אין חולק כי ראוי לבחון את יכולתו של ראש הרשות שהוגש נגדו כתב אישום להמשיך ולכהן בתפקידו. השאלה היא מי צריך לבחון את הסוגיה? ובאילו אמות מידה משפטיות? בדומה למצוי במדינות שונות בעולם, מן הראוי להקים מנגנון שיבצע בדיקה נוספת ויפקח על רשויות האכיפה טרם הגשת כתבי אישום נגד נבחרי הציבור
לצערנו, לאחרונה אנו חיים במציאות שבה מוגשים כתבי אישום נגד נבחרי ציבור המכהנים בתפקידים בכירים. החל משר החוץ אביגדור ליברמן, וכלה בראשי הערים שמעון גפסו, שלומי לחיאני ויצחק רוכברגר.
בהתאם לקבוע בסעיף 22 (א) לחוק הרשויות המקומית (בחירת ראשי רשויות וסגניהם), התשל"ה-1975, רשאית המועצה המקומית לקבל החלטה מנומקת ברוב של 75% מחבריה להדיח את ראש הרשות שהתנהג באופן שאינו הולם את מעמדו הציבורי. במקרים האחרונים של לחיאני, גפסו ורוכברגר התכנסו המועצות המקומיות והחליטו כי אין בעצם הגשת כתב האישום נגד ראשי הרשויות השונות, כדי לקבוע כי ראש הרשות יועבר מתפקידו.
בעקבות כך, עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בדרישה להדיח את גפסו, לחיאני ורוכברגר מתפקידם. שופטי בג"ץ קיבלו את עמדת העותרים, ובכל המקרים נקבע כי נוכח הגשת כתב האישום לא יכולים ראשי הרשות להמשיך בתפקידם.
פער תפיסתי גדול המצביע על חוסר סבירות
אין ספק כי יש ליצור איזון בין שתי המחויבויות לשמור על מינהל תקין לבין השמירה על חזקת החפות עד להרשעה. הכלל הבסיסי במשפט הפלילי קובע כי אדם הוא בחזקת חף מפשע עד שתוכח אשמתו. האמנם? בפועל, נוהגות המערכות השונות, לרבות המערכת המשפטית, כאילו די בהגשת כתבי האישום נגד אותם ראשי הערים, כדי לקבוע כי אינם ראויים להמשיך בתפקידם כראשי עיר, וזאת עוד בטרם החל משפטם – דהיינו: לקבוע את אשמתם.
חזקת החפות שלהם נשללה באופן ברור על ידי הרשות השופטת בכלל ובג"ץ עצמו. הציבור, בהצבעתו הסמוכה לפסקי הדין, ביטא באופן מובהק את אמונתו בראשי הרשויות ובד-בבד את חוסר אמונו בשיקול הדעת של הפרקליטות להגיש כתבי אישום נגד אותם ראשי ערים, וכן בבית המשפט העליון שקבע כי בנסיבות הקיימות אין ביכולתם להמשיך בתפקידם.
העובדות הצביעו על פער גדול בין תפיסת המערכות המשפטיות את האופן בו יש להגן על החוק לבין התפיסה הציבורית. אם נזדקק להגדיר את מבחן הסבירות, התוצאה האופטימלית תהיה באיסוף ושקלול כל דעות הציבור. אם כך, בג"ץ ופרקליטות המדינה לקו בחוסר סבירות.
פער התפיסה בין הציבור למערכת המשפט הוא בעייתי. כפי שאמרו בעבר רבים וטובים, אמון הציבור הוא העוגן והבסיס לפועלה של הרשות השופטת, המצליחה בזכות כך לנהל הליך משפטי ראוי והגון כנגד כל אדם.
מכבסה משפטית
החוק לתיקון חוק הרשויות המקומיות (השעיית ראש רשות), התשע"ד-2013, בא לכאורה לגשר על הפער הזה. הצעת החוק מקנה להרכב מיוחד סמכות להשעות ראש רשות שהוגש נגדו כתב אישום. כאשר לכאורה על פי הצעת החוק, האפשרות להשעות במקום האפשרות שהיתה קיימת קודם לכן – להדיח – היא אפשרות מרוככת ופחות חד-משמעית, אולם עדיין מאפשרת לגוף המוקם על פיה, להכריע בעניינו של ראש רשות ולהרחיקו מתפקידו, טרם הוכרע דינו.
אלא שבפועל מדובר במכבסה משפטית, ולא בפתרון אמיתי וראוי של הבעייתיות הקיימת כפי שהוצגה לעיל. אין חולק כי ראוי כי תיבחן יכולתו של ראש רשות שהוגש כנגדו כתב אישום, להמשיך ולכהן בתפקידו. השאלה היא מי צריך לבחון את הסוגיה? ובאלו אמות מידה?
הגשת כתב האישום כשלעצמה אין בה כדי לקבוע אשמתו של אדם, וטווח ההכרעות שיכולות להתקבל בסיום התהליך נע בין הרשעה לזיכוי, כאשר על הספקטרום הרחב הזה עדיין קיימות הכרעות ציבוריות ומשפטיות כדוגמת "העדר ענין לציבור" ואחרות, שאין בהן כדי לשלול את כשירותו של ראש רשות להמשיך ולכהן בתפקידו. ולכן, הדרך לבחינת סוגיה כבדת משקל של השעיית ראש רשות או הגשת כתב אישום נגדו בכלל, מן הראוי שתתקבל באמות מידה משפטיות תוך פיקוח ובחינה של עצם ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום.
מנגנון פיקוח ובקרה יעיל
בהסתייגויות שהוגשו על ידנו להצעת החוק הממשלתית, הצענו להקים מנגנון שונה, שדומים לו מצויים במדינות שונות בעולם. מדובר במנגנון שיבצע בדיקה נוספת ויפקח על הרשות השופטת טרם הגשת כתב אישום. בארה"ב מדובר ב-Grand Jury במדינות אחרות מדובר בשופט חוקר, אך המשותף לכולם הוא גוף ביניים, מעין שיפוטי, הבוחן את ה"תיק" שהתגבש כנגד ראש הרשות, במקרה דנן, ומכריע האם יש די בתיק כדי להעמיד את החשוד לדין פלילי.
הקמת גוף מעין זה, בראשותו של שופט מחוזי בדימוס, תאפשר בדיקה אמיתית, מהותית ומשפטית של חומרי החקירה הקיימים כנגד ראש הרשות. הגוף המוצע, יקבל מהפרקליטות את התיק שהתגבש נגד ראש הרשות החשוד, ויבחן האם בנסיבות הקיימות ולאור החומר הקיים יש מקום להגיש נגדו כתב אישום באופן כזה או אחר. באם יוחלט כי הראיות הקיימות מצדיקות הגשת כתב אישום, זה יוגש, ואז תיבחן השאלה באם בנסיבות הקיימות יכול ראש הרשות להמשיך בתפקידו במהלך ניהול ההליך הפלילי או שמא יש להשעותו עד לקבלת הכרעה בהליך.
כל ההכרעות האלה יבוצעו באמות המידה המשפטיות, כאשר כל החומר הרלוונטי מצוי בידי הבודקים ומאפשר להם קבלת החלטה תוך בחינה משפטית מעמיקה של המקרה ובדיקה נוספת והפעלת פיקוח על החלטת הפרקליטות טרם קבלת החלטה משמעותית שכזו.
קבלת ההחלטה בתנאים הללו תהיה לגופו של עניין ולגופו
של מקרה, תוך בחינה רחבה של נסיבות כתב האישום, הראיות הקיימות והסיבות הייחודיות
לראש הרשות, ולרשות בה הוא מכהן.
הכרעה זו, תהיה חזקה יותר, מבוססת יותר ותאפשר בחינה מהותית יותר בטרם נפגעות
זכויות יסוד. בהתאם לכך תאפשר לציבור לקבל את ההכרעה ותגביר
את האמון ההולך ופוחת שלו ברשות השופטת ופקידי המשפט מטעם המדינה.
הכותבת היא פעילה בתנועה למשילות ודמוקרטיה, שנציגיה השתתפו בדיוני הוועדה בכנסת והגישו התייחסויות לתיקון חוק הרשויות המקומיות על הדרך להשעיית ראש רשות
