פסק דין מחוזי חדש ישפיע על אלפי בעלי נחלות הנוהגים לאורך השנים לעשות שימוש משותף בדרך שבין נחלותיהם שלעיתים עוברת כולה בחצרו של אחד מהם. המשמעות העיקרית של פסק הדין היא שבעל נחלה בה עוברת הדרך בשימוש משותף של שכניו יכול להפסיק את המעבר של שכניו ולמנוע רישום "זיקת הנאה" מכוח שימוש של עשרות שנים
זכויות השימוש בדרכים "המשותפות" שבין הנחלות במושבים הינן "נושא טעון" המגיע לפתחן של ערכאות משפטיות. בית המשפט המחוזי בתל באביב קבע בפסק דין עקרוני שלא ניתן להקנות "זיקת הנאה" בדרך משותפת מכוח שימוש, אף אם השימוש עולה על 30 שנה (ע"א 38409-10-11).
יובהר, חוק המקרקעין קובע כי שימוש רצוף במשך תקופה של 30 שנים במקרקעין עשוי להקנות למשתמש "זיקת הנאה" לאותו שימוש. בערעור הנ"ל נדון סכסוך בין שכנים במושב מגשימים. המשיב תבע את שכניו לקבלת "זיקת הנאה" בדרך העוברת בחצרם נוכח השימוש הרצוף הנעשה על ידו בדרך (כך לטענתו) במשך 30 שנים. בית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה, וקבע כי אכן נעשה שימוש רצוף המצדיק הקניית זכות של "זיקת הנאה" לדרך בנחלת שכניו.
אך בערעור התהפכה הפסיקה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע הלכה עקרונית לפיה במקרקעי מנהל מקרקעי ישראל לא ניתן להקנות "זיקת הנאה" אף אם השימוש בקרקע עולה על 30 שנה. בקביעתו זו ביטל בית המשפט המחוזי הלכה קודמת בה נקבע שניתן להקנות "זיקת הנאה" במקרקעי המדינה (מקרקעי מינהל מקרקעי ישראל). ביהמ"ש המחוזי קבע שהוראת חוק המקרקעין המסייגת הקנייה של "זיקת הנאה" מכוח שימוש של שנים במקרקעי המדינה (בניגוד למקרקעין בבעלות פרטית), ברורה וחד-משמעית ולא ניתן לפרשה בצמצום. לפיכך, אין להקנות "זיקת הנאה" לדרך אף אם נעשה שימוש בדרך על ידי השכן במשך 30 שנים.
בנימוקיו הבהיר בית המשפט כי "תכליתו של הכלל הקובע כי לא תהא זיקת הנאה מכוח שנים במקרקעי ציבור (מקרקעי המינהל – ג.ש.) היא להגן על מקרקעין אלה ולמנוע כרסום בהם על ידי מי שעושים דין לעצמם...". ביהמ"ש הדגיש כי נוכח היותם של המערערים "ברי רשות" שאינם רשאים להעביר את זכותם ללא אישור המינהל "קשה להלום תוצאה לפיה תיווצר זיקת הנאה מכוח שנים בחלקה אשר המחזיק בה ממילא איננו מורשה להתיר את השימוש בה לאחר, שהרי בכך הוא כביכול מקנה זכויות מעבר למה שהותר לו".
ביהמ"ש הוסיף שאין להתיר קיומן של זיקות הנאה ללא רישום בלשכת רישום המקרקעין: "קיומן של זיקות הנאה שאינן רשומות הוא תופעה בלתי רצויה שרק עלולה ליצור תוהו ובוהו קנייני ולגרום לסכסוכים אינספור במקרים בהם תעשנה עסקאות בנחלות במושבים".
בנוסף לטיעון המשפטי האמור ביסס ביהמ"ש את פסק דינו על שני נימוקים עקרוניים נוספים: נקבע כי התקופה בה נעשה שימוש בדרך בהסכמה לצורך מעבר לחממה משותפת שהיתה להורי המשיב והורי המערערים לא תבוא במניין 30 השנים, ומאחר ובחלק מהתקופה השימוש בדרך נעשה בהסכמת הצדדים לצורך עיבוד של החממה המשותפת הרי שתקופה זו אינה נמנית. כפועל יוצא מכך, נעשה שימוש במשך 30 שנים ברציפות על ידי המשיב.
כמו כן, נקבע כי קיומה של דרך אלטרנטיבית בשטח חצרו של המשיב היכולה לשמש אותו לצרכי מעבר, גורעת מזכותו לקבל זיקת הנאה בדרך העוברת בחצר שכניו – המערערים.
יצוין כי בסוגיה עקרונית זו טרם ניתנה הכרעה בבית המשפט העליון ויש בפסק דין מחוזי זה כדי להשפיע על אלפי בעלי נחלות הנוהגים לאורך שנים לעשות שימוש משותף בדרך שבין נחלותיהם שלעיתים עוברת כולה בחצרו של אחד מהם. המשמעות העיקרית של פסק הדין היא שבעל נחלה בה עוברת הדרך בשימוש משותף של שכניו יכול להפסיק את המעבר של שכניו ולמנוע רישום "זיקת הנאה" מכוח שימוש של שנים.
הכותב עוסק בדיני אגודות שיתופיות. משרדו ייצג את המערערים בערעור
ע"א 38409-10-11
