שלושת הבנים המשותפים של הזוג הגרוש מ-2011 נמצאים במשמורתו של האב, שהאם דרשה לחייבו במזונות ילדים בסך 6,600 שקל עבור שתי הבנות המשותפות, הנמצאות במשמורתה. השופט נמרוד פלקס פסק כי מדובר במשפחה שעוד לפני הפירוד חיו ברמת חיים סוציו-אקונומית נמוכה מאוד, וכי דמן של שתי הבנות אינו סמוק יותר מדמם של אחיהם ואין להעדיף את סיפוק צרכיהן הבסיסיים על סיפוק צרכיהם הבסיסיים של שלושת אחיהם
בצעד חסר תקדים, ולאחר שהתנהל הליך משפטי ארוך, פסק השופט נמרוד פלקס כי האב פטור לחלוטין מתשלומי המזונות לשתי בנותיו בגילאי 4 ו-6. "עם כל ההבנה למצוקת הקטינות, הרי שדמן אינו סמוק מדמם של אחיהם הקטנים, ואין להעדיף את סיפוק צרכיהן המינימליים של הקטינות על סיפוק צרכיהם המינימליים של הקטינים", קבע השופט פלקס, מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
פסק הדין ניתן במסגרת תביעת המזונות שהגישה האם לשתי ילדות בנות שש וארבע, הנמצאות במשמורת אימן ומתגוררות איתה בבית הוריה. האב מתגורר יחד עם שלושת בניהם המשותפים של הצדדים, שגילם 14, 13 ו-11 שנים, שהם במשמורתו, בבית המשותף של האם והאב בעיר אחרת.
גרסאות "קופצות" של האם על צורכי הילדות
בתביעת המזונות שהגישה האם נגד האב היא פירטה כי צרכי הבת ר' הם סך 950 שקל לחודש, ואילו צרכי הבת מ' הם 1,500 שקל לחודש. הסכומים הללו אינם כוללים את הוצאות המדור של הילדות. עם זאת, האם לא ביססה את דרישת ההוצאות הללו של צרכי הילדות בראיה כלשהי.
כחלוף שנתיים הגישה האם לבית המשפט תצהיר עדות ראשית מעדכן, ובו פירטה הוצאות שונות בתכלית של הילדות. בתצהירה זה פירטה האם כי צרכי הבת ר' מגיעים לכדי 2,200 שקל לחודש, ואילו צרכי הבת מ' מגיעים לכדי 2,300 שקל לחודש. זאת לא כולל מדור שהועמד על סך 2,112 שקל. אף כאן לא טרחה האם לתמוך טענותיה באשר לצרכי הילדות בראיה כלשהי, וממילא לא מצאה לנכון להסביר הכיצד זה "קפצו" צרכי הילדות (ללא רכיב המדור) לכדי פי שניים משהיו שנתיים קודם לכן.
האב לא פירט גרסה ברורה באשר לצרכי הילדות, עם זאת טען כי טענות האם מופרזות. כן העיד שלפני הפירוד של ההורים התקיימה המשפחה על חמשת ילדיהם יחדיו מהכנסה חודשית של 5,000 שקל בלבד.
האם גם טענה כי הכנסתו החודשית של האב היא בסך 2,500 שקל מעבודתו כמורה בתלמוד תורה, סך 1,500 שקל הבטחת הכנסה, וכן סך 6,000 שקל מעבודתו כסופר סת"ם שכותב מזוזות. כחלוף שנתיים של התדיינות, שוב "קפץ" לו לפתע סכום השתכרותו הנטענת של האב מכתיבת מזוזות לכדי 10,000 שקל לחודש, מבלי שניתן כל הסבר להבדל הניכר בין הסכומים הנטענים.
האב הכחיש שהוא עובד בכתיבת מזוזות, אם כי הודה שעשה כן בשנים עברו. האב הוסיף כי בגלל מגבלה רפואית כלשהי נבצר ממנו לכתוב מזוזות, והציג חוות דעת רפואית על כך.
האם במקרה זה מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה וקצבת ילדים המשולמת עבור הילדות, בסך של 3,750 שקל.
הצרכים הבסיסיים של ילד מהעשירון הסוציו-אקונומי התחתון
השופט פלקס קבע כי "אין מחלוקת ממשית כי הצדדים חסרי אמצעים והתקיימו בצמצום, יחד עם ילדיהם, קודם לפירוד, ואף כעת אינם עתירי משאבים, וזאת בלשון המעטה. עוד יש לזכור שכל סכום אותו יחויב האב לשלם לאם בגין מזונות הקטינות, יצמצם את מקורותיו ויפגע ביכולתו לספק את צרכי הקטינים, הנמצאים כאמור במשמורתו".
במסגרת בחינת פסיקת המזונות לילדים קבע השופט פלקס כי במישור העקרוני חובתו של האב היהודי לספק את הצרכים הבסיסיים של ילדיו, כאשר מדובר ב"צרכים השווים לכל ילד, ללא קשר ליכולתם הכלכלית של הוריו. לטעמי", הוסיף השופט פלקס, "צרכים בסיסיים אלה, בהם מחויב האב באופן מוחלט ובלעדי, בין עד הגיע הילד לגיל 6 ובין עד הגיעו לגיל 15 לפי הגישה האחרת, הם הצרכים הבסיסיים של ילד מהעשירון הסוציו-אקונומי התחתון. המינימום הנדרש לשם מחיית ילד זהה לילד באשר הוא, בין אם הוריו עניים ובין אם אמידים (זאת למעט ילד עם צרכים מיוחדים)".
בית המשפט לענייני משפחה דחה את "ההסתמכות האוטומטית" של האם על קביעת בתי המשפט המפורסמת, לפיה צרכיו הבסיסיים של קטין עומדים על סך 1,400 שקל לחודש (לא כולל חינוך ומדור). שכן, מדובר ב"חזקה עובדתית הניתנת לסתירה", באופן ש"בידי הצדדים להביא ראיות לסתור את אותה חזקה ולהצביע על כך שצרכיהם ההכרחיים של הקטינים עולים או נופלים מסכום החזקה". הואיל ובמקרה זה נסתרה החזקה הזאת בטענות האם עצמה, בכך שתחילה טענה לסך מסוים של הוצאות הילדות ובשלב מאוחר יותר של ההליך הכפילה את סכום ההוצאות של הילדות ללא הסבר. "האם לא נתנה כל הסבר לטענותיה המאוחרות בתצהיר עדותה הראשית, הכיצד היא טוענת לצרכים הגדולים פי שניים לערך", קבע השופט פלקס. "ולפיכך יש לדחות את גרסתה המאוחרת ולהעדיף את גרסתה הראשונה".
המטפל העיקרי בשלושת הבנים
באשר לקביעת כושר השתכרותו של האב כיום, הסתמך בית המשפט מחד על גרסת האב עצמו כי הוא עבד עד לאחרונה במשרה חלקית בלבד, ולכן "לכאורה עיתותיו בידיו לשם מציאת פרנסה נוספת". מאידך, בית המשפט הביא בחשבון את העובדה שכיום האב הוא המטפל העיקרי בשלושת הבנים, ו"יש להביא בחשבון אף את טובתם של קטינים אלה, והצורך של האב לטפל בהם, בעת קביעת כושר השתכרותו".
השופט פלקס פסק כי "בהתחשב במצבם הכלכלי הדחוק של הצדדים סבורני, כי אכן יש לפרש את הדין החל עליהם באופן שאינו מטיל על האב חובה אבסולוטית במזונותיה ההכרחיים של הבת ר., אשר גילה היום למעלה משש שנים... חוששני כי כל סכום מזונות אותו יחויב האב לשלם לאם, בגין מזונות הקטינות יבוא על חשבון מזונות הקטינים, המתגוררים עמו. עם כל ההבנה למצוקת הקטינות, הרי שדמן אינו סמוק מדמם של אחיהם הקטינים, ואין להעדיף את סיפוק צרכיהן המינימליים של הקטינות על סיפוק צרכיהם המינימליים של הקטינים".
ואילו "צרכיה ההכרחיים של הבת מ., הם למעשה הצרכים היחידים שהוכחו בהליך דנן (ואף זאת נוכח הימנעות האב מלהעלות גרסה נגדית) המגיעים לכדי סך 1,300 שקל, וצרכים אלו ממומנים במלואם, באמצעות הקצבאות אותם מקבלת האם עבור קטינה זו מאת המוסד לביטוח לאומי. באשר לבת ר. יאמר, כי יש לנכות מצרכיה את הסכום שמשלם בגינה המל"ל. כמו כן, מחמת התוצאה הקשה שתיווצר באם יחויב האב ביתרת מזונותיה, היא פגיעה ממשית בקטינים, אשר מטה לחמם יפגע עד מאד, יש לפרש את חיוב האב במזונותיה כחיוב מדין צדקה, ובהעדר יכולת לאב אין להשית עליו חיוב במזונותיה".
במקרה זה לא חויב אפוא האב במזונות שתי הבנות המצויות במשמורת האם, נוכח העובדה כי במשמורת האב שלושה ילדים ומצבם הכלכלי של כלל הצדדים דחוק.
