סלקום חתמה עם לקוח על מספר הסכמים כך שסך ההחזרים להם הוא זכאי עולה על התשלום החודשי. סלקום סירבה לזכות את הלקוח, והשופט פרופ' עופר גרוסקופף קבע: "בעוד שהמצוי בהסכמים עמום, מה שנעדר מהם בולט בחסרונו. אף אחד משלושת החוזים הקובעים את הזכות להחזרים איננו כולל הוראה המגבילה את גובה ההחזר המצטבר, לו זכאי הלקוח. חסר זה אומר דרשני"
בית המשפט המחוזי מרכז בלוד אישר ניהול תובענה ייצוגית נגד סלקום בשל הפרת חוזי ההתקשרות. התובע הייצוגי, ד"ר צבי ברק, טען באמצעות עו"ד אסף שילה, כי סלקום נהגה בניגוד להסכם התקשרות עימו והגבילה את גובה סך ההחזרים להם זכאי הלקוח בסכום ששולם בגין שירותי התקשורת. התביעה עוסקת בהיקף החזרים שניתנו על ידי סלקום ללקוחות שרכשו ממנה חבילה שכללה ציוד ושירותי תקשורת.
ברק הצטרף באפריל 2011 לתוכנית במסגרתה הוא רכש כמות מסוימת של דקות זמן אוויר והודעות טקסט תמורת 259 שקל בחודש. סלקום התחייבה לתת לו בתום כל שלושה חודשים הנחה של 25% על התשלום הקבוע. במקביל, ברק רכש טלפון סלולרי תמורת 99 שקלים לחודש למשך 36 חודשים וטלפון קבוע לרכב תמורת 55 שקלים לחודש. לפי ההסכם לרכישת המכשיר, הוא היה זכאי להחזר התשלום על הטלפונים במידה וירכוש זמן אוויר מסלקום ביותר מ-199 שקלים בהסכם על הטלפון הסלולרי ויותר מ-249 שקלים בהסכם לרכישת הטלפון לרכב.
בנוסף, ברק קיבל הטבה שכונתה "הטבת טרייד אין מדורגת 36 חודשים ללקוחות סוהו", אשר העניקה לו החזר חודשי של 125 שקלים. בסופו של דבר, הוא הגיע למצב בו סך ההחזרים של התובע הגיעו ל-279 שקלים, לפני הנחה של 25% מסכום החשבונית.
סלקום טענה כי גובה ההחזר לא יכול לעלות על גובה התשלום וסירבה לזכות את הלקוח. ברק טען במסגרת הבקשה לתביעה ייצוגית אותה הגיש כי "לשונם של ההסכמים מלמדת כי סלקום אינה זכאית להגביל את הזכאות להחזרים". סלקום טענה מנגד כי פרשנות ההסכמים מחייבת כי סך ההחזרים שיוענקו ללקוח לא יעלה על הסכום אותו משלם הלקוח בפועל עבור שירותי התקשורת.
חסר האומר דרשני או אבסורד כלכלי?
השופט פרופ' עופר גרוסקופף אישר את ניהול התובענה הייצוגית, וקבע כי "המבקש עמד בהצלחה בנטל המוטל עליו להוכיח כי קיימת אפשרות סבירה כי ההכרעה בסוגיה תהיה לטובת הקבוצה". השופט גרוסקופף קבע בהחלטתו כי "לאחר עיון מעמיק בהסכמים הגעתי למסקנה כי מהכתוב בהם לא ניתן להעלות בצורה חד-משמעית פרשנות כזו או אחרת". בהמשך קבע בית המשפט: "ואולם, בעוד שהמצוי בהסכמים עמום, מה שנעדר מהם בולט בחסרונו. אף אחד משלושת החוזים הקובעים את הזכות להחזרים איננו כולל הוראה המגבילה את גובה ההחזר המצטבר לו זכאי הלקוח. חסר זה אומר דרשני".
סלקום טענה בין היתר כי פרשנותו של ברק יוצרת אבסורד כלכלי, מאחר שהיא מביאה לכך שהוא מקבל החזר העולה על שווי שירותי התקשורת שהוא רוכש ממנה. אבל השופט גרוסקופף קבע כי "בטענה זו אין ממש. מבחינה כלכלית סלקום מוכרת ללקוח חבילה של מוצרים ושירותים, וממילא את שאלת הכדאיות הכלכלית יש לבחון במבט כולל, המביא בחשבון את מכלול הסכומים המשולמים לסלקום, ולא רק את התשלום המוגדר עבור שירותי התקשורת".
בנוסף טענה סלקום כי מבחינה עסקית אין היגיון בפרשנות של ברק, משום שתכלית ההחזרים היא לעודד את הלקוחות לצרוך שירותי תקשורת נוספים, ותכלית זו מסוכלת אם הלקוח זכאי להחזר בהתעלם מגובה הסכום שהוא משלם בעבור שירותי תקשורת. אבל השופט גרוסקופף קבע כי "טענה זו אינה משכנעת כלל. המטרה המרכזית של סלקום בעת ההתקשרות בעסקה כדוגמת זו בה עסקינן היא לתמרץ את הלקוח להתקשר דווקא עימה, ולא עם מתחרותיה".
חברי הקבוצה בתביעה ייצוגית זו הם "כל לקוחות סלקום אשר שלקום לא זיכתה אותם במהלך שבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה (כלומר, מיום 13.9.2004) במלוא סכום ההחזרים המגיע להם, בטענה כי הזיכויים מוגבלים לתשלום בגין שירותי התקשורת שצרכו".
