ביקורת נוקבת מתח היום שופט בית המשפט העליון על ד"ר כהן, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, שהטיל דופי בבתי המשפט כמי שמגינים היטב על הספקים הגדולים בתביעות של הצרכנים הקטנים ורואים בהליכים אלה 'מטרד'. "הצרכנים יודעים שבתי המשפט מפקירים אותם ולכן אינם נאבקים על זכויותיהם", טען כהן בערעורו. השופט רובינשטיין לא נשאר חייב, דחה את בקשת הערעור, אבל נמנע לחייבו בהוצאות משפט נוספות על 80 אלף השקלים ש"חטף" עד כה
"יש להצר על הלשון בה נטענה טענה זו. ניתן היה לצפות מן המבקש, המורגל בהופעות בבתי המשפט, גם אם ניתן להבין לטרונייתו על הפגיעה במשרדו בשל הפסקת אספקתם של שירותי האינטרנט, כי ישתמש בלשון פוגענית פחות". בדבריו כדורבנות אלה של השופט אליקים רובינשטיין הוא העלה בשבט הביקורת את התנהלותו של עו"ד ד"ר שלמה כהן, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, על שהטיל דופי בבתי המשפט בארץ כמי שמגינים היטב על הספקים הגדולים בתביעות של הצרכנים הקטנים ורואים בהליכים אלה 'מטרד'.
קצת פרופורציות
בפסק הדין שפורסם היום (19.12.13) דחה השופט רובינשטיין על הסף את בקשת רשות הערעור שהגיש כהן – לא לפני שציין השופט רובינשטיין כי "בקשת הערעור "הערוכה – ברובה – כערעור (המבקש לעתים אף מכתיר עצמו כמערער)" – והותיר על כנם את הוצאות המשפט הגבוהות שהושתו על ד"ר כהן בבית המשפט המחוזי, בסך של 60 אלף שקל, המצטרפים להוצאות בסך של 20 אלף שקל שהוטלו עליו בבית משפט השלום.
תחילת הפרשה בתביעה שהגיש ד"ר כהן לבית משפט השלום נגד ספקי שירותי האינטרנט למשרדו – נטוויז'ן 013 ברק בע"מ, שסיפקה שירותי גלישה, ובזק שירותי תקשורת בע"מ, שסיפקה תשתית פיזית (ת"א 31602-08). בתביעתו טען כהן כי ביום 7.2.08, החל מהשעה 05:00 בבוקר לערך, הופסקה אספקת שירותי האינטרנט והדואר האלקטרוני למשרדו למשך כ-11 שעות, וכי גם לאחר חידושם של השירותים פעלו אלה באיטיות. כהן טען כי כתוצאה מהניתוק לרשת האינטרנט נגרם למשרדו נזק ממשי בסך 250 אלף שקל ונזק תדמיתי בסך 200 אלף שקל.
השופטת שרון גלר דחתה את התביעה על הסף, ופסקה כי בזק מוגנת מפני תביעות נזיקין מכוח הוראות בחוק התקשורת הפוטרות בעל רישיון לביצוע פעולות בזק או למתן שירותי בזק מאחריות נזיקית. ואילו לחברת נטוויז'ן עומד לאחרונה פטור גורף כנגד התביעה מכוח ההסכם שחתמה עם כהן.
השופטת גלר קבעה כי "בנסיבות המקרה דנן, גם אם ניתן לומר, כי תנאיו של הכלל בעניין 'הדבר מדבר בעד עצמו' מתקיימים, הרי שהנתבעות עמדו בנטל לשכנע את בית המשפט, כי במקרה דנן הן לא התרשלו, בוודאי לא התרשלות חמורה". נקבע כי מהראיות שבתיק התברר כי מדובר בתקלה נדירה ובלתי-צפויה, ושחברות התקשורת נדרשו לתקלה באופן מיידי, רציני ואחראי.
למעלה מן הצורך התייחסה השופטת גלר לשאלת נזקיו של ד"ר כהן ופסקה כי "גם לו נקבעה אחריותן של הנתבעות, או מי מהן, בגין התקלה נשוא ההליך, היה מקום, לכל היותר, לפסיקת פיצוי כללי על דרך האומדן, וזאת בפרופורציות כספיות שונות לחלוטין וזניחות לעומת סכום התביעה". כהן חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל לכל אחת מהמשיבות: הן לבזק והן לנטוויז'ן.
כהן ערער לבית המשפט המחוזי (ע"א 3407-09-12). בפסק דין שניתן לפני כחודש וחצי דחו את ערעורו השופטים ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי וחגי ברנר. בית המשפט המחוזי סמך ידיו על קביעותיו של בית המשפט השלום בנוגע לחסינותה הסטטוטורית של בזק, לפטור החוזי העומד לנטוויז'ן, לקביעותיו בעניין רשלנותן הנטענת של החברות הנתבעות, ולנזקיו הנטענים של כהן.
שופטי בית המשפט המחוזי ביקרו אף הם את ד"ר כהן על התנהלותו בפרשה: "יש לדחות את ניסיונו של המערער, עוד לפני שבית המשפט נתן את פסק דינו בערעור, להטיל דופי בבתי המשפט בהצהרתו בדיון בערעור שהספקים הגדולים בישראל, בסיוע בתי המשפט הצליחו לגרום לכך שהצרכנים לא מנצלים את הזכויות שלהם כיוון שהמחיר למיצוי הזכויות כבד מהתשואה שיקבלו ... בתי המשפט יודעים להגן היטב על הצרכן הקטן ולפסוק נגד הספק הגדול, אך זאת במקומות המתאימים. לכן, כל מקרה ומקרה ייבחן לגופו, על נסיבותיו העובדתיות והראיות המובאות בו". כהן אף חויב בתשלום שכר טרחה בסך 30 אלף שקל לכל אחת מהמשיבות.
צירף טבלה המציגה תמונה עגומה
בקשת רשות הערעור שהגיש ד"ר כהן לבית המשפט העליון נחתה על שולחנו של השופט רובינשטיין, שדחה את הבקשה כי אינה באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. "חרף ניסיונו של המבקש להעטות על הבקשה אדרת משפטית כללית, לאמיתו של דבר תחומה היא לדל"ת אמותיו של המקרה דנא ולנסיבותיו הפרטניות".
כהן טען בבקשת הערעור כי "הליך זה הוגש מלכתחילה במטרה להביא לתיקון של תקלה חמורה בכל הנוגע לנזקים שגורמים ספקים גדולים לצרכנים קטנים. למרבה הצער, בתי משפט רבים מדי רואים בתביעות אלה מטרד". עוד טען כהן כי "הצרכנים יודעים שבתי משפט רבים מפקירים אותם ולכן אינם נאבקים על זכויותיהם", ולכן ישנה חשיבות ציבורית לדון בבקשתו. ד"ר כהן אף צירף טבלה "המציגה תמונה עצובה זו ובה נתונים מדגמיים חלקיים".
כהן הפנה לפסק דין של בית המשפט השלום בתיק אחר בו נפסקו לזכותו בהקשר דומה פיצויים, אך הוא סבור כי הפיצוי שם היה "מגוחך" כלשונו, נוכח ההשקעה הנחוצה בתיק שכזה, ומכאן הנמקתו לטענת ה"הפקרה", ולהיות התיק בעל אופי ציבורי.
אבל, "גם לגוף הדברים התקשיתי למצוא מקום להתערבות", החליט השופט רובינשטיין, ודחה אחת לאחת את טענותיו המשפטיות של ד"ר כהן. השופט רובינשטיין העיר לתשומת ליבו של כהן כי בפסק דינו של בית משפט השלום נאמר לגבי ההסכם האחיד של חברת נטוויז'ין עם לקוחותיה כי "יתכן והייתי מגיעה למסקנה שונה בנוגע להסכם הנדון, לו מדובר היה בצרכן אשר לא ניתנה לו אפשרות ממשית לשנות מתנאי ההסכם, וזאת בניגוד מובהק למקרה נשוא הליך זה". כלומר, הסביר השופט רובינשטיין לכהן, "אין המדובר בהכרעה עקרונית באשר להתקשרויותיה של נטוויז'ן עם לקוחותיה".
"ההגנה הבלתי ראויה"?
בעיקר הקפיצה את השופט רובינשטיין טענתו של כהן בבקשת הערעור כי פסקי דינן של הערכאות הקודמות מבטאים את "ההגנה הבלתי ראויה שמספקים בתי המשפט לספקים גדולים בתביעות צרכנים". השופט רובינשטיין לא נשאר חייב וציין כי "יש להצר על הלשון בה נטענה טענה זו. ניתן היה לצפות מן המבקש, המורגל בהופעות בבתי המשפט, גם אם ניתן להבין לטרונייתו על הפגיעה במשרדו בשל הפסקת אספקתם של שירותי האינטרנט, כי ישתמש בלשון פוגענית פחות".
השופט רובינשטיין הוסיף כי "גם לגוף הדברים קשה להלום טענה זו, ובית המשפט המחוזי נדרש לדופי שהוטל בבית המשפט. אין חולק, כי לעתים קיימים פערי כוחות – בין היתר בידע ובמשאבים – בין ספקים גדולים לבין צרכנים קטנים, בודדים. הדין מעמיד כלים שונים, מהותיים ודיוניים, לרשות הצרכן על מנת להתמודד עם פערי כוחות אלה... חשובה מאוד גם האפשרות לתביעות קטנות שהוצאותיהן קטנות – ומרבית התביעות מסוג זה יבואו בגדרי הסמכות לדיון כתביעה קטנה; זו פותחת פתח, שרבים באים בו, לתבוע את נזקיהם. גם פיקוח של רגולטורים שונים נועד, בין היתר, לצמצם את פערי הכוחות בין הספקים הגדולים לבין הצרכן הבודד. ואולם, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, פערי הכוחות האמורים אינם מקימים משטר של אחריות חמורה ('קפידה'), וכל מחלוקת מוכרעת לגופה ולנסיבותיה".
בנוגע לטבלה שצירף כהן לבקשת הערעור, קבע השופט רובינשטיין כי ,ככל שניתן לייחס לה משקל ראייתי (וספק אם כך הדבר) – אינה מעלה או מורידה לענייננו, באשר מוצגים בה 'נתונים מדגמיים חלקיים'. שוב, אין בכך כדי להפחית מטרונייתו של המבקש, אך במישור המשפטי האמור בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי – בעינו".
לבסוף, בית המשפט העליון חס על ד"ר כהן, וקבע כי "נוכח סכום שכר הטרחה הלא מועט שנפסק בבית המשפט המחוזי, לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה".
עורכת הדין לירון כהן, שייצגה בתיק את ד"ר שלמה כהן, טרם מסרה תגובה לפנייתנו.
