חדשות

השופט שמאי בקר זיכה את אריאל טל מעבירות איומים ותקיפה, כי איום על עו"ד, רופא או אינסטלטור, לפיו תחוסל הקריירה שלו – אמנם יכול להוות איום הנופל בגדרי חוק העונשין, אבל בנסיבות בהן אדם פוסע מחוץ לאולם משפטים וטוען נגד עוה"ד כי הוא שיקר את בית המשפט ולכן ידאג לסיים את הקריירה המשפטית שלו – הרי שהלבשת עבירה פלילית על "איום" כזה איננה נכונה ולא יכולה לעמוד

חמש שנים לאחר שטל אריאל התפרץ בסערת רגשות לעברם של עו"ד גיל דחוח ולקוחו ירון ורסנו, ביציאה מדיון שנערך באולם בית המשפט – זיכה אותו השופט שמאי בקר מעבירות שייחסה לו הפרקליטות: תקיפה ואיומים. השופט בקר קבע בהכרעת הדין המזכה כי מהפרשה "מתקבלת תמונה מעורפלת, מעורפלת מדי, כזו שאינה מאפשרת לבית המשפט להרשיע אדם בתקיפה, מעבר לכל ספק סביר".

על פי כתב האישום שהוגש נגד טל, בתום אחד מהסיבובים המשפטיים שנערכו בינו לבין ורסנו, המיוצג על ידי עו"ד דחוח, ביציאה מדיון בעניין צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, אשר הוגש דווקא על ידי טל נגד השניים, הוא הובס בדיון (בו ייצג את עצמו), לא קיבל זאת בעין יפה, ובצאת הצדדים מאולם בית המשפט, סערו הרוחות, בעיקר אם לא רק מצידו של טל, והדברים הגיעו לכדי המולה רבתי, שבדיעבד תורגמה לכתב אישום.

כתב האישום מספר כי בתום אותו דיון אמר טל לעוה"ד דחוח כי יחסל אותו וישלול את רישיונו לעריכת דין, בעוד שטל ועוד שניים חוסמים את עוה"ד דחוח מלעזוב, וטל תוקף אותו בכך שדחף את אצבעו לפניו. לאחר מכן הוא אמר לורסנו כי "ישלם מחיר יקר וגבוה בעקבות מה שקרה לו".

מנגד, הסביר טל בדרכו, על דוכן העדים, כי לא תקף ולא הרים יד אף לא קול על עוה״ד דחוח.

הגם שהשופט בקר הדגיש בהכרעת הדין כי "לא מצאתי פגם במהימנותם של המתלוננים, לא עו"ד דחוח ולא מר ורסנו", נקבע כי "מקום בו מתלונן מדבר על סוג של תקיפה, והוא נוקב בדחיפת אצבע לפנים של אדם, ואילו חברו מדבר על צ׳אפחה לגב (המתלונן לא יודע על כך דבר וחצי דבר) ואילו המתמחה של אותו מתלונן מדבר על תקיפה כללית ללא כל פירוט, ועוד מוסיף כי התקיפה ארעה כלפי שניים, ולא רק כלפי עוה״ד דחוח – מתקבלת תמונה מעורפלת, מעורפלת מדי, כזו שאינה מאפשרת לבית המשפט להרשיע אדם בתקיפה, מעבר לכל ספק סביר".

במישור העקרוני קבע השופט בקר כי "חיסול קריירה הוא ענין שלילי בהחלט, והבטחה מעין זו צורמת לאוזן, ואין זאת אלא שבין שלל תאריו והישגיו של הנאשם, אותם טרח לפרט בפתח עדותו הראשית – אין תואר מיוחד בהלכות נימוס, אולם אין בכך, וממורת הרוח שניתן להביע מאמירות כגון דא, כדי להרשיע אדם בעבירה של איומים. אדם יכול לחסל קריירה משפטית של הזולת בדרך של הגשת תביעה, תלונה, תלונה אתית, וכיוצא באלה דרכים וכלים, אולם אין לראות בכך איום פלילי".

איום משפטי-קרייריסטי בלבד

השופט בקר הגיע למסקנה כי מדובר באיום כלפי עוה"ד דחוח שהוא מסוג של "איום משפטי-קרייריסטי בלבד". עם זאת, ציין השופט בקר: "חשוב לציין כי איום על עו״ד או על רופא או אינסטלטור, לפיו תחוסל הקריירה שלו – בהחלט יכול להוות איום הנופל בגדר סעיף 192 לחוק העונשין: אולם, בנסיבות הענין, שעה שאדם פוסע מחוץ לאולם משפטים וטוען נגד עו״ד כי הוא שיקר את בית המשפט, רחמנא ליצלן, ועל כן ידאג לסיים את הקריירה המשפטית שלו – הרי שהלבשת עבירה פלילית על 'איום' כגון דא איננה נכונה, ולא יכולה לעמוד".

בנימוק דומה דחה השופט בקר גם את האיום נגד ורסנו, שהודה בבית המשפט כי הבין מדבריו של טל "שעכשיו הוא הולך לעלות מדרגה בהתנהלות המשפטית". השופט בקר קבע כי "איום בנקיטת הליכים משפטיים, בוודאי שבתגובה להפסד צורב ביציאה מאולם בית משפט, אינו יכול להוות איום. אולי, למשל, מתכוון הנאשם להגיש ערעור? אולי תביעה אזרחית אחרת?".

כך או אחרת, ציין עוד השופט בקר כי מדובר בכתב אישום המתייחס לשנת 2007, כאשר "שני מתדיינים סוערים, מי יותר (הרבה יותר) ומי פחות יוצאים את אולם המשפטים, כאשר הצד המפסיד מאבד קמעא את עשתונותיו". לכן התקיפה המתוארת בכתב האישום היא "בגדר זוטי דברים, אם בכלל, ואם גם נוכח חלוף הזמן".

תגובת עוה"ד גיל דחוח טרם נמסרה לפנייתנו.

ת"פ 31915-07-10