שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > עיריית חיפה תפצה עו"ד שחשבונותיו עוקלו בשל חוב ארנונה על נכס שלא החזיק

חדשות

עיריית חיפה תפצה עו"ד שחשבונותיו עוקלו בשל חוב ארנונה על נכס שלא החזיק, צילום: צילום אילוסטרציה: Getty Images Israel
עיריית חיפה תפצה עו"ד שחשבונותיו עוקלו בשל חוב ארנונה על נכס שלא החזיק
28/01/2014, עו"ד לילך דניאל

בית משפט השלום קיבל חלקית תביעת לשון הרע שהגיש עו"ד שלומי בר-עוז נגד עיריית חיפה עקב עיקולים שהטילה על חשבונותיו מספר פעמים בשל חוב ארנונה נטען על נכס שמעולם לא החזיק בו בשל מחלוקת על ביטול הסכם השכירות עליו חתם. נקבע כי כל עוד לא היה בידי העירייה מידע אחר היא פעלה כדין, אולם שעה שהחלו להצטבר ראיות על כך שעוה"ד בר-עוז לא החזיק בנכס, היה עליה לבצע בדיקה. עם זאת, מאחר שגם לעוה"ד בר-עוז היה חלק בנזק שנגרם לו, נפסק לו פיצוי בסך 20 אלף שקל בלבד

עו"ד שלומי בר-עוז שכר שטח בבניין משרדים בחיפה וניהל בו את משרדו במשך כשבע שנים. בהתאם, נרשם עוה"ד בר-עוז בעירייה כמחזיק הנכס ושילם עבורו ארנונה. בשלב מסוים, שקל לעבור לנכס אחר ולכן ניהל משא ומתן עם בעלי הנכס שבסופו נחתם הסכם שכירות. עם זאת, ההסכם בוטל מספר ימים לאחר חתימתו, כך שעוה"ד בר-עוז לא החזיק בנכס ולו יום אחד.

כעבור כשנה, נדהם עורך הדין לקבל מכתב דרישה מעיריית חיפה לתשלום ארנונה עבור הנכס שלבסוף לא שכר. משיחה שביצע עוד באותו יום עם העירייה, התברר כי עוה"ד בר-עוז רשום כמחזיק בנכס מכח הסכם השכירות, וכי אף נעשתה הסבת חיוב הארנונה על שמו לתקופת השכירות המיועדת. בעקבות הבירור, ביקש עוה"ד בר-עוז מנציג העירייה לעכב את הליכי הגבייה ועוד באותו יום ביקש מבעל הנכס לעדכן את העירייה בדבר הטעות וכן שלח השגה לעירייה על החיוב.

למרות זאת, מספר ימים לאחר מכן הטילה העירייה עיקול על חשבון הבנק של עוה"ד בר-עוז, ורק כעבור יומיים, עם קבלת מכתב מבעל הנכס, בוטל העיקול.

כעבור שנה, קיבל עוה"ד בר-עוז להפתעתו מכתב ממנהל הארנונה המודיע לו כי השגתו נדחתה, ובהמשך אף קיבל טלפון מנציג העירייה ששאל האם בכוונתו לשלם את חוב הארנונה. עוה"ד בר-עוז הזכיר לנציג את הטעות, ואף שלח שוב את מכתב בעל הנכס תוך הדגשה כי המכתב כבר נשלח לעירייה. עם זאת, חודשיים לאחר מכן נדרש עוה"ד בר-עוז שוב להסדיר את החוב, אבל לאחר שיצר קשר עם נציג העירייה הודיע לו זה כי המכתב נשלח בטעות. למרות זאת, כחודש לאחר מכן קיבל עוה"ד בר-עוז שיחת טלפון מהבנק, המודיעה לו כי עיקול נוסף הוטל על חשבונו, שבוטל רק כעבור כשבוע ימים לאחר שעוה"ד שוחח שוב עם גובה המס בעירייה.

בכך לא תמה הסאגה, ושלושה חודשים לאחר מכן שוב הוטל עיקול על חשבון הבנק של עוה"ד בר-עוז, שבוטל רק כעבור כחודש ימים ולאחר ששוחח עם היועץ המשפטי של העירייה.

חוסר הגינות

בעקבות השתלשלות האירועים הגיש עוה"ד בר-עוז תביעה בעילה של לשון הרע, בה עתר לחייב את העירייה לפצותו בסך של 150 אלף שקל בשל העיקולים שהוטלו על חשבונו שלא כדין. לשיטתו, בהתנהלותה נהגה עיריית חיפה בחוסר הגינות ובחוסר סבירות המצופה מרשות ציבורית, וכי הטלת העיקולים מהווה פרסום לשון הרע בשים לב למקצועו.

העירייה מצידה, טענה כי פעלה בהתאם לסמכויות המסורות לה בחוק ולמידע שהתקבל לידיה בתקופה הרלוונטית, וכי ככל שמדובר בפרסום הרי שזהו פרסום מותר ובכל מקרה עומדות לה ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. עוד הוסיפה לגופו של ענין כי בניגוד לטענת עוה"ד בר-עוז, לפיה הסכם השכירות בוטל בהסכמה סמוך לאחר חתימתו, הרי שמהראיות שהוצגו עולה כי בעל הנכס סירב לבקשת עוה"ד בר-עוז לבטלו.

עצימת עיניים של העירייה

השופטת אילת דגן קיבלה חלקית את התביעה. בפתח הדברים, ציין בית המשפט כי הפסיקה כבר הכירה בעבר בביצוע עיקול שלא כדין בחשבונות בנק כמעשה העלול ליצור עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, בהיותו מציג את המעוקל כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו. בהתאם, בתי המשפט לא היססו לחייב בפיצוי עיריות שפעלו בפזיזות או שרירות לב כנגד אזרחים תוך עיקול חשבונותיהם.

בכל הנוגע לחיוב בארנונה, מסעיפים 325-326 לפקודת העיריות עולה כי על בעל הנכס להודיע לעירייה בכתב על מכירה או השכרה של הנכס לצד שלישי ולמסור את פרטי השוכר, ועל מחזיק הנכס שחדל להחזיק בו להודיע בכתב לעירייה על הפסקת החזקה בנכס. על כך קבעה ההלכה כי החבות בארנונה של המחזיק מסתיימת רק עם משלוח ההודעה בכתב לעירייה, היות ולא ראוי להטיל על העירייה את הנטל לבצע את הבדיקות בעצמה. בצד זאת, נקבע כי הדבר אינו מאפשר לעירייה לנהוג בעצימת עיניים שעה שעומדים בפניה נתונים הזועקים ביחס למצב ההחזקה בנכסים, ולכן אפשר שיהיו מקרים פרטניים בהם תוחזק כמי שהיתה צריכה לבצע בדיקות אקטיביות ושבשל התרשלותה תמָצא כמי שמעלה בתפקידה כנאמן הציבור.

העירייה פעלה כדין

במקרה זה, לא היתה מחלוקת עובדתית כי בין עוה"ד בר-עוז לבעל הנכס נחתם הסכם שכירות, וכי בעל הנכס דווח לעירייה שעוה"ד בר-עוז החזיק בנכס בצירוף הסכם השכירות. במצב דברים זה, בו לא היתה העירייה צריכה לחשוד בדבר, סבר בית המשפט כי היא פעלה כדין ברשמה את עוה"ד בר-עוז כמחזיק לצורך תשלום הארנונה ובהוצאת המכתב לפיו חיוב הארנונה בנכס הוסב על שמו. באופן דומה, פעלה העירייה כדין כשקיבלה עדכון מהבעלים לפיו יש להחליף את המחזיק בנכס לשוכר החדש שנכנס במקומו של עוה"ד בר-עוז, בהיעדר מידע בעל אינדיקציה סותרת.

זאת ועוד, אין גם חולק שעוה"ד בר-עוז הודיע לעירייה בכתב לראשונה על ביטול הסכם השכירות רק כשנה לאחר ביטולו הנטען. נמצא כי טענתו של עורך הדין לפיה ההסכם בוטל בהסכמה עוד לפני שאמור היה לאכלס את הנכס היתה לא מדויקת, ומהראיות שהגישה העירייה עלה שבין עוה"ד בר-עוז לבעל הנכס היו מחלוקות בכל הנוגע לביטול ההסכם. גם טענת עוה"ד לפיה נודע לו לראשונה על החוב רק בדרישה לתשלום מטעם העירייה נמצאה כבלתי מדויקת, שכן עלה שידע על החיוב לפני קבלת ההודעה.

יד אחת של העירייה אינה יודעת מה עושה השנייה

בכל הנוגע להתנהלות העירייה לגבי העיקול הראשון, קבע בית המשפט כי היא הייתה רשאית להטילו נוכח המידע הסותר, אך טוב עשתה משהסירה אותו במהירות כדי לאפשר המשך בירור ההחזקה. עם זאת, בכל הנוגע להתנהלות משלב זה ואילך, סבר בית המשפט כי העירייה פעלה בחוסר סבירות והגינות כלפי עוה"ד בר-עוז.

לדעת בית המשפט, התיאורים שעלו מתצהירו ועדותו של עוה"ד היו מצב בו יד אחת של העירייה אינה יודעת מה עושה השניה, שכן בד-בבד עם מכתבים שדרשו ממנו להמציא אישור מבעל הנכס כי לא החזיק בו, אמרו לו הפקידים בעל פה כי הם מקבלים עמדתו לפיה לא החזיק בנכס בפועל, כי בעל הנכס אישר זאת וכי הוא לא חב בארנונה.

מנגד, מתוך מסמכי העירייה עלה כי לאחר ביצוע העיקול השני נודע לעירייה מבעל הנכס כי עוה"ד בר-עוז לא החזיק בנכס מעולם, אולם זה לא הסכים לשלוח הודעה בכתב ולשתף פעולה מחמת האינטרס שלו כי החיוב יושת על עוה"ד.

זאת ועוד, כבר לאחר ביצוע העיקול הראשון הייתה צריכה להדלק אצלה נורה אדומה עם קבלת הודעת נציג הבעלים אודות שיפוצו של הנכס, שהייתה צריכה להניע אותה לבדוק האם היה מחזיק באותה תקופה ומה זהותו. עם זאת, העדיפה העירייה להיאחז בכך שבעל הנכס לא מוכן להודיע דבר בכתב, ולהעדיפו על פני המידע שכבר היה בידיה.

עיקול חשבון הבנק של עו"ד מצריכה אקטיביות יתר

לסיכום, קבע בית המשפט כי כל הראיות מצביעות על כך שעוה"ד בר-עוז מעולם לא החזיק בנכס, אולם כל עוד היתה הודעה מהבעלים ולא היה בידיה מידע אחר – פעלה העירייה כראוי. עם זאת, תובנה זו השתנתה כשעוה"ד הצהיר במכתבו כי מעולם לא החזיק בנכס ומעת שהראיות החלו להצטבר, דבר שחייב אותה לבצע בדיקה.

לדעת בית המשפט, פעולה נמרצת ואגרסיבית של עיקול חשבון בנק של כל אדם, קל וחומר של עורך דין ששמו הטוב הוא חיוני לפרנסתו, מצריכה קצת יותר אקטיביות ופחות פעולה באופן "אוטומטי" וטמינת הראש בחול, בייחוד כאשר לא מדובר בחקירה מעמיקה ומצריכת משאבים יתרים אלא בירור עובדתי זול יחסית ופשוט.

לא זו אף זו, מסקנה זו מתחזקת שעה שפקידי העירייה הרגיעו את עוה"ד בר-עוז בשיחות בעל-פה בעוד שמכתבים רשמיים שנשלחו אליו דרשו הודעה בכתב מבעל הנכס אודות אי ההחזקה. בשים לב לאמור, קבע בית המשפט כי בהטלת העיקול השני והשלישי נהגה העירייה שלא כדין. עיקולים אלו, כך נקבע, יצרו לעוה"ד מבוכה גדולה מול הבנק, בייחוד מקום בו דובר בעיקולים שהוטלו שלוש פעמים.

לדעת בית המשפט, עניין זה עלול היה להציג את עוה"ד כמי שמתחמק לכאורה מתשלום חובותיו או כמי שמצוי בקשיים כספיים, באופן שיש בו כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב בעיניו של בנקאי סביר, ללא קשר לגובה העיקול.

עם זאת, בשים לב להיותו עו"ד המתמחה בין היתר במשפט מוניציפאלי ומי ששימש אף כיועץ משפטי של עירייה – סבר בית המשפט כי עוה"ד בר עוז מוחזק כמכיר את הדין ובקיא בו, ולכן היה עליו להגיש ערר לאחר שההשגה נדחתה ולקבל תשובה מוסמכת בכתב. משלא עשה כן, והואיל והיקף הפרסום הוגבל לפקידי הבנק ולא ללקוחות עוה"ד בר-עוז או לצדדים נוספים, קבע בית המשפט כי על העירייה לפצותו בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 10,000 שקל בגין כל עיקול (ובסה"כ 20 אלף שקל עבור שני העיקולים).

 

ת"א 26845-10-12

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:165
קומיט וכל טופס במתנה