יו"ר לשכת המגשרים בישראל היה רוצה לראות בני זוג שנפרדים בעזרת חבר משותף שלא רואה אותם כמספר תיק ואנשים שמדברים זה עם זה ולא מתחמשים בעורכי דין. בינתיים, הוא רואה רק ניסיונות עקרים להסדיר את הגישור וציבור שמבזבז את זמנו וכספו בבתי משפט
אני שומר בבטן את המאמר הזה כבר שלוש שנים. אמרתי, נרמוז יפה, נסביר בנועם ואז אולי הם יבינו. הם יבינו שהם צריכים ללכת, לא רק כי האינטרסים הצרים שלהם פוגעים בציבור הרחב כולו, אלא כי הם נכשלו. פשוט כך. אבל בכירי המערכת המשפטית בוחרים לא רק להמשיך ולהיות כאן ולגרום לכולנו נזק, הם גם מתקבלים בהבנה ובסליחה לא מוסברת אצל אלו שהמליכו אותם, תוך התעלמות מכישלונותיהם הרבים.
בכירי המערכת המשפטית הצליחו בכישרון רב (או אולי בחוסר כישרון) להביא למצב שהציבור בישראל השלים עם כך שאין יותר צדק בישראל. אין יותר סיכוי לקבל את מה שמגיע לך אם אין לך ממון רב. אין דרך לפתור סכסוכים יומיומיים בין אנשים מלבד ללכת לבתי משפט ולבזבז שם שנים ארוכות, ממון רב ואת הבריאות הנפשית שלכם ושלך בני משפחתכם. בכל שנה מוגשים לבתי המשפט כ-400 אלף תיקים אזרחיים. מאות אלפים מתושבי המדינה מוצאים את עצמם בכל שנה עומדים בפני שופט למרות שהם יודעים מראש שבעצם הכניסה לבית המשפט הם גורמים לעצמם ולבני ביתם נזק רב.
חיסכון בזמן, בכסף ובמשאבים נפשיים
תארו לכם שהייתי אומר לכם שאני מכיר דרך לקבל את הצדק שלכם. תארו לכם שיש דרך שתחסוך לכל אחת ואחד מאיתנו, לפחות פעם אחת בחיים למעלה מ-50 אלף שקל על הוצאות הקשורות להליכים משפטיים. תארו לכם שלחיסכון הכספי הזה יתווסף חיסכון אדיר בזמן, בפגיעה בבריאות הנפשית, בפגיעה בסובבים אותנו ובתוצאות עגומות. מישהו מתנגד?
יש עולם שלם, שרובכם שמעתם עליו וחלקכם חוויתם אותו בצורה כזו או אחרת – עולם הגישור. יש מי שמעדיף שאתם לא תדעו עליו, או שתדעו עליו אבל בתנאים שלו.
מי שלא מכיר את עולם הגישור עלול לחשוב שהסיבה שלא כל אחד ואחד מאזרחי מדינת ישראל משתמש וצורך את הגישור קשורה להליך עצמו. אז זהו, שלא. כל מי שמכיר את הליך הגישור לעומקו, יודע שהוא טוב בכל היבט לעומת כל הליך לפתרון סכסוכים.
סביר להניח שאם היה עובד אצלכם מנהל שכושל בתפקידו כבר עשר שנים, הייתם מפטרים אותו כבר מזמן. אז מה תגידו על מנהל שעובד אצלכם כבר 22 שנים? מערכת המשפט עושה כבר 22 שנה ניסיונות לקדם את הסדרת הגישור בישראל, במטרה להפוך אותו להליך מרכזי ומועדף לפתרון סכסוכים בין אנשים. המערכת יודעת שכדי להוריד את העומס בבתי המשפט צריך פשוט לשלוח אנשים לדבר אחד עם השני בהליך גישור (תתפלאו אבל רוב האנשים לא מדברים אחד עם השני כשיש להם סכסוך) ורק אז, אם לא הצליחו להגיע להסכמה, להעמיד אותם בפני שופט שייתן החלטה עבורם.
את המסע הזה מישהו היה צריך להתחיל ואנחנו צריכים להודות לו על כך. אבל 22 שנים? 22 שנים שלא חלה כל התקדמות בעולם הגישור, 22 שנים שלא הונחה הצעת חוק אחת בכנסת על ידי אלו שקוראים לעצמם מובילי עולם הגישור, שתקדם את האינטרס הציבורי שלי ושלכם ביצירת מערכת גישור שנוכל לפתור באמצעותה סכסוכים בהידברות כמו בני אדם.
"בדיחה ובזבוז זמן"
קיבלתי לפני כמה ימים אימייל מבחור שעבר הליך גישור בבית משפט לתביעות קטנות, והנה תקציר דבריו: "יצאתי משם (מהליך הגישור – י.ש.) בהרגשה של בדיחה ובזבוז זמן". מבלי להלאות אתכם, מדובר בהליך גישור שבית המשפט מפנה ללא ידיעת הצדדים למגשרים מתלמדים על מנת ואלו יצברו ניסיון על גבם של אזרחים מתוסכלים. המפגש הראשון של רוב האוכלוסייה בישראל היא עם מגשר מתלמד. אותי לימדו שהחוויה הראשונה משירות שתקבל היא החוויה שתיקח איתך אחר כך לעתיד. מישהו למעלה חושב אחרת.
רוצים עוד נתון? התלמיד המסכן משלם למעלה מ-8,500 שקל כדי לקבל את העונג שבלגשר. בקיצור, צדדים לסכסוך פוגשים מגשר מתלמד שמשלם כסף עבור בשביל לעזור לאנשים לפתור סכסוכים של שנים.
המצב הזה דווקא מדרבן אותי לשנות, ולכן פעלתי לשנות את המצב במספר מישורים, גם בפניה לבג"צ וגם ביצירת טיוטת הצעת חוק להסדרת הגישור בישראל. תתפלאו אבל זה לא לקח לי 22 שנים.
הדבר שהפתיע והעציב אותי הכי הרבה זו הדרך הכל כך לא גישורית בה האנשים שאחראים היום לקידום הגישור הגיבו, לנוכח המהלכים שלי ושל לשכת המגשרים בישראל להסדרת הגישור בישראל. בין היתר קראו לחרם על הפעילות שלנו ופעלו (ופועלים גם היום) לקידום חשבון הבנק שלהם על פני קידום חשבון הבנק שלנו הציבור בישראל.
העתיד צופן רק טוב, כי את מהפכת הגישור שהתחילה אי אפשר לעצור. לאורך המסע יהיו מהמורות וקשיים אבל אני יודע דבר אחד. לכל אחד ואחת מאיתנו מגיע לפתור את הסכסוך שלו מהר, בזול ובצורה הטובה ביותר.
הייתי רוצה שהכל יהיה קצת יותר פשוט, שנתקשר לעדכן אם יש בעיה ולא נשלח מכתב, שלא נתחמש מיד בעורכי דין, שבני זוג ייפרדו בעזרת חבר משותף או מגשר, שאכפת לו מהם ולא בעזרת שופט שרואה אותם כמספר תיק ותו לא, שניתן למערכת החינוך להתמודד עם הילדים בלי שאלו יקבלו ייצוג משפטי. והכי הייתי רוצה שישראל תהפוך למדינה שיותר מדברת ופחות אלימה. אני רוצה ששני הבנים הקטנים שלי יגדלו בחברה שמחזקת את אלו שמדברים ולא את אלו שבועטים.
יניב שוורצמן הוא יו"ר לשכת המגשרים בישראל והעומד בראש הבית לגישור ויישוב סכסוכים.
