השופט עידו דרויאן: "תאוות בצע עירומה היא זו שהובילה את אליהו אקוה לביצוע המעשה החמור, ממנו לא נרתע בשום שלב של ביצוע התכנית לאורך הזמן, על-אף שידע היטב איזה אסון עתיד הוא להמיט על ראשי קורבנותיו, מוכר וקונים כאחד... לא ברור כלל מדוע אדם בגילו של הנאשם, בריא בגופו ובשכלו, אינו עובד לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו אלא מקיים אורח חיים נצלני, על חשבון הזולת"
ארבע שנות מאסר, קנס בסך 30 אלף שקל ופיצוי בסך 650 אלף שקל נגזרו בבית המשפט השלום בתל אביב על אליהו אקוה, על שמכר ברמאות מתוחכמת דירה שלא הייתה בבעלותו לזוג צעיר. אקוה הורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות.
אקוה מכר במרמה את דירתו של משה יעקב, ביחד עם שני שותפים למעשה המרמה. הוא השיג את מפתח הדירה ואת תעודת הזהות של בעל הדירה ופירסם את הדירה למכירה. כשהגיעו מתעניינים הוא הציג את עצמו כאחיין של בעל הדירה וסיפר שדודו חולה ומכור לסמים.
אקוה סיכם עם הקונים על מכירת הדירה תמורת 710 אלף שקל. במעמד חתימת ההסכם הוא אמנם נאלץ להגיע עם בעל הדירה, אבל התגבר על "המכשול" בכך ששילם לנאשם אחר בפרשה, נסים ברגה, סך של 10,000 שקל כדי שזה יגלם את הדמות של הדוד החולה.
אקוה הדביק את התמונה של נסים בתעודת הזהות של בעל הדירה. במעמד החתימה על חוזה המכר הוא קיבל מהקונים 20 אלף שקל ושלושה צ'קים על סך 380 אלף שקל שהופקדו בנאמנות אצל עורך הדין שטיפל בעסקה.
לאחר רישום הערת אזהרה על עסקת המכר, עורך הדין מסר לידי אקוה את הצ'קים. כדי לפרוע אותם הא יצר קשר עם מורן אמסלם-פיבי כדי שתתחזה לאשתו. היא הביאה את הצ'קים לבעל עסק לניכיון שיקים וקיבלה ממנו את הכספים במזומן, לאחר ניכוי עמלה.
לאחר שרוכשי הדירה קיבלו משכנתא, הם העבירו לנאמנות של עורך הדין את יתרת התשלום על הדירה – 210 אלף שקל. אקוה ביקש בטענות כזב שהסכום יועבר לאותו בעל העסק לניכיון שיקים והציג מסמך מזויף שעליו הופיעה כביכול חתימתו של מוכר הדירה. לאחר מכן הוא קיבל במזומן את הכספים מבעל הצ'יינג' בניכוי העמלה.
פגיעה מהקשות ביותר
בית המשפט השלום גזר על אקוה ארבע שנות מאסר, מאסר על תנאי של חצי שנה למשך שלוש שנים, קנס בסך 30 אלף שקל ואף חייב אותו בפיצוי לרוכשי הדירה שרומו בסך 650 אלף שקל.
"הערך החברתי עליו באה עבירת מרמה להגן הוא חופש ההחלטה, הפעולה והבחירה של המרומה, אשר נשלל ממנו עקב מעשה המרמה", קבע השופט עידו דרויאן בגזר הדין. "הפגיעה בחופש הרצון של המרומה פירושה, שאילו היו נפרשות בפניו כל העובדות לאשורן, הוא עשוי היה לפעול אחרת מכפי שפעל".
השופט דרויאן הוסיף כי "במקרה דנן הפגיעה בערכים המוגנים היא מהקשות ביותר". רוכשי הדירה נותרו עם משכנתא וללא דירה. מדובר בזוג צעיר אשר שתי משפחות התגייסו כדי לסייע להם לרכוש את הדירה. הזוג נאלץ לשלם את תשלומי המשכנתא ומתגורר בשכירות". השופט ציין גם את הפגיעה בבעל דירת המגורים שנאלץ להתמודד עם "סבך ביורוקרטי לא-פשוט ולהשיב הרישום לקדמותו, עניין הגוזל משאבי ממון וזמן", וכן את הפגיעה של הבנק שהעניק לרוכשים משכנתא "ועתה עומד בפני שוקת שבורה של לווים חסרי-כל והעדר נכס למימוש".
השופט דרויאן הדגיש בגזר הדין כי "תאוות בצע עירומה היא זו שהובילה את הנאשם לביצוע המעשה החמור, ממנו לא נרתע בשום שלב של ביצוע התכנית לאורך הזמן, על-אף שידע היטב איזה אסון עתיד הוא להמיט על ראשי קורבנותיו, מוכר וקונים כאחד".
השופט ציין כי מדובר בנאשם כבן שלושים, נשוי ואב לארבעה ילדים. הוא לא התמיד בעבודה מסודרת ושב והסתבך בעבירות מרמה בגינן ריצה כבר פעמיים עונש מאסר. השופט כתב כי "אף שהנאשם לא השתכר כראוי, הוא לא נמנע מניהול אורח חיים פזרני ומנקר עיניים, כשהוא משתמש בשקרים ובמרמות כלפי סביבתו הקרובה והרחוקה וכשהוא משכלל עם השנים את כישרונו לכך. למעשה לא ברור כלל מדוע אדם בגילו של הנאשם, בריא בגופו ובשכלו, אינו עובד לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו אלא מקיים אורח חיים נצלני, על חשבון הזולת".
