בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח נטען כי התנאים שבהם מוחזקים אסירים ועצורים בישראל פוגעים בבריאותם, גורם לחיכוך מוגבר בין האסירים ומפחית את סיכוייהם להשתקם ולהיקלט בחברה עם השחרור
עתירה ייחודית שהוגשה לבג"ץ נגד שירות בתי הסוהר טוענת כי שטח המחיה המוקצה כיום למרבית האסירים והעצורים בישראל נמוך משלושה מטרים רבועים לאסיר (כולל שטח המיטה, השירותים והמקלחת). כתוצאה משטח המחיה המצומצם המוקנה לו, האסיר נאלץ פעמים רבות לקיים את כל שגרת יומו במיטתו, ובכלל זה לאכול בה, ללא יכולת כמעט להתהלך בתא וללא אפשרות למספר אסירים לעמוד בו-זמנית בחלל המצומצם שנותר בתא. הצפיפות יוצרת דוחק ומחנק בתאים, פוגעת בבריאותם של האסירים וגורמת לחיכוך מוגבר בין האסירים. תנאים אלו פוגעים גם בסיכויי האסיר להשתקם ולהיקלט בחברה עם שחרורו.
בעתירה מדגישים העותרים – האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן ורופאים לזכויות אדם – כי המצב הקיים רחוק מהסטנדרטים הנהוגים במדינות דמוקרטיות אחרות בעולם ומהרף שאומץ על ידי ארגונים בינלאומיים להבטחת תנאי מחיה הולמים. המצב הקיים אף נמוך בכמחצית מהעמדה הרשמית המקצועית של שירות בתי הסוהר, הקובעת כי משמורת הולמת מחייבת שטח מחיה של כשישה מ"ר לאסיר – כפול מהמצב הקיים כיום.
העותרים מציינים כי לפי נתוני השב"ס משנת 2009, הסטנדרט הממוצע המקובל במדינות המערב הוא כ-8.8 מ"ר, והוא נע בין 6 מ"ר לאסיר (בהונגריה, למשל) לבין 12 מ"ר לאסיר (הולנד ודנמרק, למשל). רק בישראל הנתון הקיים נאמד ב-2.9 מ"ר לאסיר, נתון המציב את ישראל הרחק מאחור לא רק לעומת מדינות מפותחות אלא אף לעומת מדינות בעולם השלישי.
מהנתונים שנמסרו על ידי השב"ס לעותרים לקראת הגשת העתירה לבג"ץ עולה כי 58% מכלל האסירים, שהם כ-11 אלף אסירים, מוחזקים בתאים בהם שטח המחיה לאסיר נמוך משלושה מ"ר ומתוכם כ-4,000 אסירים (24% מכלל האסירים) מוחזקים בשטח מחיה הנמוך אף מ-2.5 מ"ר.
ענישה אכזרית ומשפילה
מהנתונים שמציגים העותרים בעתירתם לבג"ץ עולה כי תנאי צפיפות קשים ניתן למצוא במרבית בתי הסוהר במחוזות השונים, וכי אין מדובר בתופעה יוצאת דופן או מקומית במתקן כזה או אחר. כך, במחצית ממתקני הכליאה בישראל שטח המחיה הממוצע נמוך משלושה מ"ר. ברובם של מתקני הכליאה במחוז הצפון ובמחוז הדרום מוחזקים אסירים בשטח מחיה הנע בין 3-2.3 מ"ר.
"שטח המחיה בתא משפיע על תנאי המחיה של כלל האסירים, אולם הוא משפיע במיוחד על איכות החיים של האסירים באגפים הסגורים", נטען בעתירה לבג"ץ. "ככל שהאסירים נמצאים בתאיהם זמן רב יותר, כך עולה החשיבות של מרחב המחיה עבורם בתא. כ-50% מהאסירים מתגוררים באגפים סגורים, והם זכאים בדרך כלל לצאת מהתא למספר שעות בודדות מדי יום (כשעה-שעתיים) לטיול בחצר. עבור אסירים אלו, תנועתם במשך למעלה מ-20 שעות ביממה מוגבלת לשטח התא בלבד. בשטח התא הם אוכלים את ארוחותיהם, מתקלחים, עושים את צרכיהם, קוראים, מתפללים וכולי".
מעבר לפגיעה החוקתית בזכויות האסירים, כאשר שטח המחיה לאסיר יורד לרמה נמוכה כל כך, הקיימת במרבית מתקני הכליאה בישראל, לטענת העותרים הצפיפות מביאה לתנאי מחיה קשים ביותר המגיעים אף לכדי הפרה של החובה להימנע מענישה אכזרית, בלתי-אנושית או משפילה, המהווה עקרון של המשפט הבינלאומי המנהגי.
פחות מכל דבר
למרות שמדובר בתופעה חמורה ביותר, המוכרת לרשויות זה שנים רבות, לא חל כמעט כל שינוי בשטח המחיה המוקצה לאסירים בשלושת העשורים האחרונים, ואין בידי הרשויות כל תוכנית לפתרון בעיית הצפיפות ולהבטחת שטח מחיה הולם לאסיר, אפילו לא בטווח הרחוק.
בעתירה נדרשים שופטי בג"ץ לפתור את בעיית הצפיפות בבתי הסוהר כך שהשב"ס, שרת המשפטים ציפי לבני והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' יחויבו לגבש יחד תוכנית למימוש שטח מחיה הולם לאסיר, וזאת בטווח זמן סביר. בנוסף, נוכח הפגיעה הקריטית בזכויותיהם של אותם אסירים המוחזקים בתנאים המהווים ענישה אכזרית ובלתי-אנושית, דורשים העותרים כסעד דחוף לנקוט באופן מיידי בצעדים הדרושים כדי להבטיח לכל אסיר שטח מחיה של 4 מ"ר (ללא שטח השירותים והמקלחת).
העותרים מציינים עוד כי מחקרים בתחום הכליאה מראים כי הצפיפות בבתי הסוהר מתבטאת גם בפגיעה בנגישות לשירותים בכלא ובזמינות שלהם – שירותים סוציאליים, טיפולים רפואיים ונפשיים, חינוך ומסגרות שיקום וכן שטחים ציבוריים. ככל שיש יותר אסירים במתקן כליאה לעומת הייעוד המקורי שלו, הרי שהשירותים שמתקן הכליאה יכול להעניק מתחלקים כעת על פני מספר גדול יותר של אסירים וכך גם לגבי התשתיות הציבוריות במתקן, כגון חדר אוכל וחצר טיולים. המחקרים מצאו כי הצפיפות גורמת לכך שלכל אסיר יש פחות מכל דבר.
קשיים בזמינות שירותי הרפואה והשיקום
בחלק ניכר ממתקני הכליאה בישראל הוספו ברבות השנים מקומות כליאה על ידי הגדלת תפוסת האסירים בתאים קיימים ועל ידי הוספת אגפים בשטחים הקיימים על גבי תשתיות קיימות. יצוין כי דו"חות שנתיים של הסנגוריה הציבורית על תנאי הכליאה מצביעים על קשיים רבים בזמינות שירותי הרפואה, השיקום, הטיפול והחינוך במתקני הכליאה – שניתן להניח כי הם נובעים, בין היתר, מבעיית הצפיפות.
כך, בנוסף לשטח המחיה הנמוך המוקצה לאסירים, הצפיפות מתבטאת גם במספר האסירים הגדול בתאים. על פי נתוני השב"ס, 85% מהאסירים מוחזקים בתאים של ארבעה אסירים ומעלה, ומתוכם 43% מוחזקים בתאים של למעלה מתשעה אסירים. רק ב-25% מהתאים מוחזקים עד ארבעה אסירים. זאת למרות שאמת המידה הראויה, כפי שנקבעה בתקנות בתי הסוהר ובתקנות המעצרים לבניה חדשה, עומדת על לא יותר מארבעה אסירים בתא.
עורכת הדין אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח ועו"ד סיגל שהב מהקליניקות לזכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, כתבו את העתירה לבג"ץ. עו"ד רחלה אראל השתתפה בהכנת העתירה.
בג"ץ 1892/14
לקריאה נוספת, ראו:
ועדת החוקה אישרה הצעת חוק חובת ייצוג של אסירים המוחזקים בתנאי הפרדה
הסנגוריה הציבורית בדו"ח חריג בחומרתו: נערים באזיקים הוחזקו בכלובים
ביהמ"ש העליון: השב"ס יפצה אסיר לשעבר שהותקף באלימות ב-610 אלף שקל
