לאחר שהשמיט את גובה הכנסותיו של איש העסקים העשיר ביותר בישראל מהחלטתו, קבע השופט מגן אלטוביה: "כאשר נישום אינו ממציא מידע מלא, ויהיו טעמיו אשר יהיו, ואינו מאפשר בכך לפקיד השומה להפעיל סמכותו לקבלת מידע מכוח הדין – נסוגה חובתו של פקיד השומה לגלות שבידיו בפני החשש ל'תפירת' גרסאות"
האיש העשיר בישראל שווה למעמדו של האזרח הקטן: איש העסקים בני שטינמץ ורשות המסים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשות הדדיות לגילוי המסמכים בעניין הערעורים על שומות המס אותן קבע פקיד השומה לשנות המס 2003-2007. השופט מגן אלטוביה, שפוסק רבות בדיני מסים, ציין בפתח החלטתו כי "אין מחלוקת בין בעלי הדין על אודות חובת הגילוי ההדדית החלה על כל אחד מבעלי הדין. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת עיתוי הגילוי בו חייב פקיד השומה נוכח טענתו בדבר העדר שיתוף פעולה מצד שטיינמץ".
יצוין כי בני שטיינמץ (58) הוא איש עסקים ישראלי, בעל הון של 6 מיליארד דולר, המוגדר במקום ה-182 ברשימת עשירי העולם לפי רשימת כתב העת פורבס לשנת 2011.
החלטת בית המשפט המחוזי בפרשה ניתנה אמנם עוד ב-31 באוקטובר 2013, אולם היא הותרה לפרסום רק ב-21 בינואר 2014, תוך השמטת גובה הכנסותיו של שטיינמץ.
שטיינמץ, הנמנה על העשירון העליון של אנשי העסקים מהעשירים ביותר בישראל, נדרש על ידי פקיד השומה לפרט את מבנה עסקיו, כולל פרטים על התאגידים הכלולים בעסקיו, מסמכי הנאמנויות ופירוט הנכסים המוחזקים על ידן, פירוט נאמנויות של קרוביו, פירוט דירקטורים ומנהלים בנאמנויות ובחברות, פירוט השקעות והלוואות בחברות הזרות ובחברות הישראליות והמצאת דוחות מס המדווחים לשלטונות המס במדינות זרות. כמו כן, פקיד השומה דרש משטיינמץ להגיש תצהיר מפורט על תהליך הקמת הנאמנויות, מעורבותו ומעורבות של בני משפחתו בנאמנויות ובנכסיהן, קשריו עם יוצר הנאמנויות ואופן פעילות הנאמנויות ומנהליהן.
שטיינמץ ביקש כי פקיד השומה יגלה את המסמכים הנמצאים בידיו, לפני שהוא יעביר למס ההכנסה את המסמכים הללו. באמצעות עורכי הדין פנחס רובין, דניאל פסרמן ויואב קרמר טען שטיינמץ כי המסמכים אותם מבקש פקיד השומה לגלות לא נדרשו על ידיו בשלב השומה, ופנייתו של פקיד השומה לגילוי נעשתה רק לאחר פנייתו הראשונה של שטיינמץ לגלות לו את המסמכים הנמצאים בידי מס הכנסה. שטיינמץ טען כי המסמכים שהתבקשו על ידי פקיד השומה אינם נוגעים לערעורי המס.
חשש לתפירת גרסאות
השופט אלטוביה קבע כי "כל הנתונים והמסמכים שדרש פקיד השומה משטיינמץ דרושים לבירור העניינים הקשורים בשומות שהוציא פקיד השומה, ועל כן, הימנעותו של שטיינמץ מלהמציא נתונים או מסמכים שנדרשו על ידי פקיד השומה הינה בגדר הפרת חובת הגילוי של הנישום ופגיעה בתכלית הליך השומה שנועד לקביעת מס אמת".
השופט אלטוביה ציין עוד בהחלטתו כי "אי קיום דרישת הגילוי של פקיד השומה במלואה, תוך היתלות במניעה חוקית לכאורה במסירת נתונים ומסמכים של הנאמנויות מאששת את חששו של פקיד השומה ששטיינמץ יתאים את גרסתו לחומר המצוי בידי מס ההכנסה אם יגולו לו המסמכים שבידי פקיד השומה קודם להמצאת המסמכים, הנתונים וההסברים שדרש ממנו פקיד השומה, באופן העלול לשבש באופן קשה את עבודת פקיד השומה".
השופט אלטוביה קבע כי "מקובלת עלי עמדת פקיד השומה כי בנסיבות המתוארות, כאשר נישום אינו ממציא מידע מלא ויהיו טעמיו אשר יהיו, ואינו מאפשר בכך לפקיד השומה להפעיל סמכותו לקבלת מידע מכוח הדין, נסוגה חובתו של פקיד השומה לגלות שבידיו בפני החשש ל'תפירת' גרסאות". שכן, "ברגיל הנישום הוא המצוי אצל עסקיו, התנהלותם, הונו וכיוצא באילו. הוא החי את הדברים בעולם המעשה מכלי ראשון. פקיד השומה מבסס את שומותיו אחרי שקיבל מידע שקיבל מהנישום ויועציו. כשאין בידו מידע מבוסס או כשהוא חושש שהמידע אינו תקין או מספיק, הוא מניח השערות ומבצע חקירות כדי לקבל מידע על מנת לנסות ולהגיע לשומות הקרובות ככל הניתן לשומות האמת בקשר עם הכנסתו החייבת של הנישום. לנישום לא רק חובה חוקית בקשר עם מסירת המידע אלא זו חובתו 'הטבעית' מכוח אותה אמנה חברתית המצויה אף היא בבסיס הטלת מס אמת במדינה ליברלית, אמנה חברתית שהוא צד לה".
הריבון הוא הציבור
בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי "על בסיס תפיסה דמוקרטית-ליברלית בו הריבון הוא הציבור וקיום המדינה על מוסדותיה באשר הם נעשה עבור כלל הציבור ולטובתו, כאשר הציבור הוא המקנה רעיונית-תפיסתית למדינה את הסמכות לפעול כך, קמה חובת תום הלב ושיתוף הפעולה של האזרח מול הרשות המנהלית על מנת לקיים מנהל תקין ושוויוני. הן הנישום והן רשות המס עומדים באותו צד של המתרס בשאיפה להגיע אל שומת האמת. כשמתעורר חשש כבמקרה זה ונוכח חוסר שתוף פעולה מספק, רשאי פקיד השומה לפעול מתוך דאגה לקופה הציבורית, שזו חובתו ולהתנות מסירת מידע בקבלת מידע".
בית המשפט קבע כי יש לעכב את גילוי המסמכים שבידי רשויות המס עד להשלמת גילוי המסמכים והנתונים אותן דרש פקיד השומה משטיינמץ, והוציא צו המורה לשטיינמץ להמציא תוך 60 ימים את כל המסמכים והנתונים שטרם הומצאו.
