התובע העביר לאמרגנו של הזמר את התמונות שצילם במהלך הופעה כדי שיופיעו באתר האינטרנט של פבלו רוזנברג. כעבור כמה שנים גילה כי התמונות עשו את דרכן גם לאתרים אחרים ללא הקרדיט המגיע לו
בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעה שהגיש צלם מקצועי נגד הזמר פבלו רוזנברג, וחייב את רוזנברג לפצותו ב-50 אלף שקל עקב הפרת זכותו המוסרית בחמש תמונות. התמונות שצולמו על ידי התובע בהופעה משנת 2005 שולבו באתרו של רוזנברג ללא מתן קרדיט לאחר שנשלחו אל אמרגנו ביוזמת התובע, ואף מצאו דרכן לאתרים נוספים. בית המשפט קיבל את גרסת התובע כי מדובר בהפרות נפרדות וכי התמונות נשלחו לאתרים האחרים על ידי מי מטעמו של רוזנברג, ולפיכך הוא אחראי גם בגין תרומתו להפרות אלו.
התובע, ארז איזן, הוא צלם מקצועי בעל עסק לצילום, המתמחה בין היתר בצילומי אירועים והפקת קליפים. בשנת 2005, הגיע התובע למועדון בחיפה שם התקיימה הופעה של הזמר פבלו רוזנברג ובסיומה סיכם עם אמרגנו של הזמר כי ישלח לו מספר תמונות מהאירוע על מנת שיוכל להשתמש בהן ללא תשלום, כפוף למתן קרדיט.
בהתאם לכך, העביר איזן לאמרגן חמש תמונות שצילם אשר כללו את הלוגו ומספר הטלפון שלו. שנים אחר כך, גילה התובע באקראי באתר אינטרנט של מועדון אחר את אחד מאותם צילומים שצילם, ללא קרדיט. בעקבות האמור, ביצע איזן חיפוש ומצא כי באתר הבית של הזמר מופיעות תמונות פסיפס רבות שלו, בהן גם חלק מהתמונות שצילם בהופעה בחיפה מהן הושמט הקרדיט המגיע לו.
איזן גילה את תמונותיו גם בשני אתרים אחרים שגם עליהן לא הופיע קרדיט. בעקבות כך, הגיש את התביעה נגד הזמר בעילה של הפרת זכויות יוצרים, שבה עתר לחייב את הזמר לפצותו בסכום של 100 אלף שקל עבור כל הפרה.
רוזנברג מצדו טען כי אתר הבית שלו נבנה על ידי איש מקצוע, וכי לו עצמו לא היה כל חלק בבנייתו ועל כן גם לא היה מודע להפרת הזכויות הנטענת. עוד הוסיף כי האתר לא עודכן משנת 2009, וכי לא הוא ולא אמרגנו היו אחראים להעברת התמונות לאתרים האחרים או לפרסומן שם. נוסף לאמור, טען רוזנברג כי משקיבל את פנייתו של התובע בשנת 2011 וגילה לראשונה את דבר ההפרה, ניסה לרצות את התובע אולם הצעותיו נדחו במה שכונה על ידו חוסר תום לב מצד התובע עצמו.
השופטת ריבה ניב קיבלה את התביעה וחייבה את רוזנברג לפצות את התובע בסכום של 50 אלף שקל עקב הפרת זכויותיו. השופטת קיבלה את עדותם של שניים מעדי התביעה שעברו באתרים האחרים, אשר סיפרו כי קיבלו את התמונות מאחיו של הזמר המשמש כמנהלו האישי או מאיש יחסי הציבור שלו.
השופטת דחתה את טענתו של רוזנברג לפיה יש להתייחס להפרות הנטענות כמסכת אחת של מעשים ועל כן כהפרה אחת, וקבעה כי מדובר בהפרות נפרדות של הזכות המוסרית, שהיא זכותו של היוצר להיות מוכר כיוצר היצירה. משנקבע כי האתרים הנוספים פרסמו את צילומי התובע ללא קרדיט וכי אותן צילומים הועברו אליהם על ידי מי מטעמו של הזמר, מתוך ידיעה כי אלו יעשו בהם שימוש, התקיימו יסודותיה של ההפרה התורמת.
ת"א 20990-04-12
