בית המשפט לעניינים מקומיים זיכה את יצחק טיבי, מנהל בר בנמל תל אביב שמאבטחיו מצביעים ב"עט לייזר" על מעשנים כדי לסמן להם להפסיק לעשן, מעבירה על החוק למניעת עישון לאחר שבאחד הלילות הגיעו למקום פקחי העירייה וגילו בו שני מעשנים. השופט אביים ברקאי קבע כי האמצעים שנקט טיבי למניעת העישון בקרב מבלי המקום, כמו גם קיומם של שני מעשנים בתוך קהל של מאות בליינים – מובילים למסקנה כי במבחן התוצאה האמצעים שננקטו היו מועילים למניעת העישון
יצחק טיבי הוא מנהל בר בנמל תל אביב, בו נוהגים לבלות כמה מאות בליינים מדי ערב. באחד הערבים הגיעו למקום שני פקחים מטעם עיריית תל אביב והגישו לטיבי הודעת תשלום קנס עליה נרשם כי נצפו שני מעשנים בתוך העסק. המעשנים עצמם אף הם קיבלו קנסות בגלל העישון במקום, אבל אלה בוטלו בהמשך לבקשתם והם הופיעו כעדי תביעה.
שני פקחי העירייה ציינו בעדותם כי הבחינו במקום בשלטים האוסרים על העישון, ואחד מהם אף הוסיף כי לא היו מאפרות בסביבה. טיבי מצידו טען כי מדובר במקום המכיל מאות אנשים, ולכן יש משמעות לכך שרק שני אנשים נתפסו מעשנים. עוד הוסיף כי מדובר בבליינים בגילאים צעירים (18-21) אשר אינם מתייחסים להוראות, וכי הוא עשה הכול כדי למנוע עישון לרבות הצבת שילוט, אי-הצבת מאפרות ותדרוך הברמנים, המלצריות והמאבטחים באופן יומיומי.
עוד הוסיף טיבי כי המאבטחים נוהגים להשתמש בעט לייזר כדי להסב את תשומת ליבם של המעשנים ולהורות להם לחדול, וכן ציין כי נאסר לתת שירות ללקוחות עם סיגריה. עוד ציין טיבי כי במוקד העירוני נאמר לו כי אין לפנות פעם אחר פעם ביחס למעשנים. את דברי טיבי חיזק אחראי האבטחה במקום, והוסיף כי הוא מקצה מאבטח אחד או שניים המסתובבים ואחראים למניעת עישון, וכי הרבה מאוד אנשים מכבים את הסיגריות כתוצאה מפעילותם. גם בעל בית העסק הוסיף כי בתחילת השנה אף נעשה במקום שימוש במפיות עם סימון של איסור עישון, וכך גם נרשם על גב חלק מחולצות העובדים.
אמצעים סבירים
שופט בית המשפט לעניינים מקומיים בעיר, אביים ברקאי, זיכה את טיבי מהעבירה שיוחסה לו. תחילה הבהיר השופט ברקאי כי לא כל מקרה בו נתפסים מעשנים בבית עסק מוביל למסקנה כי בית העסק או מנהלו עברו עבירה בכך שלא מנעו עישון, ובכלל זאת יש להתחשב בגודל בית העסק, גיל הקהל הפוקד אותו, מספר המעשנים שנתפסו, והאמצעים שנוקט בית העסק כדי למנוע את העישון.
החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים מקנה הגנה לבעלי העסקים שנקטו "אמצעים סבירים" למניעת העבירה, שהיא רחבה יותר מההגנה הקבועה בסעיף 22 לחוק העונשין העוסקת בנאשם ש"עשה כל שניתן" כדי למנוע את העבירה. אשר לשאלה מה הם "אמצעים סבירים", קבע השופט ברקאי כי זו נלמדת מתוך נסיבות המקרה, אך ברור כי צריך להיות איזון ראוי בין צורכי העסק לבין מטרות החוק. לפיכך יש לפרש מונח זה כאמצעים שאכן יביאו להפחתת תופעת העישון, בלי שייגרם נזק בלתי סביר לעסק.
מדד הכרחי נוסף לקיומם של "אמצעים סבירים" הוא מבחן התוצאה, ולכן אמצעים שננקטו בבית עסק אחד ונמצאו יעילים לאו דווקא יחשבו כ"אמצעים סבירים" בבית עסק אחר, וגם אמצעים שהיו סבירים במועד מסוים ובמצב מסוים לא ייחשבו בהכרח סבירים במועדים ובמצבים אחרים.
במקרה של הנאשם טיבי סבר השופט ברקאי כי אכן הוכח שבית העסק שלו קיים שורה של אמצעים סבירים למניעת העישון בתחומו. בין היתר, ציין בית המשפט את יידוע צוות העובדים ביחס לאיסור מניעת עישון וקיומו של תדריך יומי בעניין, הימצאותם של מאבטחים האוכפים את האיסור, הקצאה ספציפית של מספר מאבטחים המסתובבים במקום ואחראים לטפל בלקוחות שנמצאו מעשנים, רכישה ושימוש בעזרים דוגמת "עט לייזר" בו מסמנים למעשנים לחדול מפעולתם וקיומם של שלטים והיעדר מאפרות.
שני מעשנים מתוך מאות בליינים
גם בראי מבחן התוצאה, עולה כי הקנס ניתן לאחר שנראו "שני מעשנים" בתוך העסק, ולמרות שרצוי כי גם זה היה נמנע – נראה כי קיומם של שני מעשנים מתוך מאות בליינים בני 18 עד 21 הוא מתאים בנסיבות העניין. מכך, עולה כי טיבי ובית העסק נהגו כראוי.
עוד התייחס בית המשפט לעובדה שטיבי לא פנה למוקד העירוני (כנדרש בסעיף 2א(ב)(2) לחוק), אך קבע כי בנסיבות העניין אין מקום לזקוף את הדבר לחובתו. צוין כי פנייה לפקח צריכה היתה להיעשות לאחר שטיבי הבחין במעשנים, פעל למניעת העישון ופעולתו לא צלחה, אולם מעדותו ומעדות אחראי האבטחה עלה כי אלו לא הבחינו וממילא לא העירו למעשנים שנתפסו.
מלבד זאת, הוכח כי שני המעשנים שהו במקום דקות ספורות בלבד וטרם שתו דבר, ולכן ממילא לא יכול היה טיבי לפנות לפקח ולהתלונן. לאור האמור, קבע בית המשפט כי הוכחו קיומם של "אמצעים סבירים" למניעת העישון בבר, וזיכה כאמור את טיבי מהעבירה שיוחסה לו.
