הנאשם, צעיר פלסטיני שהתגורר בסיני, צילם במצלמת וידאו את כוחות צה"ל באילת ובאזור כרם שלום ואת שדה התעופה בעיר ומסר את המידע לפעילים בגדודי עז א-דין אל קסאם בידיעה שהמטרה היא חטיפת חייל ישראלי לצורך מיקוח וביצוע פיגועים
בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר שש וחצי שנות מאסר על פלסטיני שהורשע בעבירות נגד ביטחון המדינה, לאחר שהודה בביצוע תצפיות על העיר אילת ועל כוחות צה"ל באילת ובאזור כרם-שלום ומסירת המידע לפעילים בגדודי עז א-דין אל קסאם שיצרו עמו קשר. נקבע כי למרות שהנאשם לא היה היוזם או המתכנן של העבירות, הוא הסכים להן מרצון תוך שידע שהמטרה היא חטיפת חייל ישראלי וביצוע פיגועים.
הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשלושה אישומים שעניינם הסתננות לישראל ועבירות נגד ביטחון המדינה, שכללו חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת ומסירת ידיעה לאויב העלולה להיות לו לתועלת.
על פי כתב האישום, במועד בלתי ידוע עבר הנאשם להתגורר בסיני שבמצרים, כשבמהלך שהותו שם יצר עמו קשר פעיל הזרוע הצבאית של החמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, וביקש להגיע לסיני על מנת לשוחח עמו. הנאשם הסכים, וימים אחדים לאחר מכן הגיע הפעיל אל הנאשם והציע לו לפעול עמו בביצוע תצפיות על מוצבים של כוחות צה"ל הממוקמים על גבול מצרים-ישראל באזור סיני, ולאסוף מידע אודותיהם. סמוך לכך, נפגשו הנאשם והפעיל עם האחראי על ביצוע תצפיות בגדודים, אז נמסרו לנאשם פרטי הפעולות שעליו לבצע, וכן הוסבר לו כי המטרה היא חטיפת חייל ישראלי לצרכי מיקוח על שחרור אסירים פלסטינאים הכלואים בישראל וביצוע פיגועים נגד אזרחים.
בהמשך לכך, נכנס הנאשם מסיני לקרבת העיר אילת, צילם במצלמת וידיאו את העיר ואת שדה התעופה, תצפת על בסיס חיל האוויר ועל מוצב צה"ל, צילם אותם במצלמת הוידאו וסימן את מיקומם ב-GPS. את המידע והצילומים שצילם הנאשם העביר לידי הפעיל. על פי האישום השני, שב הנאשם וביצע תצפיות על מוצב של כוחות צה"ל באזור כרם שלום והעביר את המידע לידי הפעיל. באישום השלישי, הואשם הנאשם בעבירה של הסתננות ושל מסירת ידיעה כוזבת, בגין כך שלאחר שנעצר מסר לחוקרו ידיעה כוזבת לגבי שותפיו. בין הצדדים הוסכם כי מדובר בפרשה אחת נמשכת, וכן הוסכם על טווח ענישה של 5-8 שנות מאסר.
בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם עונש של 6.5 שנות מאסר בפועל. השופטים חנה סלוטקי, מרדכי לוי ואריאל חזק ציינו כי במציאות הביטחונית הקשה שבה מצויה מדינת ישראל, בתי המשפט מצווים להטיל ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי אלה המאפשרים את המשך פעילות ארגוני הטרור.
במקרה זה, למרות שהנאשם לא היה המוביל, היוזם או המתכנן של העבירות, הוא הסכים להן מרצון ומדעת והיה שותף פעיל. עוד צוין כי חזקה על אדם המוסר מידע אודות כוחות צה"ל לארגון טרור כי הוא יודע שהמידע נמסר לאנשים שישתמשו בו על מנת לפגוע בצה"ל ובמדינה. כמו כן, אין חולק כי הנאשם ידע שמטרת איסוף המידע היא חטיפת חייל ישראלי לצורך מיקוח על שחרור אסירים וביצוע פיגועים נוספים נגד אזרחי מדינת ישראל.
השופטים נתנו דעתם גם לנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירות, ומנגד לעובדה שבסופו של דבר לא נגרם נזק כאמור. כמו כן, צוין כי המידע שמסר הנאשם לשולחיו היה מידע כללי ולא קונקרטי בעל פוטנציאל לפגיעה מידית.
לאור האמור, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, סבר בית המשפט כי מתחם העונש ההולם שהוסכם על הצדדים הוא ראוי, ועומד על בין 8-5 שנות מאסר בפועל. בגזירת העונש בתוך מתחם זה, התחשב בית המשפט לקולה בהודאת הנאשם, נטילת האחריות על מעשיו, החיסכון בזמן השיפוטי ושיתוף פעולתו עם רשויות אכיפת החוק. עוד התחשב בית המשפט בגילו הצעיר של הנאשם ובעברו הנקי. עם זאת, הוער כי משקלן של נסיבות אלו אינו רב בעבירות מסוג זה, נוכח חומרת המעשים והסיכון הרב הטמון בהם. בהתחשב בכל האמור, גזר בית המשפט על הנאשם עונש של 6.5 שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי.
