בית הדין הארצי לעבודה פסק תקדימית ועקרונית כי עובד ימשיך להיות מבוטח בקרן פנסיה ובקופת גמל גם מקום שמעבידו של העובד חדל מלהעביר בעדו לקרן הפנסיה ולקופת הגמל את דמי הגמולים. פסק הדין התקדימי מבקש לצמצם את הסיכון לפגיעות העובדים והמעסיקים לעומת "הכיס העמוק" של קרנות הפנסיה
עובד ימשיך להיות מבוטח בקרן פנסיה ובקופת גמל גם מקום שמעסיקו של העובד חדל מלהעביר בעדו לקרן הפנסיה ולקופת הגמל את דמי הגמולים. כך פסק עקרונית בית הדין הארצי לעבודה. סגן הנשיאה יגאל פליטמן, והשופטים עמירם רבינוביץ ואילן איטח, קבעו את ההלכה העקרונית לצד נציג עובדים ראובן בוימל ונציג המעבידים אורן שחור, בעניינו של עובד בניין אשר בוטח עד לאפריל 1996 בקרן בניין הוותיקה. במועד זה חדל מעסיקו להפריש לקרן בניין.
בשנת 1999 ביקש המעסיק, כפי שנהג קודם לכן, להפריש רטרואקטיבית את דמי הגמולים וכן לשלם דמי גמולים שוטפים. אבל קרן בניין סירבה לקבל את דמי הגמולים משום שחלפו מעל שנתיים מאז שהופסקו תשלומיו לקרן. הקרן הסתמכה על הוראת תקנה 41כה(א)(1) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), לפיה דמי הגמולים השוטפים הועברו לקרן החדשה בענף הבניין.
בשלהי שנת 2002 החמירה מחלתו הקודמת של העובד והוא הפך לנכה. העובד פנה לקרן מנוף ונדחה, כי לא עמד בתקופת האכשרה בת חמש שנים הנדרשת במקרה של מחלה קודמת. העובד פנה לקרן בניין וגם שם נדחה, משום שחדל להיות מבוטח לנכות כבר מאפריל 1996.
משהעובד נותר ללא פנסיית נכות, הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה ותבע לחייב את מעסיקו לשלם לו פיצוי בגין אובדן פנסיית הנכות. המעסיק התגונן והגיש הודעת צד ג' כלפי קרן בניין וכלפי קרן מנוף.
השופט חיים ארמון, ונציגי הציבור יוסף לוי ושמעון אלמלם, מבית הדין האזורי לעבודה קיבלו את תביעת העובד וחייבו את המעסיק לשלם לו את הפיצוי הנתבע. הודעת צד ג' נדחתה, אז המעסיק ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי.
צמצום הסיכון
בית הדין הארצי לעבודה, על דעת כלל ההרכב, דחה בעיקרו של דבר את ערעור המעסיק כלפי העובד. ערעור המעסיק התקבל בכל הנוגע לשיעור שכר המבוטח. חישוב השכר המבוטח, כמו גם עדכון חישוב הנזק נוכח פטירתו של העובד במהלך הליכי הערעור, הוחזרו לבית הדין האזורי לעבודה לבירור. כמו כן, הערעור על דחיית הודעת צד ג' כלפי קרן מנוף נדחה, על דעת כלל חברי המותב.
בבית הדין הארצי נחלקו הדעות באשר להודעת צד ג' כלפי קרן בניין. דעת המיעוט של השופט איטח ונציג העובדים בוימל סברה כי בנסיבות העניין קמה למעסיק עילת תביעה כלפי קרן בניין – עילת תביעה המצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה. ואילו דעת הרוב – של הנשיא (כיום) פליטמן, השופט רבינוביץ ונציג המעסיקים שחור – קבעה כי אין למעסיק עילת תביעה כנגד קרן הבניין, ובכל מקרה עילת התביעה אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה. לאור עמדת הרוב, נדחה הערעור כלפי קרן בניין.
אגב המחלוקת בשאלה האם קמה למעביד עילת תביעה כנגד קרן בניין התבררה סוגיה עקרונית הנוגעת לפירוש הראוי של סעיף 19א' (ד) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, ולתקנה 41 כה' לתקנות קופות הגמל. על דעת כלל חברי המותב נקבעה הלכה תקדימית, שמשנה אמירות בפסיקה קודמת, בנוגע לפירוש סעיף 19א' (ד) וסעיף 19א' (י) (1) לחוק הגנת השכר.
סעיף 19א' (ד) קובע כי סכום שמעסיק חייב לקופת הגמל "יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו". סעיף 19א' (י)(1) עוסק בתנאים בהן תהיה פטורה קופת הגמל מהוראת סעיף 19א' (ד) לחוק.
בית הדין הארצי לעבודה דחה את טענת קרן בניין לפיה מקום שהמעסיק לא דיווח לה מדי חודש בחודשו על חוב דמי הגמולים היא פטורה מסעיף 19א' (ד) לחוק. נקבע כי סעיף 19א' (ד) לחוק לא יחול רק במקרים בהם לקרן הפנסיה לא היתה כל ידיעה על קיומו של העובד (לא הוגש דיווח ראשוני) ולא שולם "סכום כלשהו". לא נדרש כי המעסיק ידווח לקופת הגמל על חוב דמי הגמולים.
"בכך נצמצם את הסיכון שבסופו של יום, לצורך תשלומי הפנסיה, יעמוד העובד רק בפני מעבידו שאיתנותו הכלכלית, מטבע הדברים ובדרך כלל, קטנה מזו של קרן הפנסיה", נימק השופט איטח בפסק הדין המרכזי שכתב בפרשה.
עוד נקבע בפסק הדין, על דעת כלל חברי המותב, כי אין בכוחה של תקנה 41כה' לתקנות קופות הגמל לגרוע מהוראות סעיף 19א' (ד) לחוק, וכי את התקנה יש לפרש כמתייחסת אך ורק למקרה בו חדל העובד להיות מבוטח בקופת הגמל והוא מבקש לרכוש זכויות למפרע.
