היבואניות של יגואר ואופל נקנסו על-ידי המשרד להגנת הסביבה לאחר שהפרסומות שלהן לא כללו נתוני זיהום אוויר וצריכת דלק. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה שלהן ואישר את החלטת המשרד להטיל על כל חברה קנס של מעל 440 אלף שקל
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הערעור שהגישו יבואניות הרכב ש.י.ר שלמה ומאיר על קנסות מנהליים שהוטלו עליהן על ידי המשרד להגנת הסביבה. המשרד להגנת הסביבה הטיל על שתי החברות עיצומים כספיים בעקבות הפרת חוק אוויר נקי. המשרד טען כי החברות לא כללו בחלק מהפרסומות לכלי הרכב אותן הן מייבאות את הנתונים הדרושים בחוק על דרגת זיהום האוויר שלהם.
על ש.י.ר הוטל עיצום בסך 442,600 שקל בעקבות פרסומת לאופל קורסה שהופיע באתר נענע 10.
לטענת המשרד להגנת הסביבה, במשך הפרסומת לא הופיע כל מידע על דרגת זיהום האוויר של דגם הרכב ועל צריכת הדלק שלו. הנתונים היחידים שהופיעו הם תמונת הרכב, שם הדגם, המחיר, כתובת אתר האינטרנט וקישור "לפרטים ונסיעת מבחן". נתוני דרגת זיהום האוויר וצריכת הדלק הופיעו רק באתר אינטרנט שאליו נכנסים בלחיצה על הקישור שבפרסומת.
גם על חברת מאיר הוטל עיצום בסך 442,600 שקל בעקבות פרסומת ליגואר מדגם XF שהופיעה באתר האינטרנט של דה מרקר. גם במקרה הזה טען המשרד להגנת הסביבה כי לא הופיע כל מידע על דרגת זיהום האוויר של הרכב. לחיצה על הפרסומת הובילה לדף אינטרנט בו צוינה דרגת זיהום אוויר "10" לרכב וקישור למדד צריכת דלק וזיהום אוויר.
באנר קטן
ש.י.ר טענה, באמצעות עו"ד לירון פרמינגר, כי מדובר בבאנר שהוא צר וקטן ביותר, וכי אין בו מקום להציג את דרגת זיהום האוויר של הרכב. החברה הדגישה כי לחיצה על הקישור הובילה למידע הרלוונטי וכי גולשים שמתעניינים ברכישת הרכב נחשפו למידע זה כשלחצו על הקישור. מאיר טענה, באמצעות עו"ד חני אבינרי, כי תכלית החוק היא להבטיח מסירת מידע לרוכשי כלי הרכב וכי אין חשיבות לחשיפת הנתונים למי שאינו מעוניין ברכישת הרכב. גם מאיר טענה כי מדובר בבאנר קטן שמיועד לשמש טיזר ולהזמין את הגולשים ללחוץ עליו. החברה הדגישה כי הלחיצה מעבירה את המתעניין לאתר אינטרנט בו מצויה עיקרה של הפרסומת בגודל מלא והיא כוללת את הפרטים על זיהום האוויר וצריכת דלק.
השופט ד"ר יגאל מרזל דחה את העתירות של החברות ופסק כי "לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטותיו של הממונה בנסיבות המקרה". השופט מרזל דחה את ההבחנה שערכו החברות בין מתעניינים ברכישת הרכב לבין גולשים אחרים ופסק כי "ההבחנות שביקשו העותרות לעשות, והפער בין המידע שהובא (והמידע שלא הובא) בבאנרים, לבין המידע שהופיע בהמשך הקישורים – אין בו כדי לקדם את תכלית החוק".
לא אתגר פשוט
החברות טענו שעמדת המשרד להגנת הסביבה אינה עולה בקנה אחד עם המעבר לפרסום במכשירי טלפון סלולאריים וכנגזרת מכך גודל הבאנרים. כמו כן נטען שמדיניות המשרד אינה עולה בקנה אחד עם המודל העסקי העומד ביסוד הבאנרים, כיוצר קשר בין התעניינות קונקרטית בפרסום על ידי הקלקה והגעה ל"מיני‑סייט" לבין התשלומים של המפרסם לפי מספר ה"הקלקות", החשיפה וההתעניינות. השופט מרזל התייחס לטענות וקבע כי "אכן אתגר ההתאמה בין פרשנות החוק לבין ההתפתחויות הטכנולוגיות ושינויים בעולם הפרסום, כמו גם מדיניות האכיפה של הממונה – אינו אתגר פשוט. שינויי העיתים וההתפתחויות הטכנולוגיות והכלכליות שבעקבותיה יכולים בנסיבות מסוימות להצדיק פרשנות משתנה של הדין והתאמה בינו לבין התפתחויות אלה, כמו גם מדיניות אכיפה שוויונית מושכלת והוגנת בהתאם. אולם הטענות הטכנולוגיות שנטענו בנדון – נטענו בלא תשתית מינימלית. לא הובאה חוות דעת מומחה לנדון".
כמו כן פסק בית המשפט המחוזי כי "התשובה לשאלות בכל הקשור להגדרת 'פרסומת' כמו גם 'גוף הפרסומת' אינה יכולה להיגזר בלעדית מהמודל הכלכלי שביסוד הפרסום והסדר התשלומים שבין העותרות לבין המדיה שבה מבוצע הפרסום". השופט מרזל הוסיף כי "השאלה צריכה להיבחן מנקודת המבט של תכלית החוק והוראותיו", וקבע כי "מנקודת מבט זו, המסקנה היא שאין לקבל את טענות העותרות ודינן להידחות".
כל אחת מהחברות חויבה בנוסף גם בשכר טרחת עורך דין והוצאות המשרד להגנת הסביבה בהליך זה בסך של 30 אלף שקל.
עת"מ 52163-05-13
