בג"ץ דחה עתירה נוספת שהגיש פרופ' עוזי אורנן בדרישה להכיר בו כאזרח ישראלי מכוח ישיבתו בישראל מקום המדינה ולא מכוח חוק השבות. השופט אליקים רובינשטיין: "מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, היא פיקדון יקר מכל יקר שהופקד בידינו, היא מימוש הרעיון הציוני, היא המדינה היהודית היחידה בתבל, עם שעליה לחתור לשוויון ראוי למיעוטים; ובית משפט זה אינו הכתובת לשחיקת מהותה ואופייה"
בית משפט הגבוה לצדק איננו הכתובת לשחיקת מהותה ואופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כך פסקו עקרונית שופטי בג"ץ בעתירה נוספת שהגיש הבלשן פרופ' עוזי אורנן, במסגרתה דרש להורות למשרד הפנים לרשום אותו כאזרח מכוח ישיבה בפריט "אזרחות" ולא מכוח שבות הקובע אזרחות "למי שעלה ארצה או נולד בה לפני הקמת המדינה".
אורנן הוא פרופסור ללשון ולעיבוד שפות טבעיות באוניברסיטה העברית ובטכניון וחבר באקדמיה ללשון, פועל עשרות שנים למען הפרדה בין הדת למדינה. פרופ' אורנן ייסד את הליגה למניעת כפייה דתית והוא מזוהה עם התנועה הכנענית שיוסדה על ידי אחיו. אורנן יזם את הרישום "ישראלי" בסעיף הלאום בתעודת הזהות ותומך במתן אזרחות ישראלית לכל מי שמעוניין בכך ללא קשר להשתייכות דתית, כי לפי אמונתו הלאום הישראלי מתבסס על הטריטוריה ועל השפה העברית, ללא קשר לדת היהודית.
פרופ' אורנן נולד בירושלים בשנת 1923 ומאז הוא תושב הארץ. במפקד האוכלוסין הראשון שנערך ביום 8 בנובמבר 1948 הקפיד אורנן על כך שלא תירשם בסעיפי "דת" ו"לאום" המילה "יהודי". בסעיף "דת" רשם שאין לו דת, ובסעיף "לאום" רשם שהוא עברי. כך הוא נרשם גם במפקדי האוכלוסין הבאים.
בשנת 2008 אורנן נזקק לתעודת אזרחות וגילה כי פרט האזרחות סווג ונרשם כאזרח מכוח שבות.
פרופ' אורנן ביקש לשנות את הרישום וטען "זכותי להגדיר בעצמי את זהותי מעוגנת בחוקים ישראליים ובינלאומיים, ולא אוכל להסכים שמישהו מן השלטונות יחליט בשבילי מה היא הלאומיות ו/או הדת שלי, במיוחד כשהחלטה זו סותרת את מה שאני מצהיר. נוהל כזה, בדיקת המוצא המשפחתי, היה מקובל במדינה נודעת לשמצה באירופה, והוא פסול במדינה דמוקרטית".
המדינה היהודית היחידה בתבל
השופטים אליקים רובינשטיין, יורם דנציגר ויצחק עמית דחו את העתירה מכוח הכלל של מעשה בית דין. השופט עמית פסק כי העתירה מהווה למעשה "שידור חוזר" וערעור על פסק דין שנתן בית המשפט העליון בעניין זה לפני כחודש. השופט הדגיש כי "בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות אחרות של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים".
השופט אליקים רובינשטיין הצטרף לפסק דינו של השופט עמית והוסיף כי "חוק השבות מכוון, על פי האמור בו, למי שמוגדר בו כיהודי, וחוק האזרחות, הולך בעקבותיו, והעותר בא בהגדרה זו לפי הדין; החוק בא למנוע את הישנותה של טרגדיית פליטים יהודים המתדפקים על דלתות מדינות בזו אחר זו וכל והשערים ננעלים בפניהם, כולל שערי ארצנו על-ידי הספר הלבן, כפי שאירע בימים שקדמו למלחמת העולם השנייה ובמהלכה, הם ימי השואה".
השופט רובינשטיין כתב כי "מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, היא פיקדון יקר מכל יקר שהופקד בידינו, היא מימוש הרעיון הציוני, היא המדינה היהודית היחידה בתבל, עם שעליה לחתור לשוויון ראוי למיעוטים; ובית משפט זה אינו הכתובת לשחיקת מהותה ואופייה".
השופט רובינשטיין שהיה תלמידו של פרופ' אורנן ביקש "לברך את מורי הוותיק פרופ' עוזי אורנן העותר, למלאת לו תשעים שנה ולאחל לו בריאות טובה עד מאה ועשרים. זכיתי ללמוד מפיו בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים לפני כיובל שנים, ועדיין זכורות לי תובנות משיעוריו שבישרו עידנים חדשים בבלשנות ומעבר לה. פרופ' אורנן, כמות שהוא מעיד על עצמו בעתירה, היה פעיל האצ"ל, ונכלא שנים ארוכות בצעירותו המוקדמת במחנות מעצר בריטיים באריתריאה, בסודן ובקניה, במאבק להקמת מדינת ישראל, ועל כך הוא בוודאי ראוי להוקרה. הוא זכאי כמובן לאמונותיו הרעיוניות האישיות, שעליהן הוא נאבק בלא לאות מזה כדוֹרוֹתיים, ושהעתירה הנוכחית היא חלק מהן. ואולם, אנו אין לנו אלא הדין, והדין אינו עמו, ובמובהק כן".
לקריאה נוספת, ראו:
סופית: אין להכיר בלאום ישראלי נפרד ונבדל מהלאום היהודי במדינת ישראל
