העתירה על חיובה של אם לערוך ברית מילה לבנה בן השנה, שהפכה לדיון עקרוני על חופש הדת וחופש מדת, תוכרע בימים הקרובים בבג"ץ ותבהיר את שאלת סמכותו של ביה"ד הרבני לעסוק בסוגיות נלוות לגירושין. לדעתו של ד"ר יצחק כהן, הקמת בית דין מיוחד המורכב משני שופטים ודיין היתה יכול לסיים את המערכה בכבוד הראוי לה, בהבנה ולא בצו
בימים הקרובים צפוי בג"ץ, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, ליתן הכרעתו בשאלה האם להותיר על כנו את פסק הדין שנתן בית הדין הרבני, שחייב את האם לאפשר לערוך ברית מילה בבנה בן השנה, ואת הקנס שהושת עליה בסך 500 שקל לכל יום שבו היא מעכבת את האב מלערוך את הברית.
בני הזוג נקלעו למשבר נישואין, שאירע בסמוך להולדתו של הבן השני. באחד הדיונים בבית הדין הרבני, שהתקיים כעבור שנה מלידתו של הבן, ביקש האב להורות לאשתו לאפשר לערוך לבנם ברית מילה. האם טוענת כי מלכתחילה שניהם הסכימו שלא לערוך ברית מילה לבנם, וסכסוך הגירושין הוא אשר הביא את האב לדרוש לערוך את הברית כנגד רצונה. האב טוען להיפך – דהיינו, האם מסרבת לערוך את הברית רק בשל סכסוך הגירושין. מעל גלי האתר הפך הדיון לדיון עקרוני על כפיית ברית המילה, חופש הדת וחופש מדת.
שאלת הסמכות
האם טענה, והוא החשוב לענייננו, כי בית הדין הרבני מחוסר סמכות לדון בעניין הברית. בית הדין קבע בניגוד לכך. במקביל הגישה האם בקשה לבית המשפט למשפחה בעניין הברית, אשר נדחתה על הסף. זהו פרט חשוב באשר הוא מעורר טענה שלא ניתן יהיה לחזור לבית המשפט האזרחי, אך משום מה הוא נעלם מן העין.
השאלה העיקרית העומדת בפני בג"ץ איננה חשיבותה וערכה של ברית המילה לעם היהודי. השאלה גם איננה זכותו של הורה להתנגד לעריכת ברית מילה בבנו. עתירה דומה נדחתה בעבר (בג"צ 578/98 עמותה נגד חיתוכים באיברי מין בתינוקות). גם בית משפט למשפחה הורה בעבר לאפשר עריכת ברית חרף התנגדות אחד מההורים (תמ"ש 22632.04). השאלה העיקרית העומדת בפני בג"ץ היא סמכותו של בית הדין הרבני להורות על עריכת ברית לקטין.
החוק המקנה סמכויות לבית הדין הרבני מאפשר לצרף לתביעת הגירושין נושאים נוספים, ובכך להקנות סמכות לבית הדין לא רק בענייני הגירושין עצמם אלא בכל הסוגיות הנלוות לגירושין. הרציונל באפשרות זו הוא סיום הסכסוך בבת אחת ובערכאה אחת. בשנות השישים התעוררה שאלה האם יש נושאים שהם כרוכים מיניה וביה בתביעת הגירושין כך שלא יהיה צורך לכרוך אותם במפורש. על מדוכה זו ישב בית דין מיוחד, המורכב משני שופטי בית המשפט העליון ודיין אחד, והכריע כי סוגיית המשמורת הינה חלק מתביעת הגירושין. כל שאר הסוגיות ניתנות לכאורה לכריכה מפורשת, כלומר יש להוסיף אותם בכתב התביעה בבית הדין הרבני.
בבואה לנושאים "דתיים"
במקרה שלפנינו סוגיית המשמורת נמסרה לסמכותו של בית הדין. השאלה העומדת על הפרק היא האם נושא ברית המילה הוא חלק מנושא המשמורת ומשקנה בית הדין הרבני סמכות בנושא האחרון קנה גם בראשון? או שמא נושא הברית אינו חלק מנושא המשמורת ויש לכורכו באופן מפורש לתביעת הגירושין כדי להקנות בו סמכות לבית הדין הרבני? כמובן נושא זה הוא בבואה לנושאים "דתיים" אחרים כמו עריכת בר מצווה לבן, חבישת כיפה לראשו ביום יום ועוד. יש הרואים אותם כחלק מנושא החינוך של הילד ויש הרואים אותם כנושאים נפרדים. נקל לשער כי דיונים בנושאים אלו משמשים לא אחת ככלי במערכה של בני הזוג האחד בשני, וטובת ילדיהם מהם והלאה.
בעבר הצבעתי על מגמה בשנים האחרונות לפצל את נושא המשמורת לתתי נושאים. מגמת פיצול זו פוגעת בשאיפה לסיים את הליך הגירושין באופן מהיר ומעודדת את בני הזוג לפתוח הליכים נוספים ולרוץ מערכאה לערכאה. לדעתי יש לצמצם מגמה זו באופן עקרוני. ביחס לשאלה דנן, נראה לי שזהו בדיוק המקום להקים בית דין מיוחד, המורכב כאמור משני שופטים ודיין. הכרעה משותפת שלהם בנושא הברית ואולי גם בשאר הנושאים הדומים להם עשויה להביא לסיום מערכה זו בכבוד הראוי לה, בהבנה ולא בצו.
ד"ר יצחק כהן הוא מרצה בכיר לדיני משפחה וירושה, הקריה האקדמית אונו.
מאמרים נוספים של המחבר:
שקיעתה של הלכת שמש וזריחתו של בית המשפט העליון
תביעתו העצמאית של הקטין בדיני המשפחה – המבחן המהותי
לקריאה נוספת, ראו:
וינשטיין לבג"ץ: הדיינים חרגו מסמכותם כשהורו לערוך ברית מילה לתינוק
