מדוע מערכת אכיפת החוק, המנהלת מתקפה על חופש הביטוי, מגבילה את עצמה רק למחנה הימין ולציבור החרדי ואינה חוששת ממתקפות מילוליות משמאל?
מערכת המשפט בפניקה, אין הסבר אחר למתקפות האחרונות מצד מערכת המשפט על חופש הביטוי והמצפון. אי אפשר להתעלם מהמגמה שעולה ממשרד המשפטים ומבתי המשפט לאחרונה: מערכת אכיפת החוק שלא מצליחה לשמור על חיי האזרחים מפני פיגועים פליליים ברחובות, מנסה להגן עלינו מפני האיום הבא – מילים.
אבל, שימו לב, אין צורך להגן על מדינת ישראל מפני מתקפות מילוליות משמאל. ניסיונות להגביל את הקריאות לחרם, שמהווה איום אסטרטגי על מדינת ישראל, מסווגות על ידי היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין כ"לא חוקתיות", שאין לו יכולת להגן עליהם בפני בג"ץ.
ויינשטיין טרח לומר מעל כל במה אפשרית שחוק שיפגע בעמותות הקוראות לחרם על ישראל אינו חוקתי ותכליתו אינה ראויה. לדעתו, החוק ייצור "מעין אמצעי ענישה, אשר מטרתו ליצור 'אפקט מצנן' ולסכל מתן תרומות לעמותות אלו, ובכך לפגוע בשיח החופשי במדינת ישראל, שהוא אחד מהעוגנים הדמוקרטיים המרכזיים של המדינה". ויינשטיין הוסיף כי "הגבלת תרומות ופגיעה בשיח חופשי של ארגונים מהמגזר השלישי, ובכלל זה פגיעה בזכויות אדם, נעשית בשורה של מדינות שספק אם רצוי כי ישראל תדור עמן בכפיפה אחת".
אפשר היה לברך אותו על הסובלנות המופלאה, אלמלא אותו ויינשטיין חתום על הניסיונות להגביל את הביטוי של החרדים החפצים בהפרדת אוטובוסים ועל ההחלטה להגיש כתב אישום כנגד הרב שלום דב וולפא ושבתאי ויינטראוב על הסתה לאי ציות.
גבולות השיח החופשי
קשה להתחמק מההרגשה שיש מגמתיות פוליטית מדאיגה במגבלות הללו על חופש הביטוי, הן מכוונות אל מחנה הימין ואל הציבור החרדי.
קריאה לחרם על ישראל, צריכה להיכלל אליבא דוויינשטיין בשיח החופשי, שכן אסור להרתיע את אלה הנוקטים בצעד לא חוקי זה, אפילו בדרכים עדינות של מיסוי התרומות. אולם, קריאות נגד שימוש לא חוקי בצבא נגד אזרחי המדינה – זהו האיום האסטרטגי.
ימים ספורים לאחר שמתפרסם מכתב סרבנים משמאל, מוצאת פרקליטות המדינה צורך להעלות באוב את הקריאות לסירוב פקודה לפינוי יישובים, ובוחרת להגיש כתב אישום בעניין. מה עם החשש מאפקט מצנן? מה עם השוויון בפני החוק? מה עם הפגיעה בשיח החופשי שמאפיינת מדינות שלא כדאי לדור איתן בכפיפה אחת?
היועץ המשפטי הקודם, מני מזוז, לא נמנע מלהגיד בפה מלא את דעתו על סרבנות מצפון אידיאולוגית. בעודו מכהן כיועץ אמר מזוז בכנס באילת בשנת 2004: "יש לי הבנה לתופעה של צעירים הנאבקים על אמונות ודעות. לכשעצמה זו יכולה להיות לכאורה תופעה חיובית המייצגת מעורבות ואכפתיות חברתית, אולם עלינו לשקול את התופעה בהיבט רחב".
ההבנה הזאת פגה, ככל הנראה, כשהתברר שסירוב פקודה בלתי חוקית ובלתי מצפונית הוא נשק שיכולים להשתמש בו גם מימין. אז מתברר ש"לשקול את התופעה בהיבט רחב" משמעו, לאפשר לקריאות לסרבנות משמאל להתקבל באדישות ובשוויון נפש ולפתוח תיקים פליליים נגד קריאות לסרבנות מימין.
מערכת המשפט במשחק הפוליטי
אנו בתנועה למשילות ודמוקרטיה מתנגדים למגבלות פליליות על חופש הביטוי, למעט במקרים של סכנה ברורה ומיידית לחיי אדם. לצערנו, זהו אינו המצב המשפטי בישראל נכון להיום, אולם ברור שגם אכיפת המגבלות הקיימות על חופש הביטוי, חייבת להיעשות בצורה נקיה ושקופה, וללא שיקולים פוליטיים.
ניתן להבין אנשים שחוששים מחופש ביטוי לא מוגבל. זה צורם לאוזן, זה לעתים מסוכן. אולם המחיר שמשלמת המדינה בבואה להגביל את השיח הוא מחיר כבד מדי, של משטרת מחשבות ושל מערכת דורסנית ואנטי-דמוקרטית שמתערבת בשיח החופשי.
מה שלא ניתן לקבל הוא מערכת משפטית שנותנת דרור וחופש למתקפות מילוליות של מחנה פוליטי מסוים, ומשתמשת בכל הכלים העומדים לרשותה כדי להגביל את הביטוי של המחנה היריב. אם מערכת המשפט רוצה להשתתף במשחק הפוליטי, כדאי שתעמיד את עצמה לבחירות. לא בטוח שהתוצאות ימצאו חן בעיניה.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
לקריאה נוספת, ראו:
כתב אישום נגד הרב שלום דב וולפא בגין הסתת חיילים לאי ציות לפקודות
על העקביות בביקורת החוקתית – האם בג"ץ שם את עצמו "בנעלי המחוקק"?
