ביהמ"ש מתח ביקורת על חוסר תום הלב ועל הטענות החסרות כל בסיס שהטיח הלקוח בעורך דינו וקבע כי נוכח החשיבות הציבורית לתביעות רשלנות מקצועית נגד עורכי דין, ראוי שהגשת תביעות כאלו בקלות ראש וללא שקילה וזהירות תקבל ביטוי בפסיקת הוצאות
בית משפט השלום בחדרה דחה תביעת רשלנות מקצועית שהגיש לקוח נגד עורך דין שייצג אותו בהסתבכויות כלכליות שאליהן נקלע, ומתח ביקורת על התנהלות התובע ועל עצם הגשת התביעה שלא היה לה על מה לסמוך. בית המשפט הדגיש כי נוכח החשיבות הציבורית הנודעת לתביעות רשלנות מקצועית נגד עורכי דין, ראוי שהגשת תביעות כאלו בקלות ראש וללא שקילה וזהירות תקבל ביטוי בפסיקת הוצאות – וחייב את הלקוח לשאת בשכר טרחה ובהוצאות המשפט של עורך הדין בסכום של למעלה מ-100 אלף שקל.
לב התביעה הוא בהלוואה שלווה התובע מאדם אחר, הנתבע אף הוא. עורך הדין טל קנת ייצג את התובע בהסדרים שקשר עבורו עם המלווה. לטענת התובע, שאול ברנס, עו"ד קנת התרשל בעריכת ההסדרים הללו באופן שאפשר למלווה לגבות ממנו סכום יתר בגין ההלוואה, וכתוצאה מכך הוא אולץ למכור את ביתו בקיסריה בהפסד ונגרמה לו עוגמת נפש רבה. עוד נטען בתביעה כי לעורך הדין נותר חוב לתובע בגין בעבודות בניה ושיפוץ שביצע בביתו הפרטי ובמשרדו.
השופטת קרן אניספלד דחתה את התביעה וקבעה כי מדובר בטענות נטולות יסוד מבחינה עובדתית ומשפטית. השופטת ציינה כי התביעה בעילת הרשלנות היתה נגועה גם במידה רבה של חוסר תום לב, תוך ניסיון של התובע "לגלגל" את כישלונותיו והפסדיו לפתחו של עורך הדין שייצג אותו במקצועיות, בתבונה ובאחריות וחילץ אותו מהחובות שבהם שקע.
התחמקות משאלות בסיסיות
לגופו של עניין, ציינה השופטת כי בחלקה העיקרי של התובענה הייתה עדותו של ברנס עדות יחידה, הרצופה התחמקויות גלויות ממתן תשובות לשאלות שירדו לשורשי טענותיו. בנוסף, התובע נמנע מלזמן עדים רלוונטיים באופן המקים נגדו את החזקה שהיה בעדותם של עדים אלה, אילו נשמעה, כדי לצדד דווקא בגרסתו של הצד האחר.
לעומתו, קבעה השופטת, עו"ד קנת התמודד ביושר, בכנות ובהגינות עם השאלות שהופנו אליו ונקט גילוי מלא בראיותיו. כמו כן, בניגוד לתובע, ניכר שעורך הדין שולט היטב בכל הפרטים החשובים של האירועים בהם היה מעורב כבא-כוחו של התובע, ועדותו היתה סדורה, בעלת היגיון פנימי ונתמכה בתיעוד ובמסמכים.
השופטת ציינה כי לא ניתן היה שלא להתרשם מהשקידה, המסירות והתבונה שבהן פעל עורך הדין כדי להתיר את החובות שבהם הסתבך התובע.
עוד הוסיף בית המשפט כי נוכח החשיבות הציבורית המיוחדת שנודעת לתביעות רשלנות מקצועית נגד עורכי דין, שעניינה בהיותן אמצעי חשוב לשמירת רמתו של המקצוע, טמונה בהן גם רגישות מיוחדת. לפיכך, הגשת תביעות כאלו על דרך הסתם, כשבאמתחתו של התובע אין עילה ממשית ואף לא ראיות טובות להוכחת טענותיו, אינה מקדמת את התכליות האמורות, פוגעת שלא לצורך בשמו של עורך הדין הנתבע וגורמת לכך שזמנו יוקדש להגנה מפני התביעה ולא לעיסוק במשלח ידו. כפועל יוצא, סבר בית המשפט כי מקום בו תביעת רשלנות מקצועית הוגשה נגד עורך דין בקלות ראש וללא השקילה והזהירות המתחייבת, ראוי שייתן לכך ביטוי בפסיקת הוצאות.
"מי שחותם על תצהירים כוזבים – אינו ראוי לאמון ביהמ"ש"
השופטת אניספלד דחתה גם את תביעתו של ברנס גם בכל הנוגע לעבודות הבניה והשיפוץ שביצע לטענתו עבור עורך הדין, הן מחמת התיישנות והן לנוכח הודעת גמר טיפול שעליה חתם, שבה הודה במפורש שעו"ד קנת אינו חייב לו סכום כלשהו. בנוסף להודעה זו, חתם ברנס גם על תצהיר שאומת על ידי עורכת דין, שלפיו לא מגיעים לו מעורך הדין כספים כלשהם. השופטת דחתה את טענתו של ברנס כי הוא חתם על המסמכים ביודעו שאינם אמת מחמת לחץ שהפעיל עליו עורך הדין, וקבעה כי לא רק שהתובע חתם על המסמכים ביודעין ומתוך הבנת תוכנם, אלא שמי שמעיד על עצמו באולם המשפט כי אינו מהסס לחתום על תצהירים כוזבים בידיעה שהם כוזבים, אינו ראוי לכל אמון ובית המשפט אינו נדרש לבחון איזו מגרסותיו היא שקרית.
השופטת דחתה את התביעה במלואה וחייבה את ברנס לשלם לעורך הדין שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך כולל של 106 אלף שקל.
