השופטת חנה ינון קיבלה את תביעתו של גבר נגד אישה שעימה ניהל קשר מיני בתחילת שנות העשרים לחייו ממנה נולד לו ילד, ופסקה לו פיצוים בגלל גניבת זרעו. זאת, לאחר שנמצא כי האישה סיפרה לו שהיא עקרה ושכנעה אותו שלא להשתמש באמצעי מניעה. פיצוי נוסף נפסק לגבר עבור פגיעה בפרטיותו לאחר שהאישה שלחה לו מסרונים מטרידים וסיפרה לבני משפחתו על הבן שנולד לו מחוץ לנישואים
מחיר התרמית של אישה גרושה בקשר שניהלה עם צעיר רווק בתחילת שנות העשרים לחייו יעלה לה כעת ב-110 אלף שקל בהם חויבה לפצותו על גניבת זרעו ופגיעה בפרטיותו. כך פסקה השופטת חנה ינון מבית משפט השלום בתל אביב, לאחר שהפחיתה מחצית מהפיצוי עבור "אשם תורם" של הגבר, שלא עשה די כדי למנוע את הנזקים שנגרמו לו.
ד.ג., כיום בן 33, נשוי ואב לשלוש בנות קטנות, ניהל לפני נישואיו קשר מיני מזדמן עם ח.ח שהייתה מבוגרת ממנו ביותר מעשר שנים. בתביעת הנזיקין על סך 900 אלף שקל שהגיש לבית משפט השלום, טען ד.ג שהשניים לא ניהלו קשר זוגי או חיים משותפים, אלא קשר מיני מזדמן וקצר טווח במהלכו למיטב ידיעתו קיימה ח.ח. יחסי מין גם עם גברים אחרים. עוד הוסיף כי באותה עת היה בחור צעיר ותמים, שנתון היה להשפעתה של ח.ח המבוגרת ממנו בלמעלה מ-10 שנים, ואף האמין להצהרותיה כי היא עקרה ומצבה הרפואי אינו מאפשר לה להרות.
לימים, הכיר התובע את מי שהפכה לרעייתו הנוכחית ולכן ביקש לנתק את הקשר עם ח', אולם זו סירבה להשלים עם העניין והודיעה לו כי יוכל להיות איתה מתי שרק ירצה. כך, נותק הקשר בין הצדדים למעט פעם אחת בה הגיעה ח' לביתו של התובע והשניים קיימו יחסי מין. לאחר מכן, התחננה בפניו ח' כי לא יעזוב אותה, אולם הוא הסביר לה כי הוא עומד ערב נישואיו לבחירת ליבו ואינו מעוניין עוד בקשר ביניהם. דא עקא, שערב נישואיו הודיעה לו ח' כי היא בהיריון ממנו וביקשה כי יכיר בילד, כאשר התובע נותר המום וחש כי חייו התנפצו וכי נפל קורבן להצהרות השווא של ח' ומצגיה השקריים. כיום, לדברי התובע, עושה ח' כל שביכולתה על מנת להשיבו לחיקה, ובתוך כך נוקטת מסכת הטרדות כלפיו וכלפי משפחתו במסרונים תוך כדי פגיעה בפרטיותו. בגין האמור, דרש התובע לחייב את הנתבעת לפצותו הן עבור מכלול הנזקים שנגרמו לו על ידה והן כשיפוי בגין דמי המזונות בהם חויב בבית המשפט לענייני משפחה.
הנתבעת טענה מנגד כי השניים ניהלו קשר שנמשך כשנתיים, במהלכן נהג האיש לקיים עימה יחסי מין ללא אמצעי מניעה והיה מודע היטב למעשיו ולהשלכות האפשריות כתוצאה מהם. כמו כן, היא הכחישה כי הציגה בפניו מצג שווא שהיא עקרה, וטענה כי לאחר שהרתה החליט התובע להתכחש לבנו בשל חששו מפני רעייתו ובני משפחתה, ולכן לא נותרה לה ברירה אלא להגיש נגדו תובענה להכרה באבהות ולחיוב במזונות התינוק. עוד הוסיפה האישה כי התובע ידע שהיא הייתה נשואה ונכנסה להיריון פעמיים, אולם הריונות אלו הסתיימו בהפלה.
באשר למסרונים המטרידים, טענה האישה כי דובר בניסיון תם לב ולגיטימי לדבר על ליבו של התובע כדי שיכיר באבהותו על הילד, וכי הוא ורעייתו בעצמם יצרו עימה קשר טלפוני מספר פעמים.
אשם תורם של 50%
לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון בראיותיהם, שוכנעה השופטת ינון כי יש להעדיף את גרסת התובע בנוגע להשתלשלות העניינים, בהיותה אמינה ומשכנעת באמיתותה. צוין, כי הנתבעת העידה בעצמה על כך שבעבר עברה טיפולי פוריות ואף הרתה פעמיים בהריונות שכשלו, והעובדה כי קיימה יחסי מין עם התובע ללא שימוש באמצעי מניעה מלמדת כי ידעה שקיים סיכוי ולו קלוש כי תיכנס להיריון.
מנגד, התובע העיד כי האמין להצהרותיה של הנתבעת כי היא עקרה שבגינה אף התגרשה מבעלה, וכי שקדה לשכנע אותו לוותר על שימוש באמצעי המניעה. מכך הסיקה השופטת ינון כי התובע לא צפה שהנתבעת תיכנס להיריון והאמין בתום לב כי היא עקרה. כך נקבע כי התנהגות האישה עלתה לכדי "גניבת זרע", שכן זו ביקשה במודע ובמתכוון להונות את האיש, שלא חפץ להפוך לאב באמצעותה, ולגזול את זרעו על אף שלא ניהלו קשר רומנטי זוגי.
במישור המשפטי, קבעה השופטת ינון כי הדבר נכנס בגדר עוולת התרמית הקבועה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין, הדורשת הצטברות של חמישה יסודות ובהם היצג כוזב של עובדה עליו הסתמך התובע ובגינו נגרם לו נזק. במקרה זה, האישה הציגה בפני האיש מצג כוזב לפיו היא עקרה ואינה יכולה להרות, הגם שידעה כי איננה עקרה והוא אכן הוטעה לחשוב שהיא עקרה וקיים עימה יחסי מין ללא אמצעי מניעה.
כמו כן, אין חולק כי נגרם לתובע נזק שהתבטא הן בחיובו בתשלומי המזונות והן בעוגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו בעקבות מעשי האישה. בית המשפט העמיד את הפיצוי ההולם לתובע בגין עילת התרמית ומצג השווא בסך של 150 אלף שקל.
עם זאת, קבע בית המשפט כי אין להטיל את כל האשם להתרחשויות על הנתבעת, שכן התובע הוא אדם בוגר ומיושב בדעתו, אשר ניהל מערכת יחסים זוגית ואינטימית עם הנתבעת ללא שימוש באמצעי מניעה וחזקה עליו שידע את ההשלכות לכך מדרך הטבע. לא זו אף זו, התובע הודה בכך שידע כי הנתבעת היא אישה גרושה אשר טופלה בעבר בטיפולי פוריות, ולמרות זאת קיים עמה יחסים ללא אמצעי מניעה. לפיכך, סבר בית המשפט כי היה עליו לשקול אפשרות סבירה להיריון, גם אם הסיכוי לכך מועט. לאור האמור, ובהתחשב בקלות היחסית בה יכול היה התובע למנוע את ההיריון, קבע בית המשפט כי יש להטיל עליו "אשם תורם" בשיעור של 50%, ולהפחית את סכום הפיצוי שנקבע כך שיעמוד על סך 75 אלף שקל.
סיפרה למשפחה על הבן מחוץ לנישואין
בנוגע לטענת האישה כי נפגעה פרטיותו מהמסרונים ששלחה אליו אם הילד, התרשמה השופטת ינון כי אלו אכן היוו התרסה, הטרדה ופגיעה בפרטיותו. שכן, האישה נהגה להתקשר אליו הן ערב הלידה והן לאחר לידת הילד וביקשה כי יגיע לברית המילה, ובמסרונים אף איימה להרוס את נישואיו ועמדה על כך שיכיר באבהותו על הילד ויעזוב את משפחתו.
עוד קבעה השופטת ינון כי עצם העובדה שהאישה סיפרה לבני משפחתו של האיש שיש לו בן מחוץ לנישואים מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו. כך, פנתה האישה מיוזמתה לבני משפחה שונים של התובע בעת שהיו מאושפזים בבית החולים בו עבדה, וסיפרה להם על בנו מחוץ לנישואין, וכן הודתה כי שלחה לו מסרונים באמצעות הסלולרי הנייד שלה ויצרה עימו קשר מספר פעמים, ואף הזמינה את אימו לבקר בביתה.
לא זו אף זו, האישה אף שלחה את חברתה להתקשר אל התובע ולהציב בפניו דרישות כי ישמש כאב לילד. מכל האמור התרשם בית המשפט כי לתובע נגרמה עוגמת נפש רבה.
עם זאת, בפסיקת הפיצוי סברה השופטת ינון כי יש להתחשב בכך שהתובע לא פנה לבית המשפט בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת ולא הגיש תלונה למשטרה. בהתחשב בכך, ועל יסוד סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות הקובע תקרת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50 אלף שקל, פסקה השופטת ינון לתובע פיצוי על הפגיעה בפרטיותו בסך של 35 אלף שקל.
סך הפיצוי עבור שתי העילות: 110 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 12,500 שקל.
ת"א 23789-02-11
