במסגרת בקשת צד לסכסוך קיבוצי שהגישה עיריית קלנסווה נגד ההסתדרות ונציגות העובדים, נדרש בית הדין לעבודה בתל אביב לשאלה האם רשאי מעסיק לחייב עובד למסור חתימה ביומטרית לצורך החתמת שעון נוכחות בבואו ובצאתו ממקום העבודה. השופטת אריאלה גילצר-כץ פסקה כי למרות שנטילת טביעות אצבעותיו של אדם שלא בהסכמתו אכן מהווה פגיעה בזכותו לפרטיות, הרי שמדובר בהליך אלקטרוני שאינו דומה לנטילת אמצעי זיהוי על פי חוק סדר הדין הפלילי והדבר מצוי במתחם הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק
במסגרת סכסוך קיבוצי בין עיריית קלנסווה לבין הסתדרות העובדים הכללית, הסתדרות המעו"ף ויו"ר ועד העובדים בקלנסווה, הגישו הצדדים בקשות צד לסכסוך קיבוצי לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. העובדים מצידם, דרשו תשלום שכר חודש 10/12 והצהרה על היעדר חובה מצדם למסור חתימה ביומטרית לצורך החתמת שעון נוכחות בבואם ובצאתם ממקום העבודה. העירייה מאידך, דרשה לקבל צו מניעה זמני נגד שביתת העובדים והפרעה לסדר עבודה תקין.
בדיון בבקשות הסכימו הצדדים על תשלום יתרת השכר והפסקת כל שביתה או עיצומים, כמו גם על בחינת אישור היצרן של המערכת הביומטרית. לפיכך, נותרה במחלוקת השאלה האם ניתן לחייב את העובדים להחתים שעון נוכחות באמצעות טביעת אצבע. לטענת העירייה, הדרישה להחתמת כרטיס נוכחות מעוגנת בחקיקה (סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה וסעיף 24 לחוק הגנת השכר), בהסכמים קיבוציים, ובנהלי משרד הפנים.
עוד טענה כי שיטת דיווח הנוכחות בה בוחרת רשות מקומית היא עניין אדמיניסטרטיבי שעל פי חוקת העבודה אל לנציגות העובדים להתערב בו, וכי גם בפסיקת בג"ץ הוכר שעדכון שיטת דיווח על שעות עבודה היא במסגרת השינויים שזכאי מעסיק לבצע בעסקו. אשר לסיבות שעמדו ברקע להחלטה להנהיג דיווח ביומטרי כאמור, טענה העירייה כי הדבר נעשה בעקבות אי סדרים וחשדות לאי-התייצבות מסיבית של עובדים לעבודה, לרבות החתמת כרטיסי עמיתים באופן שגרתי.
עוד הוסיפה כי ההחלטה התקבלה בעצה אחת עם הגורמים המוסכמים בעירייה, יועציה המשפטיים והחשב המלווה מטעם משרד הפנים. נוסף לאמור, לשיטתה דיווח באמצעות טביעת אצבע הוא לגיטימי, מדויק, מהימן ומקובל במקומות רבים, ולא מדובר באמצעי פולשני שיש בו כדי לפגוע בזכויות העובד לפרטיות. לעמדת העירייה הצטרפו גם משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי בישראל.
העובדים מאידך, התנגדו באופן עקרוני לנטילת טביעות אצבע בכפייה מהעובדים במטרה להכניסם למאגר ביומטרי, ורואים בכך כ"הפיכת עובדי הרשויות המקומיות לחשודים אוטומטית" וכן רואים בכך מעשה של השפלה, ביזיון וחוסר אמון. עוד טענו כי נטילת טביעות אצבע מעובדים והכנסתם למאגר פרטי או ציבורי אינה מעוגנת בחוקי מדינת ישראל או בחוקת העבודה.
בנוסף, טענו העובדים בסיכומיהם כי שינוי שיטת דיווח הנוכחות מהווה שינוי חד-צדדי המנוגד להלכה, לחובות תום הלב ולחובה לנהל מו"מ, כאשר הפררוגטיבה הנתונה למעסיק לנהל את עסקו אינה נותנת בידיו את הכוח לפעול בשרירות וחובה עליו להיוועץ בנציגות העובדים ולנהל עמה מו"מ כפי שמתחייב מהדין, מההסכמים בין הצדדים וממערכת יחסי העבודה הקיבוציים שביניהם.
לכך, הוסיפו העובדים כי נטילת טביעות אצבע היא חלק מהליכי חקירה של עבריינים וכלל אינה חלק מחיי העבודה של עובדים חופשיים במדינה דמוקרטית, להם שמורה הזכות להתנגד לחיפוש כפוי. במישור הגנת הפרטיות טענו כי הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית ולכן הגבלתה יכולה לבוא רק מכוח חוק. לבסוף, טענו העובדים כי בידי העירייה אפשרויות חלופיות פחות פוגעניות לרישום נוכחות העובדים, שאינן מחייבות את העובד לוותר על פרטיותו.
העובדים אינם עבריינים
השופטת אריאלה גילצר-כץ קבעה כי יש לקבל את טענות העירייה ולקבוע כי היא רשאית לבצע רישום נוכחות במשרדיה באמצעות שעון נוכחות ביומטרי אף ללא היוועצות בנציגות העובדים. ראשית, נדרש בית הדין לשאלה האם שימוש במערכת ביומטרית כשעון נוכחות לעובדים פוגעת בזכות חוקתית המוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שכן אז יהיה צורך לבחון את הפגיעה בהתאם לתנאי פסקת ההגבלה. סעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מעגן את זכותו החוקתית של אדם לפרטיות ולצנעת חייו וקובע בין היתר כי "אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו" ו"אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו".
לדעת השופטת, מבלי לקבוע מסמרות בדבר ניתן לומר כי נטילת טביעות אצבעותיו של אדם שלא בהסכמתו אכן מהווה פגיעה בזכותו לפרטיות ובזכויותיו המוגנות על פי חוק היסוד, כשלא פעם נפסק שזכות זו קיימת גם במקום העבודה ופגיעה בה כפופה להסכמה מצדו של העובד. זאת ועוד, החובה להגן על הזכות לפרטיות נובעת גם מתניות מכללא בחוזה העבודה וחובת תום הלב ביחסים שבין עובד למעסיק. עם זאת, אל מול זכותו של העובד לפרטיות ניצבת זכותו של המעסיק לקניין, המעוגנת אף היא בחוק יסוד כבוד האדם (בסעיף 3). כנגזרת מזכות זו, הוכרה בפסיקה זכותו של המעסיק ל"פררוגטיבה ניהולית" מכוחה הוא יכול לקבוע את התנאים והכללים על פיהם יתנהל מפעלו, כשזכות זו משתרעת אף על האופן שבו יתנהלו רישומי הנוכחות במקום העבודה.
במקרה זה, ציין בית הדין, לא מדובר בנטילת טביעות אצבע במובן הרגיל והפוגעני, כי אם בנטילת טביעות באופן אלקטרוני שאינו יוצר העתק מדויק המשמר את צורת הטביעה על כל מאפייניה ואשר אינו יכול לשמש הוכחה להימצאותו של האדם במקום מסוים בהקשרים אחרים. עוד הוסבר כי נטילת הטביעה נעשית באופן חד-פעמי, ממנה מתורגמים מאפיינים אחדים לצורך שמירה במערכת הממוכנת והחתימה המבוצעת בהמשך בעת הכניסה והיציאה אינה שונה מבחינה אלקטרונית מהחתמת כרטיס זיהוי.
לפיכך, סברה השופטת גילצר-כץ כי אין הדבר דומה כלל וכלל לנטילת אמצעי זיהוי על פי חוק סדר הדין הפלילי, ומדובר בהשוואה קיצונית ובלתי ראויה. השופטת הדגישה כי העובדים אינם עבריינים ואין המעסיק רואה אותם או נוהג בהם ככאלה, בפרט כשטביעת האצבע אינה יכולה לשמש לצורך חקירה פלילית וודאי לא לצורך הרשעה. עוד הביעה השופטת צער על כך שהעובדים חשים באופן סובייקטיבי כי הדבר משפיל או מבזה אותם, והוסיפה כי לתחושה סובייקטיבית זו אינם שותפים עובדים רבים בשוק הציבורי והפרטי כאחד, החותמים מדי בוקר וערב באמצעות טביעת אצבע ואינם חשים כי הדבר דומה ל"הליך גביית ראיות במשטרה".
עוד הוסיף בית הדין ונדרש לשאלה האם נדרשת הסכמת ארגון העובדים היציג לצורך הנהגת שעון נוכחות ביומטרי. מעיון בהוראות הרלוונטיות בחוקת העבודה וחוזר מנכ"ל משרד הפנים, הסיק בית הדין כי מדובר בסוגיה שספק אם היא מהווה אחד מתנאי העבודה ברשות, ועל כן לא נדרשת הסכמת הארגון היציג לצורך שינוי סוגו של שעון הנוכחות או אופי הדיווח.
זאת ועוד, על פי חוקת העבודה הועד אינו רשאי להתערב בעניינים אדמיניסטרטיביים כגון אלו, ואף נקבע מפורשות כי "סוג השעון יקבע על ידי ההנהלה". לכך, יש להוסיף את העובדה שבמספר רשויות מקומיות אחרות, בהן קיימות מערכות דומות או זהות לצורך ניטור נוכחות העובדים, ארגון העובדים לא התנגד להחלפת שעון הנוכחות לשעון המבוסס על טביעות אצבע. עוד נקבע, כי אין לקבל את פרשנותם של העובדים, לפיה אמצעי זיהוי ביומטרי אינו בא בגדרי חוק שעות עבודה ומנוחה, שכן החוק עושה שימוש במילים "רישום באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים" באופן המהווה הגדרה רחבה ביותר שכוללת בחובה שימוש בשעון המבוסס על טביעת אצבע אלקטרונית.
מסקנה המקובלת בעולם המערבי
לבסוף, סקרה השופטת גילצר-כץ גם את הנהוג בתחום במדינות אחרות, והגיעה למסקנה כי הדבר תומך במסקנה לפיה אין בשימוש בשעון המבוסס על טביעות אצבע של העובדים משום פגיעה בהם, בפרטיותם או בכבודם. כך, במדינת ניו-יורק אסורה נטילת טביעות אצבע מעובדים בניגוד לרצונם, אולם גוף ציבורי מוחרג מההוראה. לדעת בית הדין, החשיבות בישראל לשמירה על כספי הציבור ואופן הוצאתם על ידי גופים ציבוריים היא רבה אף יותר, ומכך נובע כי אין להקל ראש במהימנות דיווחי הנוכחות של עובדי ציבור לצורך תשלום משכורתם מקופת המדינה. לפיכך, סבר כי שינוי שיטת דיווח הנוכחות והמעבר לשעון ביומטרי ברשויות המקומיות הוא ראוי ורצוי בנסיבות העניין.
אשר לקנדה, מצא בית הדין כי אף במקרה בו היה מדובר בגופים פרטיים אשר ביקשו לנטר את שעות נוכחות העובדים באמצעות שעון ביומטרי, התירה הנציבות האמונה על חופש המידע והפרטיות לעשות כן נוכח העובדה שדובר בשעון המתרגם את נתוני הטביעה לכדי תבנית אלקטרונית ממנה לא ניתן לשחזר את הטביעה הביומטרית המקורית – באופן הדומה לפעילות המערכת במקרה זה. במאמר מוסגר ציין בית הדין כי לפי גישה זו אף אם היה מדובר בגוף פרטי היה ניתן להתיר את השימוש במערכת, אולם אין הוא מכריע לגבי האופן בו ראוי לנהל ולהתנהל בגופים פרטיים.
לכך הוסיף בית הדין את העובדה ששעון מסוג זה והשימוש באמצעים ביומטרים הופך נפוץ יותר מיום ליום, וכבר היום אנו עדים לחתימה אלקטרונית בכניסה וביציאה מן הארץ, בהתייצבות בלשכת התעסוקה לשם קבלת דמי אבטלה, בבקשה לקבלת ויזה לביקור או שהייה בארצות הברית ובמדינות אחרות וכן בעתיד הקרוב כנראה אף בהנפקת תעודת זהות לכל אזרח.
סיכומם של דברים – בית הדין קבע כי העירייה רשאית לבצע רישום נוכחות במשרדיה באמצעות שעון נוכחות ביומטרי, אף ללא היוועצות בנציגות העובדים.
הסוגיה תלויה ועומדת בערעור לביה"ד הארצי לעבודה
כזכור, כפי שדווח לאחרונה בפורטל חדשות תקדין, בימים אלה תלוי ועומד הליך ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בשאלה דומה. ביה"ד הארצי לעבודה יכריע בחוקתיות הנוהל של עיריית שדרות להחתים טביעות אצבע של העובדים בשעון נוכחות ביומטרי. במסע הלחצים שהופעל על העובדים, תלשה המעסיקה מהקיר את שעון הנוכחות הישן והעמידה אותם בפני ברירה: חתמו על שעון ביומטרי או שאין משכורת (בר"ע 44667-05-13).
לקריאה נוספת, ראו:
עיריית שדרות: עובד שלא יחתום על שעון נוכחות ביומטרי לא יקבל שכר
