנתא בבעלותה אין מקום לחייב את האב בתשלום המדור.
השופט קבע כי גם טענותיו של האב על היקף הכנסותיו הוא מופרך ואינו מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר. "נראה כי האב עורך מניפולציות עם שכרו ומתזמן אותו לפי נוחיותו, בהתחשב בהליכים המשפטיים. אין יסוד לטענתו כי הוא חי 'מתחת לקו העוני'", פסק השופט.
השופט שילה ציין כי טענותיו של האב לגבי הכנסותיו, ההלוואות שנטל מאחיו וחבריו והסכומים הדרושים לו למחייתו האישית, שלא נתמכו בראיות, מטילים צל כבד על אמינותו.
בסיכומו של דבר, הפחית השופט 25% מההוצאות ההכרחיות שעל האב לשלם בשל המשמורת המשותפת, וקבע כי לאור הפירות מרכושה של האם והכנסתה הפנויה הגבוהה יותר, יש לחייבה באחוז גדול יותר של הוצאות שאינן הכרחיות ומדין צדקה.
