נוהל מפורט שמפרסם היום הנשיא גרוניס מחולל מהפכה בתופעת הסחבת בהליכים הפליליים. בעוד שמבחינת הקטגורים והסנגורים: שמיעת ההוכחות תתקיים ברציפות פעם אחת עד שלוש פעמים בשבוע, דחיית מועדי ההוכחות תיעשה רק במקרים חריגים במיוחד ורק בנסיבות חריגות ובלתי-צפויות, הסיכומים יישמעו בעל-פה גם אם הצדדים מסכימים על הגשתם בכתב, והמשא ומתן להסדר טיעון לכשעצמו לא ידחה יותר את הדיונים בביהמ"ש – הרי שהשופטים עצמם יפרסמו את הכרעת הדין תוך זמן סביר לאחר שמיעת הסיכומים, עליהם גם מוטלת האחריות לניהולו התקין של ההליך ולסיומו בתוך זמן סביר
"צדק מאוחר הוא צדק נכה", התבטא בזמנו נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט אליעזר גולדברג, ברוח האמרה האנגלית "צדק שנדחה הוא צדק שנשלל". והנה, נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, יוצא היום בקריאה פומבית ורשמית ל"שינוי תרבות ארגונית ודפוסי התנהלות של גורמים שונים" במערכת המשפט כדי להדביר את בעיית הסחבת. פרקליטות המדינה, הסנגוריה הציבורית, לשכת עורכי הדין, המשטרה ושירות בתי הסוהר – כולם ללא יוצאים מן הכלל נדרשים לשיתוף פעולה הדוק בישום הנוהל החדש שמפרסם היום הנשיא גרוניס, כדי לעזור לשופטים להדביר את הסחבת הבלתי פוסקת.
הנוהל, שיישומו ייחל מה-1 למרץ 2014, מחייב שמיעה רצופה של ההליכים הפליליים, תוך שיתוף פעולה עם הנפשות הפועלות כבר משלביו המקדמיים של ההליך הפלילי. מטרת הנוהל, המחזיק 10 עמודים, "לתרום לעשיית משפט צדק ולמניעת עינוי דין, תוך התייעלות וחסכון במשאבים שיפוטיים ומבלי לפגוע בזכויות היסוד של הנאשמים".
כך, הפרקליטות נדרשת מעתה להגיש כתבי אישום סמוך ככל האפשר למועד סיום החקירה, במיוחד בתיקים שאין עימם מורכבות מיוחדת, מה שיקל על ניהול ההליך הפלילי ביעילות. ואילו המשטרה נדרשת מעתה למנוע עיכובים בהעברת חומרי חקירה לגורמי התביעה, בדגש על תמלול הקלטות, העתקת מדיה דיגיטלית, קבלת חוות דעת מז"פ. "תעודות חיסיון מוגשות לעיתים באיחור של חודשים ומעכבות הדיון", מלין הנשיא גרוניס בנוהל החדש. "יש לשנות מן היסוד גישת המשטרה, הפרקליטות והשרים החותמים על הצווים הללו".
יתרונות ברורים
הנשיא גרוניס מונה שורה של יתרונות לשמיעה הרצופה, מעבר ליתרון המיידי והברור שבקיצור משך ההליך והקלה בעינוי הדין לנאשם (ובמיוחד לנאשם העצור):
- שמיעה רצופה מביאה לכך שביחידת זמן נתונה יטפל השופט, כמו גם התובע והסנגור, במספר מצומצם יחסית של תיקים.
- יחלוף זמן קצר יחסית מעת שמיעת הראיות ועד למתן פסק דין, מה שיתרום גם לכך שתגדל יכולתו של השופט לזכור את העדויות ואת התרשמותו מהעדים. במקרים קיצוניים חלוף זמן רב משמיעת העדויות ועד למתן פסק הדין גרר צורך בביטול הכרעת הדין שהתבססה על קביעות מהימנות או חייב הקלה בעונש.
- לא רק שעינוי הדין יפחת, אלא שיקטן החשש מפני האפשרות שעינוי הדין יביא גם לעיוות דין.
- הקלה על עדים שלא יידרשו להתייצב שוב ושוב.
- תרומה ליעילות ההליך: מיתון הצורך לשוב ולהתכונן לתיק לפני כל דיון. הקלה על הכנת התיק, שכן השופט ועורכי הדין נדרשים להכינו פעם אחת.
- חיסכון בימי שיפוט שכן הסך המצטבר של ימי השמיעה בשיטת השמיעה הרציפה יקטן לעומת השיטה האחרת.
מעבר לכך, הוא להוסיף כי שמיעה רצופה טומנת בחובה גם את היתרונות הבאים: "שמיעה רצופה וראיית המועד לסיום התיק בטווח קרוב עשויים לקדם הסדרי טיעון או הסכמות דיוניות; שמיעה רצופה מאפשרת ראייה כוללת ואינטגרטיבית של התיק, העשויה לשמש בסיס להסדרים דיוניים ולקיצור הדיון ומסייעת לבית המשפט לגבש את מסקנותיו וממצאיו בפסק הדין. רציפות הדיונים עשויה גם לתרום ליצירתה של דינמיקה טובה וחיובית בין בעלי הדין, לקרב את מועד שמיעת המשפט למועד האירועים הנדונים ולתרום תרומה ממשית לאפשרות להגיע לחקר האמת. כל זאת תוך שמירה על זכויותיהם המהותיות והדיוניות של בעלי הדין".
את האחריות לניהולו התקין של ההליך ולסיומו בתוך זמן סביר מטיל הנשיא גרוניס על השופטים עצמם. "למילוי חובה זו של בית המשפט נדרש שיתוף פעולה מצד יתר הגורמים המעורבים בהליך, ובראשם עורכי הדין מטעם הקטגוריה ומטעם הסנגוריה, כמו גם גורמים שמחוץ למערכת המשפט (כגון משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר וכו')", מציין הנשיא גרוניס. "ללא שיתוף פעולה זה עלול להיווצר קושי ביישום הנוהל, אך בכל מקרה על בית המשפט לנצל את הכלים שבידיו במטרה לכוון את התנהלות הגורמים האחרים ועליו לעשות בהם שימוש מושכל, והכול בלי לפגוע בזכויות הנאשם, ותוך התחשבות, ככל האפשר, בטענות הצדדים ופרקליטיהם, כשבית המשפט הוא הפוסק האחרון".
פעילות הסברתית וחינוכית בקרב כל רשויות המדינה
כך, בעוד שמבחינת הקטגורים והסנגורים: שמיעת ההוכחות תתקיים ברציפות פעם אחת עד שלוש פעמים בשבוע, דחיית מועדי ההוכחות תיעשה רק במקרים חריגים במיוחד ורק בנסיבות חריגות ובלתי-צפויות, הסיכומים יישמעו בעל-פה גם אם הצדדים מסכימים על הגשתם בכתב, והמשא ומתן להסדר טיעון לכשעצמו לא ידחה יותר את הדיונים בביהמ"ש – הרי שהשופטים עצמם יפרסמו את הכרעת הדין תוך זמן סביר לאחר שמיעת הסיכומים.
בתיקים גדולים במיוחד (המכונים "מגה תיקים") לעיתים לא יהיה מנוס מקביעה מראש של ארבעה ימי דיונים בשבוע, מידי שבוע עד לסיום השמיעה, שאחרת יידרש פרק זמן בלתי סביר עד לסיום שמיעת ההוכחות.
במקרה שבית המשפט רואה כי קיים טעם מיוחד לקבלת סיכומים בכתב, או שילוב של סיכומים בכתב ובעל-פה, וכשהדבר מוסכם על הצדדים, על השופטים לקבוע מועדי הגשה קרובים ולהגביל את היקף הסיכומים. קביעת מועד להשלמת טיעון בעל-פה לאחר הגשת הסיכומים שבכתב תבטיח כי לוחות הזמנים יישמרו.
עם זאת, הנוהל מורה לשופטים להקצות זמן מספיק לשמיעת הסיכומים, סמוך ככל הניתן לאחר סיום ההוכחות ועל-פי הערכה מושכלת של פרק הזמן שיידרש לשמיעתם, גם בהתחשב בכך שלעיתים יש צורך בהמתנה לקבלת תמלול פרוטוקול מוקלט. ניתן לייעל את שמיעת הסיכומים בדרך של חיוב הצדדים להגיש מספר ימים לפני הדיון עיקרי טיעון, רשימת אסמכתאות ועזרים נוספים. אין מניעה להגביל מראש את משך זמן הסיכומים של כל צד, כשניתן יהיה להאריך את פרק הזמן שנקצב מראש אם הנסיבות תחייבנה זאת או אם יתברר שההערכה המוקדמת לא היתה ריאלית.
את הנוהל מסיים הנשיא גרוניס, בהקצבת 60 ימים "לצורך התארגנות והסתגלות" המערכות השונות, ויוצא בקריאה "לקיים פעילות הסברתית וחינוכית בקרב כל רשויות המדינה להשרשת החשיבות שבחובת העמידה במועדים הנקבעים על-ידי בית המשפט והימנעות ככל הניתן מבקשות דחייה שאינן נובעות מכוח עליון".
לקריאה נוספת, ראו:
וינשטיין וברזילי התפשרו על הטמעת נוהל הדיונים הרצוף בהליכים פליליים
מספר נוהל 2-13
