למרות שהאישה הגישה כתב תביעה הכוללת מזונות לשני ילדיה, ואף ציינה בתביעתה "אני רוצה להתגרש ממנו כמה שיותר מהר בלי שום ייעוץ נישואין ולקבל מזונות על הילד ועל זה שבדרך", שללו שופטי בג"ץ את הסמכות של בית דין הרבני לדון בסוגיית המזונות והאב שלא היה מיוצג לכל אורך ההליכים חויב בתשלומי מזונות גבוהים יותר בבית המשפט למשפחה
לידיעת המתגרשות: כשאת אומרת לא בביה"ד הרבני, למה את מתכוונת? מסתבר שתלוי את מי שואלים. שופטי בג"ץ נעם סולברג, יצחק עמית ויורם דנצינגר שללו אתמול (26.1.14) מבית הדין הרבני את הסמכות שנטל לעצמו לדון במזונות אישה וילדיה למרות שזו הבהירה במפורש שהיא לא רוצה שידון בכך.
בפסק הדין שניתן בעתירה שהגישה עוה"ד מיכל כהן-קורינאלדי העוסק בסמכות שיפוט, מתח בג"צ ביקורת על התעלמות ביה"ד מעמדת האישה ועל פרשנות ביה"ד שהעניק לעצמו סמכות בשל מילוי טופס תביעות סטנדרטי המצוי במזכירויות בתי הדין.
ההתדיינות החלה לאחר שהאישה, שטרם הייתה מיוצגת משפטית, הגישה תביעה בכתב ידה על גבי טופס סטנדרטי בו כתבה כלאחר יד שברצונה לתבוע גם מזונות, אך מיד בפתיחת הדיון הראשון הבהירה שאינה רוצה שביה"ד ידון בתביעת המזונות. למרות הסתייגותה, בית הדין הרבני האזורי באשדוד פסק כי הוא המוסמך לדון בתביעת המזונות. על פסיקה זו הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול, תוך הדגשת העובדה שעמדה על התנגדותה להתדיין בעניין המזונות בבית הדין.
לפני הגשת הערעור, פנו ילדיה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד בתביעה עצמאית לקבלת מזונותיהם. בית המשפט למשפחה קבע כי אף שלדעתו פסיקת בית הדין הרבני שגויה, הוא אינו מהווה ערכאת ערעור על בית הדין הרבני האזורי, ולכן יש להמתין להכרעת בית הדין הרבני הגדול בעניינם. לאחר שבית הדין הגדול אישר את סמכותו של בית הדין האזורי, עתרה האם לבג"ץ.
יצוין כי לקרב הסמכויות השפעה רבה על גורלם של הקטינים ועתידם הכלכלי, בשל ההפרשים בגובה המזונות הנפסקים בשתי ערכאות אלה (בין מאות לאלפי שקלים). הטפסים הסטנדרטיים שממלאים, ואופן מילויים, עלולים לקבוע מראש את גורל קרב הסמכויות בין בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה. שופטי בג"ץ קיבלו את העתירה, ונתנו משקל מכריע לרצון שביטאה העותרת בפני בית הדין הרבני שלא לדון בסוגיית המזונות בפניו.
עוד קבע בג"ץ כי בית הדין הרבני אינו יכול "לקנות סמכות" לדון במזונות קטינים, בין היתר, בשל מילוי טופס טכני הנמצא במזכירות בית הדין. לא מספיק לציין על גבי הטופס כי התובע מעוניין "לקבל מזונות על הילד ועל זה שבדרך" כדי למלא אחר הדרישות הדווקניות של מבחני הכריכה בהתאם לסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. משכך קבע בג"ץ כי במרוץ הסמכויות יגבר במקרה כזה כוחו של בית המשפט למשפחה לפסוק בסוגיית המזונות.
למרות שאבי שני הילדים לא היה מיוצג בהליך בבג"ץ, וכהגדרת השופטים גילה "אדישות" להליך, הוא יצטרך כעת לשלם את סכום המזונות שהשית על שכמו בית המשפט למשפחה בסך של 3,880 שקל לחודש, במקום סכום מזונות נמוך יותר שהטיל עליו בית הדין הרבני: בסך 3,000 שקל לחודש (2,200 שקל עבור מזונות ומדור ועוד 800 שקל עבור המעונות שבהם נמצאים הילדים).
