חדשות

השופטת אילונה אריאלי פסקה כי "בית איל", שהוא מרכז לתרבות, חינוך, בריאות וספורט המשלב בעלי צרכים מיוחדים בקהילה, הפר את חוק מניעת העישון במקומות: "התובע איננו החוק. החוק הוא החוק. על מנהלי המקום היה ללמוד את החוק והתקנות מיד לאחר פרסום הצו. היה על העמותה, כמי שמנהלת ומחזיקה במקום ציבורי, ליישם ולאכוף את ההוראות באופן אקטיבי ומלא"

אמיר ענבר נאלץ לתבוע מעמותת איל 10,000 שקל בבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה בגלל הפרת חוק סדרתית של מניעת העישון במקומות ציבוריים. עמותת איל מנהלת את בית איל מרכז לתרבות, חינוך, בריאות וספורט שייעודו שילוב בעלי צרכים מיוחדים בקהילה.

ענבר, מנוי במרכז הנוהג להגיע למקום עם בתו הקטנה, קבל בפני בעלי המקום על כך שהעמותה לא דאגה לתלות שלטים המורים על איסור העישון במקום ואף הציבה מאפרה בכניסה למבנה בניגוד לחוק. ענבר טען כי העמותה מפרה באופן כללי את החובה לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עישון במרכז.

כמו כן, לטענתו עובדי המקום כלל לא פונים לאנשים המעשנים במקום, לרבות עובדי המקום, בדרישה להפסיק לעשות כן. מספר חודשים לאחר כניסת התיקון של החוק לתוקף, פנה ענבר לעמותה במכתב התראה מפורט, בו שטח הן את התשתית החוקית הקיימת, לרבות הוראות החוק והפסיקה בעניין, והן את רשימת ההפרות של החוק המתבצעות בתחומה. התובע ציין במכתבו כי לעיתים רבות מאוד הוא נתקל במצבים בהם עובדי המקום מעשנים בכניסה למרכז, באזור הקבלה, בו מוצבת מאפרה גדולה, המצילים ואורחי המקום מעשנים בחצר הקטנה הצמודה לבריכת השחייה והג'קוזי, בשולחנות האוכל שבחצר הגדולה הצמודה לבריכה, בכל שטח החצר ובשולחנות הקפיטריה. במכתב נטען כי עובדי המקום כלל לא מעירים לאנשים שמעשנים במרכז ואף טוענים שבחצר מותר לעשן.

כאילו בעיית העישון במקום היא בעיה פרטית שלו?!

השופטת אילונה אריאלי קיבלה את התביעה וחייבה את עמותת איל לפצות את ענבר ב-3,000 שקל וכן להחזיר לו דמי אגרת בית משפט בסך 100 שקלים ששילם מכיסו. השופטת אריאלי ציינה את התרשמותה ממנהלי המקום כמי ש"ניסו ליישם לפחות חלק מהוראות החוק, כגון תיקון נוסח השלטים וקביעת פינת עישון תקנית. אלא שהתרשמתי כי יש ממש בטענת התובע, ולפיה התנהלות הנתבעת נעשתה בעצלתיים, לא באופן סביר ומספק ויותר כרצון להניח את דעתו של התובע כפרט, כאילו בעיית העישון במקום היא בעיה פרטית שלו, ולא היא".

השופטת אריאלי פסקה עקרונית כי "התובע איננו החוק. החוק הוא החוק. על מנהלי הנתבעת היה ללמוד את החוק והתקנות מיד לאחר פרסום הצו ולכל הפחות לאחר שהתובע חשף בפניה באופן מלא ובכתב את נוסח החוק, הפסיקה הרלוונטית וההפרות המתבצעות באופן קבוע במקום. שומה היה על הנתבעת, כמי שמנהלת ומחזיקה במקום ציבורי, ליישם ולאכוף את ההוראות באופן אקטיבי ומלא, תוך שתשלח מסר חד וברור לבאי המקום, מסר שאיננו משתמע לשתי פנים: אסור לעשן במקום. לא בכדי, מטיל החוק את החובות המנויות בו על מחזיק מקום ציבורי ולא על באי המקום".

בית המשפט קבע כי העמותה לא עמדה בחובתה זו ולא נקטה באמצעים סבירים, ובתוך זמן סביר, כדי להבטיח מניעת עבירות על החוק. לכן חויבה העמותה לפצות את ענבר בסך כולל של 3,100 שקל. 

לקריאה נוספת, ראו:

מועדון בתל אביב חויב בפיצוי של יותר ממיליון שקל בשל אי מניעת עישון

ת"ק 40402-02-13