המדינה לא דנה בבקשה למקלט של פליט מסודן ובמקביל ביקשה להרחיק מישראל את בת זוגתו של הפליט ואת בנם המשותף. השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קיבלה את העתירה: "המדינה מבקשת למעשה להפריד בין בני הזוג, בין האב לבנו הפעוט, בין הבן לאביו, וכל זאת מדוע? בשל העובדה שהמדינה מתמהמהת בבדיקת בקשת המקלט של העותר". המדינה חויבה בהוצאות משפט בסך 25 אלף שקל
לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה עתירה של מבקש מקלט מצפון סודן, שהגיש בקשה למקלט עם הגעתו לישראל לפני למעלה משש שנים. בקשתו לא נבדקה, ובינתיים פגש העותר בעותרת, אזרחית דרום סודן, שלה שני ילדים, הם חיים יחד ובמאי 2012 נולד להם בן משותף.
העותר ביקש להכיר בו ובעותרת כבני זוג, אולם נאמר לו, לאור הנהלים ופסק דינו של בית המשפט העליון בעניין דומה, כי יוכל לעשות כן רק אם יוכר כפליט. אז הוא הגיש במאי 2011 בקשה פרטנית להכיר בו כפליט, אבל זו לא נדונה, גם לא לאחר הגשת העתירה.
המדינה ביקשה להרחיק את העותרת ואת שלושת ילדיה לדרום סודן. נטען כי לאדם החוסה תחת מדיניות אי-הרחקה זמנית אין זכות להקים משפחה דווקא בישראל ואין הוא יכול להקנות מעמד לבן זוגו הזר.
העותר ביקש, באמצעות עורכי הדין ענת בן-דור ואלעד כהנא, להורות למדינה שלא להרחיק מהארץ את האישה ואת שלושת הילדים עד להכרעה סופית בבקשת המקלט שלו.
"המפתחות בידי המדינה"
השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קיבלה את העתירה, ומתחה ביקורת נוקבת על התנהלות המדינה: "המדינה טוענת כי העותרים מבקשים, הלכה למעשה, 'מתן מעמד אוטומטי' לעותרת וזאת אך מהטעם שהוגשה על ידי העותר בקשת פליטות. אין ממש בטענה זו. הסעד המבוקש בגדר עתירה זו הוא זמני במהותו".
השופטת אגמון-גונן ציינה כי המדינה "תהא רשאית לבחון את כנות הקשר שבין העותר והעותרת עובר להכרעה בבקשתם להשוואת מעמדה של העותרת למעמדו של העותר, ככל שתתקבל בקשת הפליטות שהגיש העותר. למעשה, המפתחות בידי המדינה. כאשר תבחן בקשות פרטניות ותכריע בהם, שוב לא יהיה צורך בעתירות מסוג זה. לו הייתה מוכרעת בקשתו של העותר לקבלת מעמד של פליט, עתירה זו לא הייתה באה לעולם".
עוד ציינה השופטת אגמון-גונן: "למעשה, המדינה מבקשת כי בעוד היא שולטת בלוחות הזמנים, ברצותה תבדוק את הבקשה וברצותה תמתין, יהיה על העותר להיקרע מעל אשתו, ילדיה ובנו הפעוט שטרם מלאו לו שנתיים. המדינה מבקשת למעשה להפריד בין בני הזוג, בין האב לבנו הפעוט, בין הבן לאביו, וכל זאת מדוע? בשל העובדה שהמדינה מתמהמהת בבדיקת בקשת המקלט של העותר".
בית המשפט המחוזי חייב את המדינה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של העותרים בסך 25 אלף שקל.
