חדשות

פיטוריה של העיתונאית שרי רוט מהאתר החרדי 'בחדרי חדרים' נעשו כדין. השופטת אופירה דגן-טוכמכר: "רוט החליטה לגייס את ארגון העובדים כדי להלביש את המחלוקת שעניינה בגבולות חופש העיתונות, בכסות של 'חופש ההתארגנות'. התחפושת איננה משכנעת... תפיסת עולמה, המחלקת את עולם העיתונות בין 'עיתונאים מקצועיים ואובייקטיבים' לבין עיתונאים מושחתים ש'מקבלים מעטפות', רחוקה מלשקף את המציאות המורכבת, על גווני האפור שבה. טענותיה הקשות לא נתמכו בבדל ראיה"

הסתדרות העובדים הגישה בקשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב למתן צו מניעה לפיטורים של העיתונאית שרי רוט מאתר האינטרנט 'בחדרי חדרים'. רוט, שהיתה הכתבת הפוליטית באתר, טענה כי פיטוריה נובעים מפעילותה להקמת ועד עובדים בארגון.

האתר 'בחדרי חדרים' מהווה פורטל חדשות המיועד לציבור החרדי והוא מעסיק תשעה עובדים. האתר הוקם על ידי דוד רוטנברג, בעלה של רוט, אשר שימש בו מאז הקמתו כעורך הראשי. באוגוסט האחרון השליטה באתר נרכשה על ידי מאיר גל, שביקש להתערב בקביעת התכנים, האופי והקו המוביל באתר. בין היתר התפתחה מחלוקת בין גל לבין רוטנברג ורוט על רקע השאלה איזו עמדה ינקוט האתר בהתמודדות בין אריה דרעי לאלי ישי על הנהגת מפלגת ש"ס.

גל ביקש להשתמש בכלי התקשורת שבבעלותו כדי לתמוך במנהיגותו של אלי ישי, וסבר כי בני הזוג רוט-רוטנברג מעניקים לדרעי במה אוהדת מדי באתר. גל סבור כי  זכותו כמו"ל להכתיב את הקו הפוליטי והאידיאולוגי של האתר, ולתת לו צביון פוליטי מסוים, התואם את השקפת עולמו.

רוט טענה כי מעורבותו של גל בתכנים שיפורסמו באתר היא מעורבות פסולה, וכי האג'נדה של גל ותמיכתו באלי ישי מוכתבת על ידי אינטרסים כספיים פסולים, והיא איננה מבוססת לדעתה על העדפה אידאולוגית כשרה.

המו"ל לא גיבש את האג'נדה שלו בתמורה לשלמונים

השופטת אופירה דגן-טוכמכר, נציגת העובדים עדנה גרוס ונציג המעבידים עודי שינטל קבעו כי בנסיבות העניין אין לכפות על המו"ל את המשך העסקתה של רוט. בהחלטת ביה"ד נכתב כי "רוט סבורה כי הקו האידיאולוגי שמוביל המו"ל הוא פסול, אין לה כל עניין להתיישר לפיו, והיא רואה לעצמה חובה אזרחית להתריע בפני יתר הכותבים באתר, על מנת שלא ישתפו פעולה עם המו"ל, ולא יפעלו בהתאם לקו האידאולוגי שהוא מתווה. טענותיה הקשות של רוט בדבר חשדות לפלילים הוכחשו על ידי המו"ל מכל וכל, ולא הוכחו בפנינו אף לא בראשית ראיה".

השופטת דגן-טוכמטר כתבה כי  "רוט רשאית להמשיך להחזיק בעמדתה. היא איננה מחויבת לכתוב בגנות אריה דרעי ואין לחייבה לתמוך באלי ישי. היא אף רשאית להביא את חשדותיה לבירור ולבדיקה במוסדות המתאימים, ואף לפרסם אותם בכל כלי תקשורת, לרבות בתכנית 'המקור' שאותה הזכירו הצדדים בסיכומיהם. ואולם, לדידנו, אין היא יכולה, באותה נשימה לצפות מהמו"ל כי ימשיך להעסיקה".

בית הדין לעבודה ציין עוד כי "עניין לנו בגוף תקשורת פרטי לחלוטין, אשר איננו מחויב לנהוג באובייקטיביות ואין מניעה כי יאמץ לעצמו קו פוליטי, כלכלי, ערכי ותרבותי מסוים, מבלי שחלה עליו כל מחויבות להציג את מגוון הדעות הקיים בכל עניין".

השופטת דגן-טוכמכר הוסיפה כי "רוט בחרה שלא לחזור בה מטענותיה העקרוניות, שלפיהן המו"ל מתנהל באופן פסול ואף פלילי, ואין כל מקום להידברות וזאת מבלי שטרחה להציג בפני בית הדין שמץ של ראיה ביחס לטענותיה הקשות (הגם שלטענתה יש בידיה הקלטה של שיחה המתעדת את החשדות). נדמה כי עמדתה העקבית של רוט היתה ועודנה כי 'אין שביל זהב, יש שני נוכלים שמצעידים את האתר לחדרי החקירות'. אמירה המלווה בהזמנה של המו"ל להגיש נגדה תביעת דיבה".

בית הדין קבע כי "אין בידינו לקבל את טענותיה של רוט לפיהן גל גיבש את האג'נדה שלו בתמורה לשלמונים. לא הונח בפנינו כל בסיס עובדתי לקבוע כי גל התערב בעבודתם של מי מהכתבים באתר כמו גם בעבודתו של העורך הראשי, באופן שמנוגד לדין או לאתיקה העיתונאית".

התחפושת איננה משכנעת

השופטת דגן-טוכמכר הוסיפה כי "רוט מציגה את עצמה כעיתונאית 'מקצועית ואובייקטיבית' ואת המו"ל כמי שמונע על ידי אינטרסים כלכליים שהופכים את התנהלותו לפלילית. הבחנה דיכוטומית זו של רוט אין בידינו לקבל. כנקודת מוצא אנו מניחים כי לעיתונאי, כמו לכל אדם, יש 'דעה' בעניינים שונים העולים בשיח הציבורי. הכתיבה העיתונאית איננה 'מדע מדויק' והיא מושפעת במידה רבה מהרקע הביוגרפי של העיתונאי, מההשכלה שרכש, מאירועים שגיבשו את השקפתו עולמו ואת תפיסתו את עצמו ואת תפקידו. זאת ועוד, העיסוק בעיתונות מחייב את העיתונאי לקשור קשרים עם 'מקורות' ולפתח עימם 'יחסי גומלין' שמטבע הדברים משליכים אף הם על הכתיבה העיתונאית בדרכים שונות, ראויות יותר וראויות פחות".

השופטת הוסיפה: "נדמה כי תפיסת עולמה של גב' רוט, המחלקת את עולם העיתונות בין 'עיתונאים מקצועיים ואובייקטיבים' לבין עיתונאים מושחתים ש'מקבלים מעטפות', רחוקה מלשקף את המציאות המורכבת, על גווני האפור שבה. מכל מקום, כפי שכבר ציינו, טענותיה הקשות לא נתמכו בבדל ראיה".

השופטת ציינה: "נדמה כי חלף קיום דיון משפטי / אתי במחלוקת שבין הצדדים, החליטה רוט לגייס את ארגון העובדים על מנת להלביש את המחלוקת שעניינה בגבולות חופש העיתונות, בכסות של 'חופש ההתארגנות'. התחפושת איננה משכנעת, ואנו מתרשמים כי בנסיבות דנן ההסתדרות הפכה כלי שרת בידיה של רוט, לקידום מאבקו של העורך (בעלה) במו"ל. התרשמנו כי ההתארגנות היא אמצעי נוסף במאבק, ולא מטרה בפני עצמה, והגשת ההליך דנן היא בבחינת 'הזנב שמכשכש בכלב' ".

בהחלטת בית הדין נקבע כי "רוט הכריזה מלחמת חורמה על המו"ל והיא מנהלת אותה בכל זירה אפשרית (בבית משפט, בכלי התקשורת, במשטרה). היא שבה ומצהירה שוב ושוב שאין בדעתה לקיים את ההנחיות של המו"ל ביחס לקו שינקוט האתר, וכי לטעמה המו"ל מבצע עבירות פליליות. אלא ששאיפתה של רוט להכתיב את הקו האידאולוגי של האתר איננה מתיישבת עם הכללים שנקבעו בפסיקה ביחס לגבולות חופש הביטוי של העיתונאי ושל המו"ל".

בית הדין קבע כי "התנהלותה של רוט איננה יכולה להתיישב עם זו של עובד אשר מבקש לחזור ולקיים שגרת עבודה תקינה הכוללת יחסי אמון עם מעסיקו, והיא מעוררת ספק ביחס לתכלית העומדת מאחורי ההליך דנן". השופטת ציינה כי "עניין לנו בכלי תקשורת קטן יחסית, המונה פחות מעשרה עובדים ובו הגב' רוט היא כתבת פוליטית יחידה, אשר מסרבת ליישם את הקו הפוליטי שמבקש המו"ל לבסס, וזאת מבלי שהוכיחה כי נפל פגם כלשהו בהתנהלות המו"ל, ותוך התעלמות מוחלטת מזכותו של המו"ל בכלי התקשורת שבבעלותו".

ס"ע 37143-12-13