השופטת דגית ויסמן חייבה את עורכי הדין אבי ואורי נוה לפצות עורכת דין שכירה במשרדם שפוטרה עקב הריונה, על אף היעדר תחולתם של חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות. נפסק כי פיטוריה לקו בחוסר תום לב נוכח סמיכות הזמנים בין הודעת ההיריון לפיטורים, והעלאת טענות של חוסר שביעות רצון מתפקודה המקצועי במשרד עורכי הדין רק בדיעבד
עורכת הדין מיכל ספקטור-דנינו הועסקה במשך ארבעה חודשים כעורכת דין שכירה במשרד עורכי הדין א. נוה ושות' בבעלות עוה"ד אבי נוה ובנו עוה"ד אורי נוה, שעבד במשרד. באחד הימים, כאשר בעל המשרד שהה בחו"ל, הודיעה עורכת הדין לבנו שהיא בהיריון, לאחר שלא יכלה להתייצב לדיון בבית משפט עקב מצבה הבריאותי.
מספר שבועות לאחר מכן פוטרה עוה"ד ספקטור-דנינו לאלתר מעבודתה וקיבלה תשלומי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה. בעקבות פיטוריה, הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה נגד משרד עורכי הדין ובעליו בדרישה לתשלום פיצוי לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, חוק עבודת נשים, ופיצויים בגין פיטורים בהיעדר שימוע.
סמיכות הזמנים
השופטת דגית ויסמן קיבלה חלקית את התביעה. בפתח הדברים דחתה השופטת ויסמן על הסף את התביעה נגד בעל המשרד ובנו מחמת היעדר יריבות, משאין חולק כי עוה"ד ספקטור-דנינו הועסקה על ידי המשרד בלבד, שהוא חברה בע"מ, ומשלא הוצג כל עיגון נורמטיבי לחיובם האישי של בעל המשרד ובנו.
אשר לפיטורים עצמם, קבעה השופטת ויסמן כי אין חולק שמבחינה כרונולוגית עוה"ד ספקטור-דנינו פוטרה לאחר שהודיעה שהיא בהיריון. עם זאת, מאחר שעבדה במשרד רק ארבעה חודשים, הוראות חוק עבודת נשים אינן חלות בעניינה ולכן לא היה צורך בקבלת היתר מהממונה במשרד התעשיה והמסחר לפיטוריה.
אשר לחוק שוויון הזדמנויות, ציין בית הדין כי הוראותיו אינן חלות על מעסיק שהעסיק פחות משישה עובדים. במקרה זה, התברר כי מספר העובדים במשרד היה רק חמישה, ולכן גם הוראות חוק זה אינן חלות על עורכת הדין.
למרות זאת, קבעה השופטת ויסמן כי הדבר אינו מייתר את הדיון בדבר חוקיות הפיטורים, שכן הפסיקה כבר קבעה שהאיסור על הפליה במהלך פיטורים קיים גם במקום בו לא חל חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, וכי פיטורים בדרך זו מהווים קיום של חוזה העבודה שלא בתום לב בהתחשב בעיקרון השוויון המהווה ערך יסוד בשיטת המשפט בישראל.
מהראיות שהוצגו בפני השופטת ויסמן, ובהן תמליל שיחה שקיימה עוה"ד ספקטור-דנינו עם עו"ד אורי נווה ביום בו פוטרה, עולה כי ככל שהיו לעורכי הדין נוה טענות נגד יכולותיה המקצועיות הם לא העלו זאת בפניה אלא רק בשלב מאוחר יותר. בנוסף, לא עלתה בהכרח המסקנה כי עוה"ד ספקטור-דנינו לא ביצעה את עבודתה נאמנה.
לכך הוסיפה השופטת ויסמן את סמיכות הזמנים בין הודעתה של עוה"ד ספקטור-דנינו בדבר הריונה ובין הודעת הפיטורים והעלאת כל הטענות ביחס לאיכות עבודתה. לפיכך, במאזן ההסתברויות קבע בית הדין כי יש לקבל את גרסתה של עורכת הדין לפיה עד הודעת הפיטורים לא נאמר לה כי בעלי המשרד אינם שבעי רצון מעבודתה ורק לאחר שהודיעה על ההיריון, כשבועיים לאחר מכן היא פוטרה לאלתר ואז גם נמסרו לה הסיבות לפיטוריה.
כל אלו מעידים לדעת בית הדין על כך שהיה קשר בין ההיריון ובין הפיטורים, ולכן הוחלט שעוה"ד ספקטור-דנינו תפוצה בסך 20 אלף שקל בשל הפלייתה בפיטוריה. בנוסף, היא תפוצה בסך 3,500 שקל בגלל פיטורים ללא עריכת שימוע, בניגוד לעקרון תום הלב ותוך הפרת זכות השימוע.
