בימ"ש השלום דחה תביעה שהגישו אזרחי סרי לנקה וקבע כי לא הוכח שהמדינה שיתפה פעולה עם סוכנות הגיוס הממשלתית שגבתה מהם את הכספים כתנאי להגעתם ארצה. 18 מתוך 20 תצהירי התובעים הוצאו מהתיק לאחר שאלו לא התייצבו להעיד מחשש שיגורשו
בית משפט השלום בירושלים דחה תביעה שהגישו עובדים זרים נגד מדינת ישראל וקבע כי זו אינה אחראית לדמי תיווך מופרזים שנגבו בארץ מוצאם כתנאי להגעתם ארצה.
התובעים, אזרחי סרילנקה שהגיעו לישראל למטרת עבודה בענף החקלאות, הגישו תביעות כספיות להשבת כספי התיווך ששילמו לסוכנות הגיוס הממשלתית בארץ מוצאם, הקשורה בהסכם עם מדינת ישראל שעניינו הבאת העובדים לארץ. במסגרת ההסכם, רשאית סוכנות התיווך הממשלתית לגבות מכל עובד הוצאות בסכום של 300 דולר.
לטענת התובעים, המדינה היתה מודעת לגביית דמי התיווך הגבוהים שלא כדין בסרי לנקה ולהיעדר הפיקוח המתאים עליהם, אך לא פעלה למנוע זאת.
השופט מרדכי בורשטיין דחה את התביעות וקבע כי המדינה הפעילה מספר אמצעי בקרה שהיה בהם כדי להוות פיקוח סביר על גביית הכספים. עוד נקבע כי לא הוכח שהמדינה היתה מודעת לגביית עמלות התיווך בפועל מהעובדים הזרים ולא הונחה תשתית ראייתית לכך שהמדינה שתפה פעולה או הביעה את הסכמתה לגביית הכספים.
השופט ציין כי התובעים לא טרחו לפנות לנציגים הישראלים טרם הגעתם לישראל ולא התלוננו בפניהם על תשלום עמלות תיווך גבוהות. בנוסף, נקבע כי גם שיקולי מדיניות מצדיקים במקרה זה את אי הטלת האחריות על המדינה, נוכח החשש מהרתעת יתר במקרים אחרים שבהם תחפוץ המדינה להתקשר בהסכמים דומים עם מדיניות אחרות, כמו גם החשש מפגיעה ביחסי החוץ של המדינה והחשש לפגיעה בקופה הציבורית.
השופט בורשטיין קבע כי תצהיריהם של 18 מתוך 20 התובעים, שלא התייצבו להעיד מחשש שייתפסו ויגורשו, לאחר שפגה אשרת העבודה שקיבלו במסגרת התוכנית, יוצאו מהתיק ולא ישמשו כראייה. השופט ציין כי על אף החובה הקיימת על בעל דין להתייצב לדיון בעניינו, בתי המשפט פעלו להקל על מהגרי עבודה לממש את זכויותיהם ופסקו כי קיים אינטרס חברתי לאפשר להם לפנות לערכאות משפטיות. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק הגשת תצהיר ללא חקירה. זאת, משום שבעצם הגשת התביעה חשף עצמו התובע לסיכון שיצטרך להעיד. השופט הדגיש כי התובעים שוהים בישראל שלא כדין וכי אין להם זכות קנויה להישאר בישראל ולא להיות מגורשים.
