החברה הפרה את צו ההרחבה המחייב חברות שמירה ואבטחה לתת לעובדיהן שי לחג בראש השנה ובפסח. בבית המשפט לא הצליחה החברה להציג גרסה אחידה ומשכנעת וירתה לכל הכיוונים
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים אישר הגשת תביעה יצוגית נגד חברת שמירה, בטענה כי זו לא העניקה לעובדיה שי לחג כמתחייב מהוראות צו ההרחבה בענף השמירה, וקבע כי החברה לא הציגה גרסה עקבית, אמינה ומשכנעת.
התובע, ינון זכריה, שיוצג על ידי עוה"ד עמוס האוזנר ואייל אבידן, הועסק כסייר ביטחון בישוב ביתר עילית מטעם חברת "ש.ב.ה שמירה וביטחון". לאחר סיום תקופת עבודתו בחברה, הגיש זכריה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ותשלומים נוספים להם טען כי הוא זכאי בשל תקופת עבודתו, ובכלל זה תשלום בגין אי מתן שי לחג על פי צו ההרחבה בענף השמירה מה-21 ביוני 2009. בהמשך הגיש זכריה את הבקשה לאישור תביעתו כתביעה ייצוגית ביחס לרכיב אי מתן השי בלבד. הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה הוגדרה ככל עובדי החברה (בהתאם להגדרת "עובד" בצו ההרחבה) אשר עבדו בה ממועד כניסת הצו לתוקף ועד להגשת הבקשה. הסעד שהתבקש הועמד על סך של 200 שקל לכל עובד.
נשיאת בית הדין השופטת דיתה פרוז'ינין קיבלה את הבקשה וקבעה כי עילת התביעה מוכרת על פי הוראות חוק תובענות ייצוגיות. השופטת ציינה כי צו ההרחבה בענף השמירה קובע כי "פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח יתן המעסיק לעובדיו שי לחג". מאחר שהמבקש עבד בחברה לאחר כניסת הצו לתוקף, ומאחר שבתקופת עבודתו חל ראש השנה, הרי שהיה על החברה להעניק לו שי לחג על פי הוראת הצו.
החברה מצידה הציגה גרסאות שונות בעניין זה, כשבכתב ההגנה שהגישה לא טענה כי הוא קיבל שי לחג ואף אישרה כי הגיע לו שי אולם זה לא ניתן לו מכיוון שלא השלים שנת עבודה אחת. לאחר מכן, בתגובתה לבקשה לאישור התביעה כייצוגית, הציגה החברה טענה שונה לפי התובע קיבל שי לראש השנה, והעובדה שלא פנה מעולם בעניין זה מבססת את טענתה. השופטת קבעה כי מדובר בשתי גרסאות שאינן מתיישבות זו עם זו.
גם לגופו של עניין קבעה השופטת פרוז'ינין כי החברה לא הציגה גרסה עקבית, אמינה ומשכנעת לפיה חילקה לעובדיה שי לחג. זאת, במיוחד נוכח גרסתו התמוהה של מנהל כוח האדם בחברה שטען בתגובה למכתב ההתראה של זכריה כי החברה אינה נוהגת להעניק שי לחג. השופטת ציינה כי בהתחשב בתפקידו הבכיר של המנהל קשה להניח שטעה בעניין, וגרסתו אף סתרה את טענת החברה בתגובתה לבקשה לפיה היא מעניקה שי לעובדיה פעמיים בשנה במשך כל 28 שנות קיומה.
עוד ציינה השופטת כי אף שעדי החברה הרבים העידו כי רכשו שי לחג וצירפו מסמכים שונים כדי לתמוך בכך, לא עלה בידי החברה להוכיח שפריטים אלה אכן ניתנו לעובדים.
לאור התוצאה, ובהתחשב בהתנהלותה של החברה שהעלתה גרסאות שונות וסותרות במהלך ההליך וגרמה לסרבולו, היא חויבה בהוצאות המשפט ושכ"ט עורכי דינו של התובע בסך של 10,000 שקל.
