השוטרים גם ירצו חצי שנת עבודות שירות, על שלקחו את הארנק מנתין סודני שעבר מולם באקראי ברחוב נווה שאנן בת"א, שלפו מתוכו 200 דולר ו-400 שקל והתחלקו ביניהם ב"שלל". כשהשניים חזרו לתחנת המשטרה ראו במקום את הנתין, הבינו כי הגיע להגיש תלונה על הגניבה, ולכן כתב השוטר נחמני דו"ח פעולה שקרי ומסולף. השופט דרויאן: "הפיתוי לניצולו של החלש הוא גדול, בכל מקום ובכל זמן, ומאתגרי החברה הקשים הוא להציב את המחסומים בפני פיתוי זה... אם נדרש ביהמ"ש מדי פעם לחזק איסור זה בענישה, בל ירפו ידיו"
בית משפט השלום בתל אביב גזר שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, קנס של 1,000 שקל ופיצוי למתלונן בסך 4,000 שקל לשני שוטרי מג"ב, מתן נחמני (22) ופנחס אליהו יונתנוב (21), שהורשעו בגניבה מנתין סודני תוך שימוש לרעה בסמכותם.
מגזר הדין עולה כי יוחננוב סיפר לנחמני שהוא נתון בבעיות כלכליות, וציין בפניו של"סודנים" יש הרבה כסף שניתן לקחת מהם באחד החיפושים.
על פי עובדות כתב האישום, ביום ה-7.12.11 בזמן ששני שוטרי המג"ב ערכו סיור רגלי במסגרת תפקידם ברחוב נווה שאנן בתל אביב, הבחינו בנתין סודני כשהוא הולך לבדו ברחוב. השניים פנו אליו בדרישה שיזדהה בפניהם ואז ביקשו שיתלווה אליהם לבניין סמוך. כשהגיעו לבניין, הורו לו לעמוד כשפניו אל הקיר, ערכו חיפוש ומצאו את ארנקו שבו היו שטרות רבים של שקלים ודולרים. נחמני לקח בהיחבא מהארנק סך של 200 דולר ו-400 שקל, החזיר את היתר לארנק, ולאחר ששחררו את המתלונן לדרכו מסר מחצית מהסכום ליונתנוב.
כשחזרו השניים לתחנת המשטרה ראו את המתלונן והבינו כי הגיע להגיש תלונה על הגניבה ולכן כתב נחמני דו"ח פעולה שקרי ומסולף, הכולל נתונים שונים שיש בהם לחפות על מעשיהם. בו-במקום עוכבו נחמני ויוחננוב, נחקרו והודו.
הפיתוי לניצולו של החלש הוא גדול
בגזר הדין הדגיש השופט עידו דרויאן את חומרת המעשה: "מדובר בפגיעה מכוערת במיוחד... בהתחשב בהפרשי הכוחות בין הנאשמים, שני גברים לובשי מדים וחמושים, שניצבו יחד במלוא כוחם מול אדם המשתייך לקבוצה מהחלשות ביותר בחברה – פליט או מהגר ממדינת מלחמה ורעב, שנשא עימו את רכושו הדל".
השופט דרויאן הוסיף בגזר הדין וקבע כי "לא לחינם הזהירה תורתנו לא פחות מ-36 פעמים – ויש האומרים 40 – ואסרה על הפגיעה בגר... הפיתוי לניצולו של החלש הוא גדול, בכל מקום ובכל זמן, ומאתגרי החברה הקשים הוא להציב את המחסומים בפני פיתוי זה. איסור הפגיעה בחלש, בדחוי, במי שאינו במקומו ורחוק מהגנת משפחתו וידידיו, בגולה ממקומו מפאת גורל רע – משוקע בתרבות היהודית מראשיתה, וצמוד בתודעה לזיכרון ענותנו בארץ מצרים. אם נדרש בית המשפט מדי פעם לחזק איסור זה בענישה, בל ירפו ידיו. הכסף שנגנב לא הושב לבעליו, שאזר אומץ נדיר והתלונן".
עו"ד בתיה קוליץ מהמחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה טענה למתחם ענישה של 8-18 חודשי מאסר בפועל. יצוין כי מאז הגשת כתב האישום בפרשה, ולנוכח ריבוי המקרים, מח"ש החמירה את מדיניות האכיפה ובמקרים מעין אלו, הוגשו כתבי אישום בגין עבירת שוד.
השופט דרויאן התייחס למדיניות זו של מח"ש וקבע בגזר הדין כי "מדיניותה המחמירה של התביעה, בהגשת אישומי שוד בגין מקרים דומים למקרה דנן, מוצדקת לחלוטין, לנוכח התפשטות התופעה".
עוד הוסיף השופט דרויאן כי "אף שלא הוכח ברמה המספקת כי מדובר ב'מכתב מדינה', אין להכחיש: מתמונת המצב המשתקפת מריבוי ההליכים הדומים בשנים האחרונות, נראה כי מדובר בתופעה שאיננה עוד בבחינת בל-יימצא, והיא מצדיקה את היחס המחמיר של מח"ש ושל בתי המשפט".
ת"פ 40486-12-11
