חדשות

בני הזוג בנפרד איבדו את כספם בעסקאות עוקץ בחו"ל ויחסיהם עלו על שרטון. ביהמ"ש לענייני משפחה פטר את האישה מתשלום החוב וקבע כי כל צד יישא בחובות שעל שמו בלבד. המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי אין לחרוג במקרה זה מאיזון הנכסים השוויוני

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את ערעורו של בעל על החלטת בית המשפט לענייני משפחה וחייב את אשתו בנפרד במחצית מהחובות המשותפים שנצברו במהלך הנישואין, לאחר שנקבע שלא הייתה הצדקה לסטות ממשטר החלוקה השוויוני.

בני הזוג נישאו זו לזה בנישואים אזרחיים בקפריסין, בסמוך לגירושיו של כל אחד מהם מבן זוגו הקודם. לצדדים דירה משותפת הרשומה על שם שניהם אשר הייתה בבעלות האישה ובעלה הראשון, שחלקו נרכש על ידי המערער בסמוך לנישואים.

בשנת 2004 נחתם בין הצדדים הסכם ממון שנערך על ידי אחיה של האישה, וכן ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת האישה המאפשר את העברת חלקו של הבעל בדירת הצדדים עם מותו. יצוין, כי בהסכם הממון קיים סעיף אשר מפעיל סנקציה נגד מי מהצדדים אשר יגיש תביעת גירושין.

הכספים אבדו בעסקאות מפוקפקות

במהלך 2005 השקיעו בני הזוג בשתי עסקאות מפוקפקות בחו"ל שהתגלו בסופו של יום כ"עוקץ". בשלב מסוים, עלו יחסי הצדדים על שירטון ובסמוך לכך עזב הבעל את הבית ומאז בני הזוג אינם מתגוררים יחד. בסמוך לכך, הגישה האישה תביעת מזונות ואילו הבעל הגיש תביעה לביטול הסכם הממון, תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ותשלום דמי שימוש ותביעה למתן סעד הצהרתי לפיו מועד הקרע הוא במועד הגשת תביעת המזונות וכי האישה שותפה בחובות שהצדדים צברו במהלך נישואיהם. בהמשך, הגישה האישה תביעה נזיקית נגד הבעל בגין כל הנזקים שנגרמו לה לטענתה בשל התנהגותו.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת הבעל לביטול הסכם הממון מחמת פגמים בהליך אישורו, למעט הסעיף שקבע סנקציה על מי שיגיש תביעת גירושין, שלגביו קבע בית המשפט כי הוא בטל מחמת היותו בלתי אכיף.

בית המשפט למשפחה קבעה כי אף שהכספים שהצדדים איבדו בעוקץ ובגינו נקלעו לחובות הם חובות משותפים, כל צד ישא בחובות שעל שמו ואין האישה חייבת בהחזרי החוב בהלוואות שנלקחו מחשבונות הבעל ולהיפך.

בית המשפט קיבל את תביעת הבעל לפירוק השיתוף, אולם משלא נמצאה סיבה ממשית לעזיבתו את הדירה מלבד רצונו שלא להיכנס לעימותים או ויכוחים עם האישה, נקבע כי אין מקום לחייבה בדמי שימוש ראויים. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעתה הנזיקית של האישה נגד הבעל תוך קביעה כי הוגשה בחוסר תום לב וללא עילה אמיתית.

חזקת תקינות של הסכם הממון

בני הזוג ערערו כל אחד מצדו על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

שופט בית המשפט המחוזי סארי ג'יוסי קיבל את ערעור הבעל ביחס לפטור שניתן לאישה מתשלום החובות המשותפים אך דחה את מרבית הערעורים, לרבות בסוגיית ביטולו של הסכם הממון. השופט דחה את טענת הבעל כי הנוטריון שאימת את ההסכם לא וידא כי הצדדים הבינו את משמעותו ותוצאותיו, והדגיש כי לפי חוק הנוטריונים והדין שקדם לו, קיימת חזקת תקינות לפיה אישורו של נוטריון על מסמך יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי.

עם זאת, קבע השופט, אף שמדובר בחזקה הניתנת לסתירה, הבעל לא הצביע על פגמים שנפלו בפעולתו של הנוטריון או על פגמים בהליך אישור הסכם הממון, ולא הוכיח את טענתו כי התקשר בהסכם עקב טעות והטעייה מבלי שידע את זכויותיו.

בסוגיית החובות המשותפים קבע השופט ג'יוסי כי חוק יחסי ממון מקנה לבית המשפט שיקול דעת לחרוג מאיזון הנכסים השוויוני, כשבפסיקה נקבע שסמכות זו תופעל מקום בו ראה כי מתקיימות נסיבות מיוחדות וחריגות. לדעת השופט, לא ראוי להרחיב את אותו פתח צר גם לנסיבות בהן אחד מבני הזוג מגיע להצלחות "כלכליות" ניכרות יותר עוד עובר למועד הנישואין, אחרת יהיה מדובר בחתירה תחת הוראות החוק ופגיעה במרקם המיוחד בו מתנהלים בני זוג במסגרת התא המשפחתי.

החובות נצברו במשותף

במקרה זה, קבע השופט כי לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות חלוקה בלתי שוויונית, היות שהוכח בפני בית המשפט לענייני משפחה שהחובות נצברו במשותף וכי האישה משתכרת סכום של 18 אלף שקל בחודש. השופט ציין כי בית המשפט למשפחה לא דקדק בחישוב הזכויות והחובות הכספיים, ואף לא הזמין חוות דעת מומחה על מנת לישום את כלל הזכויות והחובות, ונראה כי ניגש הישר לשאלת יחס האיזון מבלי לקבל תמונה שלמה לגבי גובה הזכויות והחובות כנדרש.

יתרה מכך, זוגות שהוראות חוק יחסי ממון חלות על המשטר הרכושי בעניינם והמבקשים להחריג רכוש או זכויות מהמסה הכוללת, שתתחלק במועד פקיעת הנישואין, צריכים לערוך הסכם ממון, ומשהצדדים לא עשו כן יש לראות את חובותיהם כחובות משותפים.  

לבסוף, דחה השופט ג'יוסי את ערעורו של הבעל בעניין אי חיובה של האישה בתשלום דמי שימוש, שכן לשיטתו, אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט לענייני משפחה, לפיה לא נמצאה סיבה ממשית לעזיבתו את הדירה מלבד רצונו שלא להיכנס לעימותים או ויכוחים עם האישה. עם זאת, הוא נותר בדעת מיעוט נגד דעתן של השופטות שושנה שטמר ויעל וילנר, שקבעו כי יש לקבל את ערעורו של הבעל במחלוקת לגבי דמי השכירות הראויים ולהחזיר את הדיון לעניין גובהם לבית המשפט לענייני משפחה. אשר למועד החיוב, סברה השופטת שטמר כי יש להקדים את מועד החיוב טרם מתן פסק דינו של בית המשפט למשפחה, שכן האישה מתגוררת מזה מספר שנים בדירה עם בן זוג אחר, ומאחר שהבעל לא חויב בתשלום מזונות או דמי מדור ונאלץ לשכור דירה למגוריו.

התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה שישום את החובות המשותפים ויאזן אותם באופן שווה בין בני הזוג.

עמ"ש 29522-05-13

לקריאה נוספת, ראו:

האישה תחזיר לגרוש 20 אלף שקל מדמי המזונות ששילם על ילד לא שלו

קביעה שיפוטית: גם אם בני הזוג מתגוררים עדיין באותה דירה – הם פרודים