בית המשפט המחוזי חייב את עיריית תל אביב לפצות את בעלי המועדון ZOOM בנמל תל אביב ביותר משמונה מיליון שקל. השופטת ד"ר דרורה פלפל: "לבי עם אותם העסקים שמאבדים את זמנם וממונם בניסיון אבוד מראש לקבל רישיון עסק בנמל ונמצאים במלכוד שאין ממנו מוצא"
שוב ביקורת חסרת תקדים של בית המשפט על התנהלות עיריית תל אביב: אם לאחרונה ביקרו שלושה שופטי בית המשפט העליון את העירייה על הקנסות שהיא מחלקת לסופרמרקטים בעיר הפעילים בשבת, כעת מעלה בשבט הביקורת תופעת ישראבלוף נוספת של עיריית תל אביב. מפסק דינה החדש של השופטת ד"ר דרורה פלפל, מבית המשפט המחוזי בעיר, עולה תופעה מדאיגה של העירייה, המתנהלת ב"הסכמה שבשתיקה", לפיה בעלי העסקים בנמל מגישים את בקשותיהם לעירייה כדי שתנפיק להם רישיון עסק, אבל העירייה מצידה לא מוציאה היתרי בנייה ורישיונות עסק לאף אחד בנמל, אך גם 'לא עושה בעיות' לאף אחד. "בעצם, מדובר בבקשות סרק, חסרות כל סיכוי עוד לפני שהוגשו", אפיינה השופטת פלפל את התופעה הפסולה. "על פי צורת פעולה זו, מעלה עיריית תל אביב את מושג 'חוסר תום לב' של רשות ציבורית לגבהים חדשים".
עיריית תל אביב מכניסה את בעלי המועדונים בנמל למלכוד שאין ממנו מוצא
התופעה הפסולה התגלתה במסגרת תביעה נזיקית שהגישו נגד עיריית תל אביב בעלי המועדון Zoom – שהוא גם אולם וגן אירועים בנמל תל אביב – בסך של 22 מיליון שקל, לאחר שהעירייה סירבה להנפיק רישיון עסק למועדון. התובעים טענו כי העירייה הבטיחה להם שהם יוכלו לקבל את הרישיון המיוחל ולהפעיל את העסק במסגרת מדיניות העירייה להפוך את שטח הנמל לאזור בילוי ובידור. אולם בניגוד להבטחות, הרשות לאכיפת הסביבה בעיריית תל אביב סירבה להעניק למועדון היתר בשל מטרד רעש שגורם העסק וחוסר התאמת התוכניות שהוגשו למצב העסק בפועל. התובעים טענו כי העירייה התנהלה בחוסר תום לב ומשיקולים זרים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי הרשות לאכיפת הסביבה לא הצליחה להוכיח כי המועדון גורם למטרדי רעש ולא את הטענות בעניין חוסר התאמת התוכניות למצב בשטח. השופטת ד"ר דרורה פלפל פסקה כי "הסירוב לקבלת ההיתר ניתן בשרירות, מתוך שיקולים זרים, שחורגים ממתחם הסבירות".
השופטת פלפל ציינה כי העירייה העלתה דרישות סותרות מבעלי המועדון: מחד, אישרה העירייה למועדון לפעול כשהוא פתוח לכיוון הים ובמקביל ביקשה שכל הפתחים בעסק יאטמו ויסגרו. כמו כן, העירייה ביקשה להציב מיגון אקוסטי, אך התברר כי הקמת המיגון האקוסטי טעונה קבלת היתר בנייה. השופטת פלפל ציינה כי כמעט בלתי אפשרי לקבל את היתר הבנייה המדובר ובכך הכניסה העירייה את המועדון "למלכוד שאין ממנו מוצא". השופטת פלפל הוסיפה כי "הגדילה העירייה לעשות כאשר הגישה כנגד המבקשת בקשה לצו הריסה של המיגונים האקוסטיים שהוסיפה המבקשת, בטענה שהם מצריכים קבלת היתר בניה".
השופטת פלפל קבעה כי העירייה והחברה העירונית 'אוצר מפעלי ים' פעלו בחוסר תום לב. כך, "בעת החתימה על חוזה ההרשאה, העירייה והחברה הצהירו כי אזור הנמל מיועד להיות אזור בילויים ולכן בעלי המועדון חתמו על חוזה עם החברה אשר חייב אותם לדאוג לקבל רישיון מהעירייה. מנגד, יו"ר ועדת הפיתוח של החברה אמר כי 'אין עסק אחד בנמל שיש לו רישיון עסק' ".
מדברים אלו עולה באופן חד משמעי, הסיקה השופטת פלפל, כי "יש הסכמה שבשתיקה בין החברה לבין העירייה, לפיה בעלי העסקים מגישים את בקשותיהם לעירייה, והיא מצידה אינה מוציאה היתרי בנייה ורישיונות עסק לאף אחד בנמל, אך גם 'לא עושה בעיות' לאף אחד. בעצם, מדובר בבקשות סרק, חסרות כל סיכוי עוד לפני שהוגשו. על פי צורת פעולה זו, מעלה עיריית תל אביב את מושג 'חוסר תום לב' של רשות ציבורית לגבהים חדשים".
אפקט מחנך
השופטת פלפל הביעה הזדהות עם בעלי העסקים בנמל תל אביב וציינה: "לבי עם אותם העסקים, שמאבדים את זמנם וממונם, בניסיון אבוד מראש לקבל רישיון עסק בנמל. מהראיות שהובאו בפניי עולה כי התנהלות חברת 'אוצר מפעלי הים' ועיריית תל אביב היא פסולה מיסודה בכל הנוגע להענקת רישיונות עסק בנמל".
בית המשפט חייב את עיריית תל אביב לפצות את התובעים בכ-6.89 מיליון שקל, וכן בהוצאות משפט בסך של כ-1.1 מיליון שקל. בנוסף, נפסק פיצוי בשל עוגמת נפש בסך 350 אלף שקל לטובת הבעלים של העסק.
השופטת פלפל ציינה כי "היה זה אפקט מחנך ומועיל אם בעלי התפקידים בעירייה היו מחויבים בפיצויים במקרים המתאימים, ולא רשות ציבורית, שלא תמיד מפיקה לקח הן מהאמור בפסקי דין והן מעצם חיובי התשלום". בית המשפט דחה את הודעות צד ג' אותן שלחה העירייה לחברות הביטוח אשר מבטחות אותה, כי הפוליסה לא חלה על סיטואציה בה העירייה נהגה בחוסר תום לב מובהק.
