ביה"ד לעבודה דחה בקשה למנוע את העסקתה של עובדת לשעבר בחברה מתחרה וקבע כי העובדת לא קיבלה תמורה בגין סעיף אי התחרות, לא במהלך עבודתה ולא בסיומה, ועל כן אין לסעיף נפקות משפטית
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את בקשתה של חברת מאור שלוט ופרסום חוצות מואר לתת צו מניעה נגד עבודתה של עובדת לשעבר בחברה מתחרה, מאחר שחתמה על הסכם סודיות ואי תחרות.
העובדת, רויטל פפושדו, הועסקה כאשת מכירות בחברה העוסקת בהקמה, הפעלה ואחזקה של מתקני שילוט ופרסום חוצות. בהסכם העבודה חתמה פפושדו על סעיף שלפיו היא מתחייבת לא להתחרות בעסקי החברה בתקופת העסקתה ובתקופה של 12 חודשים מיום סיום העסקתה. עוד נקבע בהסכם כי כל מסמך או מכשיר ובו מידע על החברה המכיל שמות לקוחות ומאגר עובדים יהיה רכושה הבלעדי של החברה, ופפושדו התחייבה להחזירם עם סיום עבודתה.
לאחר שסיימה לעבוד בחברה, פנתה העובדת לחברות שילוט נוספות, ובכללן לחברה, על מנת לקבל הצעות בעבור לקוחותיה. בסמוך לאחר סיום העסקתה, אישרה החברה לעובדת לשווק קמפיין על מתקן שילוט של החברה בקרית אונו.
החברה טענה כי יש לתת צו מניעה כנגד עבודתה של פפושדו אצל מתחריה, עקב קיומו של סוד מסחרי באמתחתה – מחיר הקמפיין ללקוחות החברה, תנאיו ומועד סיומו של הקמפיין. לטענתה, פפושדו הפרה את חובתה על פי דין והעבירה את סודות החברה למתחריה, עוד במהלך עבודתה. פפושדו טענה בתגובה כי המידע שהיה בידה אינו בגדר סוד מסחרי, וסעיף אי התחרות בהסכם שעליו היא חתומה פוגע בחופש העיסוק שלה ואין לתת לו תוקף.
השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ דחתה את הבקשה וקבעה כי סוד מסחרי מוגדר ככזה כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. עוד נקבע בפסיקה כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר סוד מסחרי.
השופטת דחתה את טענת החברה כי מחיר הקמפיין הוא סוד מסחרי וקבעה כי המחירים אינם סודיים ואינם קבועים, אלא נקבעים לאחר משא ומתן בין הלקוח לחברה. עוד נקבע כי סיום הקמפיין אף הוא איננו סוד, שכן בנקל ניתן לבדוק מתי מסתיים קמפיין של כל לקוח ולקוח באמצעות שיחת טלפון אל הלקוח.
השופטת גילצר-כץ ציינה כי ההגבלה בחוזה העבודה מתייחסת לתקופה של 12 חודשים, אולם במהלך תקופה זו החברה ידעה כי העובדת החלה לעבוד בחברה מתחרה, ולא רק שלא פנתה אליה בדרישה להפסיק לעבוד בחברה המתחרה, אלא שאף התקשרה עמה בקשר עסקי. בנוסף, לא הוכח כי החברה נוקטת בדרך כלשהי לשמור בסוד מפני צדדים שלישיים או מפני עובדיה את רשימת הלקוחות או את המחירים שנקבעו על ידה.
השופטת העירה כי כל עוד הרוויחה החברה היא לא הביעה כל טרוניה כלפי העובדת שפוטרה בהליך שספק אם היה סביר וחוקי. נקבע כי פיטוריה של העובדת נעשו ממניעים כלכליים, מבלי שהוכחו ההאשמות נגדה כי היא מעלה בכספי החברה, ומבלי שניתנה לה זכות הטיעון והשימוע. לאור האמור קבעה השופטת כי החברה לא נהגה עם העובדת בתום לב וכעת היא מעוניינת לפגוע בכל דרך בפרנסתה.
השופטת גילצר כץ קבעה כי העובדת לא קיבלה תמורה בגין סעיף אי התחרות לא במהלך עבודתה ולא בסיומה, ועל כן אין לסעיף נפקות משפטית. "המשיבה איננה יכולה לפגוע בסודות החברה משאלה אינם קיימים כלל", סיכמה השופטת.
