הכרעה מוסרית: בית המשפט לענייני משפחה קיבל בקשה שהגיש בית החולים "שערי צדק" לביצוע פרוצדורה רפואית מצילת חיים בתינוקת כבת 14 חודשים, חרף התנגדות ההורים. השופט דניאל טפרברג קבע כי על פי חוות הדעת הרפואיות, ביצוע הניתוח ומניעת הניתוק ממכונת ההנשמה לפני כן, נדרש לשם שמירת שלומה של התינוקת
"השתכנעתי, על פי חוות הדעת הרפואיות, כי ביצוע הניתוח, ומניעת הניתוק ממכונת ההנשמה לפני כן, נדרש לשם שמירת שלומה הגופני או הנפשי של התינוקת ומן הטעם הזה נעתרתי לבקשה". כך קבע השופט דניאל טפרברג מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים שהכריע בפרשה אנושית קורעת לב שהגיעה לשולחנו.
מנקודת מבט משפטית, ציין השופט טפרברג במישור העקרוני, אין הבדל בין חייו של אדם בריא לחייו של אדם שנולד עם פגם כלשהו, גם אם מדובר בפגם תפקודי חמור. אין בוחנים את התועלת שבביצוע פרוצדורה רפואית, אשר יש בה כדי להאריך את חייו של פלוני, על פי שיפוט בדבר איכות חייו.
ההכרעה המוסרית והערכית ניתנה בעניינה של תינוקת כבת 14 חודשים, המאושפזת במרכז הרפואי 'שערי צדק' בירושלים, אשר ביקש מבית המשפט להורות באופן בהול על ביצוע ניתוח טרכאוסטומיה מציל חיים. מנגד, הגישו הורי התינוקת בקשה למתן צו לניתוקה ממכונת הנשמה מכוח חוק החולה הנוטה למות.
ההורים, שומרי תורה ומצוות, נישאו בשנת 2005 ונולדו להם שלוש בנות. בשנת 2013 אובחנה התינוקת כסובלת ממחלת שרירים מלידתה. אחותה של התינוקת, נפטרה בגיל שש מסיבוך של דלקת ריאות ממחלת ניוון שרירים. כיום, עקב דום לב ממנו סבלה התינוקת, היא מאושפזת ביחידה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים, כשהיא מונשמת באמצעות מכונת הנשמה. בטרם הגשת בקשת בית החולים לביצוע הניתוח ובקשת ההורים לניתוק ממכונת הנשמה, התנהלו הליכים נוספים בעניינה של התינוקת בערכאות אחרות.
"ללכת לדרכה" ועוד בהוראת הרבנים
עמדת ההורים היא שיש לתת לתינוקת את ההזדמנות לנשום בכוחות עצמה וככל שלא תצליח יש לתת לה "ללכת לדרכה". ההורים תמכו את עמדתם בדבר טובת התינוקת ב"דעת תורה" לאחר שלדבריהם התייעצות וקיבלו הסכמת רבנים ובהם הרב חיים קנייבסקי מבני ברק, הרב דוד בצרי מירושלים ורבנים בכירים אחרים.
לטענת ההורים, לא יתנו ידם להפוך את ילדתם ל"צמח" למשך 10-20 שנה, ולהפוך שנים אלו ללוויה מתמשכת לבתם. לטענת ההורים, בית המשפט מתבקש להביא בחשבון את שיקול טובת התינוקת לבל תסבול מאשפוז כפוי במשך חודשים ושנים, לבל תאבד צלם אנוש, וביקשו לתת צו המורה על ניתוקה ממכונה ההנשמה תוך דחיית בקשת בית החולים.
לטענת ההורים, סעיף 24 לחוק החולה הנוטה למות מסמיך אותם לייצג את התינוקת בעניין הטיפול הרפואי בה, לרבות הימנעות מהארכת חייה. לטענתם, תכנית הטיפול אינה לטובת התינוקת ועל כן ביקשו כי יינתן צו שימנע מלטפל בה, כך שתנותק ממכונת ההנשמה ותינתן לה האפשרות לנשום בעצמה.
ואילו בקשת בית החולים התבססה על הוראות סעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית, הקובע כי ביצוע הניתוח דרוש לתינוקת לשמירה על שלומה הגופני או הנפשי. לטענת בית החולים, מצבה הרפואי של התינוקת אינו נכנס לגדרי חוק החולה הנוטה למות וכי דווקא ביצוע הניתוח יכול להאריך את תוחלת חייה בשנים רבות. נטען, כי חיבור ממושך של התינוקת למכונת ההנשמה, יגרור באופן ודאי נזקים רפואיים חמורים כגון פגיעה במיתרי הקול והיצרות של קנה הנשימה. בשל נזקים אלו, מקובל בפרקטיקה הרפואית לבצע את הניתוח.
מטעם ההורים לא הובאה כל חוות דעת לפיה ניתוק התינוקת ממכונת ההנשמה דרוש לשמירת שלומה הגופני או הנפשי, שכן חוות הדעת שהוגשה מטעמם תמכה בעמדת בית החולים. מנגד, נתמכה עמדת בית החולים בחוות דעת רפואית של פרופ' אבינעם רכס, לפיה הוצאת הצינור מבלי לבצע את הניתוח, יביא באופן ודאי לפטירתה של התינוקת. לפיכך, סבר בית המשפט כי יש לקבל את עמדת הרופאים ולבצע את הניתוח, מבלי לנסות ולהפסיק את ההנשמה קודם לכן.
המתת חסד אקטיבית אסורה בתכלית האיסור הפלילי
השופט טפרברג קיבל את בקשת בית החולים והורה על ביצוע ההליך בתינוקת. ראשית, הובהר כי כאשר מדובר בחולה שאינו סופני, האיזון שבין עקרון קדושת החיים לזכותו של החולה לאוטונומיה נוטה בבירור לעבר שימור המצב הקיים. החלטה המורה על מניעת טיפול מיטיב, מקל ואף מאריך חיים, להיות אך ורק לתכלית ראויה.
בנסיבות המקרה, פסק השופט טפרברג, לא קיימת תכלית ראויה המצדיקה את מניעת הטיפול. לפיכך נקבע כי לא עלה בידי ההורים לשכנע כי ניתוק התינוקת ממכונת ההנשמה דרוש לשמירת שלומה הגופני או הנפשי, שכן הוכח כי ניתוקה מהמכונה עלול לגרום לנזק בלתי הפיך ובאופן ודאי למוות.
משמעות הבקשה לניתוק התינוקת ממכונת ההנשמה היא בקשה להמתת חסד אקטיבית, דבר שאסור באיסור מוחלט על פי החוק הפלילי. לאור האמור, נדחתה בקשת ההורים לנתק את התינוקת ממכונת ההנשמה.
יצוין כי הוראות חוק החולה הנוטה למות מסדירות את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות תוך איזון ראוי בין ערך קדושת החיים ובין ערך אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים. החוק מבוסס על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ועל עקרונות יסוד בתחום המוסר, האתיקה והדת. על פי החוק, השיקולים הבלעדיים בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות הם מצבו הרפואי, רצונו ומידת סבלו.
בנסיבות המקרה הזה, לא הובאה כל חוות דעת רפואית התומכת בכך שהתינוקת "נוטה למות" או "במצב סופני". כמו כן, הודגש כי גם לו הייתה התינוקת נכנסת להגדרות החוק, קובע סעיף 28 הסדר ייחודי לפיו ככל שמתגלעים חילוקי דעות בין הורי הקטין לבין הרופא האחראי לעניין הטיפול בו, תכריע בדבר הועדה המוסדית.
נקבע כי באיזון בין התועלת הטמונה בטיפול אל מול הנזק האפשרי, התועלת עולה על הנזק שכן יתרונותיו הרפואיים של הניתוח הם ברורים. זאת, בין היתר משום שהניתוח יקל על התינוקת לנשום, ימנע נזקים ודאיים ויאריך את תוחלת החיים שלה. לפיכך, נקבע כי על פי חוות הדעת הרפואיות, ביצוע הניתוח ומניעת הניתוק ממכונת ההנשמה לפני כן, נדרש לשם שמירת שלומה של התינוקת.
תגובת ב"כ ההורים: לא ביקשנו לבצע המתת חסד
את בית החולים "שערי צדק" ייצג בפרשה עו"ד מתן מנחם.
עו"ד חיה רודניצקי-דרורי, שייצגה את ההורים בפרשה, מסרה בתגובה לפנייתנו כי "המשפחה מבקשת להדגיש שלא היתה כאן בקשה מצדם להמתת חסד. ההורים הם חרדים שקיבלו חוות דעת מגדולי הרבנים שהילדה תבריא, לכן ביקשו לנתק אותה וסירבו לניתוח פיום קנה קבוע. הדבר לא בא מרצונם לבצע המתת חסד. זאת פשוט שגיאה".
עוה"ד רודניצקי-דרורי הוסיפה כי "כבוד השופט התבסס על חוות דעת המומחים של בית החולים שטענו כי במקרה שמנתקים את הילדה ממכונת ההנשמה עלולה להתבצע המתת חסד. ההרים, לעומת זאת, מכוח אמונתם הדתית המסתמכת על דעת הרבנים סברו שיש לנתק את התינוקת מתוך אמונתם שהתינוקת תבריא ותחיה. בכל מקרה, ההורים ביקשו מבית המשפט שאם הילדה לא תחזיק מעמד אז יש לאפשר לה ללכת לדרכה בדרך הטבע ללא התערבות רפואית".
