ישראלית שהתגוררה בשוודיה רקמה קשר זוגי עם אזרח שבדי ולשניים נולדו בן 11.5 ובת 6.5 כיום. ההורים נפרדו ב-2008, לאחר שנים של מריבות, ובית המשפט בשוודיה העניק משמורת לאב, וקבע לאם הסדרי ראיה עם הילדים תחת פיקוח. בעקבות פסק הדין, עלתה האם עם הילדים על המטוס לישראל, וכאן ניהלה מאבקים משפטיים שידעו תהפוכות בפסיקה אבל הוכרעו כעת לטובת האב
בית משפט העליון דחה את בקשת האם, שחטפה את ילדיה, לקיים דיון נוסף בהכרעת השופטים, והורה לה להחזיר לאלתר את הילדים לידי אביהם בשוודיה. בכך אישרה המשנה לנשיא השופטת מרים נאור את פסק דינם של עמיתיה השופטים יורם דנציגר, עוזי פוגלמן ונעם סולברג – המקבל את ערעורו של האב להשבת ילדיו שנחטפו על ידי אימם.
הערעור לבית המשפט העליון הוגש באמצעות האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים שבמחוז תל אביב, שייצג את האב בכל ההליכים המשפטיים מאז חטיפת ילדיו, הליכים שהתקיימו החל מבית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה, עובר לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד וכעת בבית המשפט העליון. עמדת המדינה הוגשה לבית המשפט העליון באמצעות המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה.
בית המשפט העליון קבע כי חוק אמנת האג הטיל על מדינת ישראל חובה לעשות כל שביכולתה כדי "להבטיח את החזרתם המידית של ילדים, אשר שלא כדין, הורחקו אל מדינה מתקשרת או לא הוחזרו ממנה". בהתייחסו לתכלית האמנה, קבעו שופטי בית המשפט העליון, כי בבסיס האמנה עומדת השאיפה להשיג שיתוף פעולה בין המדינות החתומות, במטרה למנוע עשיית דין עצמי ולהרתיע מפני עקירה של קטינים מסביבתם הטבעית ומההורה המשמורן באמצעות חטיפתם. עוד קבע בית המשפט כי בעקבות התחייבותה של שוודיה להשים את הילדים במסגרת חוץ ביתית לצורך אבחון וטיפול, הרי שאין סכנה לשלומם בהשבתם למדינה.
בית המשפט למשפחה קבע פעמיים שהאם חטפה את ילדיה
המדובר באם ישראלית שהתגוררה בשוודיה ורקמה קשר זוגי עם האב, שהוא אזרח שבדי. בעקבות הקשר נולדו לצדדים שני ילדים, בן 11.5 ובת 6.5 כיום. בנה של האם ממערכת יחסים קודמת, בן 18.5, מתגורר כיום עם האב בשוודיה, על אף שהוא אינו אביו הביולוגי או המאמץ.
ההורים נפרדו ב-2008, לאחר שנים של מריבות, ובית המשפט בשוודיה העניק משמורת לאב, וקבע לאם הסדרי ראיה עם הילדים תחת פיקוח. בעקבות פסק הדין, עלתה האם עם הקטינים על המטוס לישראל. האב פנה באמצעות הרשות המרכזית בשוודיה לרשות המרכזית בישראל (המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה), אשר הפנתה את הבקשה לאגף לסיוע משפטי ובקשתו לסיוע אושרה. עורכת הדין ורדה אפרת מטעם האגף לסיוע משפטי הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה להשבת הילדים לידי אביהם בשוודיה.
על פי אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), יש להשיב ילדים למדינה ממנה נחטפו, אם היא חתומה על אמנת האג, וכל טענה על טובתם או מצוקתם של הילדים תידון באותה מדינה. רק במקרים חריגים, למשל כאשר קיים חשש ממשי שייגרם נזק חמור לקטין בשל החזרתו, יינתן לבית המשפט שיקול דעת בשאלת החזרת הילדים.
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מינה פסיכולוג קליני מומחה אשר שלל את טענת האם להתעללות מצד האב, והמליץ על החזרתם של הילדים לשוודיה. האם ערערה על הפסיקה לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז. בעקבות הערעור, הוחזר הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה אשר קבע שוב, בפסק דין נוסף, כי האם ביצעה מעשה חטיפה, וכי יש להשיב את הילדים לשוודיה.
בערעור הנוסף של האם לבית המשפט המחוזי מרכז, השתכנעו השופטים שילה, נד"ב ופלאוט כי החזרת הילדים לשוודיה מסכנת את הבן הגדול, המאיים בהתאבדות, גם אם הסיכוי לכך הוא קטן, ולכן קבעו כי מתקיים החריג לאמנת האג וכי הילדים יישארו עם האם בישראל.
איום סרק בהתאבדות
בבקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון טען האב באמצעות האגף לסיוע משפטי כי בית המשפט המחוזי התעלם מקביעת הרשויות בשוודיה, שקבעו כי הקטינים יהיו במשמורת האם, וכי פסק הדין הוא פתח למניפולציות מצד הורים חוטפים שישימו בפיו של הילד איום סרק בהתאבדות כדי למנוע השבתו, כי התוצאה מביאה לניתוקם מאביהם הבכור, וכי שגה בית המשפט בהחלטתו כי אין להפריד בין האחים.
מיד לאחר הגשת הערעור, יצר הבן קשר עם אביו באינטרנט וטען כי הוא סובל התעללות מצד אימו. האב הגיע מיד לארץ, פגש את הקטין במקום מפגש ציבורי שקבע הבן, והגיע עימו למשטרה. בעקבות התפתחות זו, הוגשה בקשה דחופה להעביר את הילדים למשמורת האב או למקלט חירום, ובית המשפט העליון נענה לבקשה. לאחר מכן, בדונו בבקשת רשות ערעור כבערעור קיבל בית המשפט העליון את טענות האב והורה על השבת הילדים לשוודיה. יצוין כי רשויות הרווחה השבדיות הביעו נכונות לשלוח נציג שילווה את הילדים לארצם והודיעו שיעניקו לילדים את הטיפול הנדרש להם עקב הטראומה שחוו בגין מעשה החטיפה והסכסוך בין הוריהם.
בית המשפט העליון ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר לא שמע כלל את הילדים עצמם וקבע כי במקרים של חטיפה, יש לפרש את החריג לאמנת האג בצמצום, ולהחזיר את הילדים למדינת מוצאם, אלא אם נשקפת להם סכנה של ממש בשל ההחזרה. לאור הטענות בדבר מצב הילדים, נקבע כי הם יוחזרו לרשויות הרווחה בשוודיה ולא להורים. בית המשפט חיווה דעתו כי הסמכות להחליט בדבר הגשת חוות דעת מומחה נוספת, אשר מביאה לדחייה בהכרעה בהליך ומאיינת את תכלית האמנה, תישמר למקרים חריגים בלבד.
לאחר מתן פסק הדין, הגישה האם בקשה לדיון נוסף ועיכוב ההליכים עד להכרעה בבקשתה. בית המשפט דחה כאמור אתמול (13.11.13) את בקשת האם לקיום דיון נוסף והורה על השבת הקטינים לשוודיה בהתאם לפסק דינו. כיום ועד לשובם לשוודיה על פי פסק דינו של בית המשפט העליון, מצויים הילדים בקלט חירום ומקיימים הסדרי ראיה בפיקוח עם שני הוריהם.
"פסק הדין של בית המשפט העליון עשה צדק עם ילדים שנולדו וגדלו בשוודיה ומחזיר אותם למולדתם על מנת ששם יוחלט על הטיפול בהם", מסרה בתגובה עו"ד ורדה אפרת מהאגף לסיוע משפטי, שייצגה את האב בפרשה. "בכך תוקן העוול שנעשה לאב ולילדים ונשמר עיקרון ההדדיות בכיבוד פסקי דין של מדינות שהן צד לאמנה. תוצאת פסק הדין מגלמת גם את טובתם של הקטינים שהובאו לישראל על ידי האם במעשה חטיפה חד-צדדי ונכפה עליהם להיות מנותקים מהאב, מאחיהם הבכור וממשפחתם שנותרה בשוודיה ולחיות במדינה זרה. בסופו של דבר, הבן הוא שיצר קשר עם האב וחשף את הקשיים שחווה. עם הגעתו המידית של האב ארצה, חודש הקשר בינו ובין הקטינים והוא מתכונן לשובם עימו לשוודיה".
דנ"א 7259/13
בע"ם 6390/13
