חדשות

תקנה חדשה ודרמטית של משרד המשפטים אושרה היום בוועדת החוקה של הכנסת: בהגשת בקשה של חשוד לאיסור פרסום שמו, בית המשפט רשאי להחליט לאסור את הפרסום על יסוד הבקשה בלבד. עו"ד ד"ר ישגב נקדימון, מומחה לדיני תקשורת, שהופיע בפני הוועדה בשם חברת החדשות של ערוץ 2, טוען כי "מדובר בלא פחות משינוי סדרי עולם"

חופש העיתונות או הזכות לשם טוב? ועדת החוקה של הכנסת אישרה היום פה-אחד את התקנות החדשות של משרד המשפטים בנושא איסור פרסום שם חשוד. בין התקנות החדשות גם סעיף 2ד', הקובע כי בהגשת בקשה של חשוד לאיסור פרסום שמו, בית המשפט רשאי להחליט לאסור את הפרסום על יסוד הבקשה בלבד, ללא פנייה לקבלת תגובה מצד המפרסם.

המצב החדש מאפשר לבית המשפט באופן חסר תקדים כמעט לקבל החלטה בבקשה, שיכולה להיות סופית, בלי לשמוע את הצד השני. הדבר יאלץ את כלי התקשורת להתמודד עם החלטה מוגמרת ולבקש לבטלה לאחר מעשה. הסעיף מעניק לבית המשפט את הכוח שהיה שמור עד כה רק לצנזורה הצבאית, ורק במקרים של איום על הביטחון הלאומי לפסילת הפרסום ללא תגובת הצד המפרסם.

חוק בתי המשפט קובע ברירת מחדל, לפיה אסור לפרסם שם של חשוד עד תום 48 שעות מהמועד שבו התייצב החשוד לחקירה או שהיה עליו להתייצב לחקירה, אלא אם נקבע אחרת על ידי בית המשפט. אולם, בית המשפט רשאי להתיר את הפרסום, אם הוא סבור שיש בפרסום עניין לציבור או בשל מסוכנותו. גם החשוד יכול לוותר על זכות החיסיון ולהתיר את פרסום שמו.

לפי החוק, חייבת הרשות החוקרת ליידע את החשוד על זכותו לבקש מבית המשפט לאסור את פרסום, שמו לא יאוחר מ-24 שעות ממעצרו. מי שיעבור על החוק ויפרסם את שם החשוד, צפוי לעונש של עד שישה חודשי מאסר.

שרת המשפטים ציפי לבני ביקשה מוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת לאשר תקנות שיסדירו את הפרוצדורה של יישום החוק. על-פי התקנות, חשוד יוכל להגיש בקשה לאיסור פרסום שמו בהגשה ידנית, בפקס או בעל-פה, במועד הדיון בהארכת מעצרו. המבקש יידרש לשלוח העתק מבקשתו ליחידה החוקרת. עוד נקבע כי השופט שידון בבקשה, רשאי לאסור את פרסום שמו על יסוד הבקשה בלבד.

נציג כלי התקשורת, עו"ד ד"ר ישגב נקדימון, טען בדיון היום כי התקנות משנות סדרי עולם בסדרי הדין. "התקנות מבקשות להסמיך את בית המשפט לפגוע בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת – זכויות בעלות מעמד חוקתי – בתקנות וללא שמיעת הצד השני, תוך פגיעה בזכות הטיעון שהיא מעיקרי כללי הצדק הטבעי". לדבריו, "התקנות מתירות לשופט לקבל החלטה סופית במעמד צד אחד. יש צורך בשמיעת הצד שמתנגד לבקשה ולזמן את נציגי התקשורת לדיון". ד"ר נקדימון הוסיף כי "יש בתקנות פגיעה בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת".

יו"ר הוועדה, ח"כ דוד רותם, התנגד להצעתו של עוה"ד נקדימון, וטען כי "כלי התקשורת יכולים להגיש בקשה להתיר את הפרסום. הרי אתם מקבלים את המידע על מעצר חשוד, עוד לפני החשוד בעצמו. מה אתם רוצים, שהחשוד ילך לאסוף את כל כלי התקשורת, ויבקש מהם להגיע לדיון כדי להתנגד לבקשתו?", תמה חה"כ רותם.

ח"כ אורי מקלב אמר כי "זכות הציבור לדעת זו זכות חשובה, אבל זכות האדם לשם טוב לא פחות חשובה. נגד רוב העצורים לא מוגש כתב אישום. הפרסום יכול להיות עונש מאוד חמור לאדם, שלעיתים לא יוכל כל חייו לנקות את שמו. הפרסום ירדוף אותו עד יום מותו".

ח"כ נחמן שי, דובר צה"ל לשעבר, אמר בדיון כי "אם לא תכניס את התקשורת דרך הדלת, הם יכנסו דרך החלון. מה שיקרה הוא שהג'ונגל שמתנהל ברשתות החברתיות יפרסם את המידע".

במהלך הדיון בתקנות התגלע ויכוח על הפרקטיקה, מתי הרשות החוקרת תחויב ליידע את החשוד על האפשרות לבקש לאסור את פרסום שמו. חה"כ רותם הביע חשש שיידעו את החשוד רק בסמוך למועד פקיעת תוקף איסור הפרסום, והוא לא יוכל לעשות כן, בגלל שיהיה בחקירה. הוועדה קבעה כי אם חלפו 36 שעות מעת מעצר החשוד, ומסיבות שונות החשוד לא הגיש את הבקשה, הרשות החוקרת תחויב לאפשר לו להגיש את הבקשה תוך שעתיים מבקשתו.

ח"כ אברהם מיכאלי הציע לאפשר לחשוד להגיש את הבקשה לאסור את שמו מיד בתחילת החקירה.

בסופו של הדיון, התקנות אושרו פה-אחד.