השופטת פרופ' דפנה ברק-ארז דחתה ערעור של אדם שתקף את המורה של האחיין שלו, ופסקה נחרצות כי "הטלת אימה ואלימות כלפי עובדי ציבור – והדברים אמורים אף ביתר שאת במקרה של מורה הניצב בפני תלמידיו – היא רעה חולה שיש להילחם בה מלחמת חורמה"
בית משפט העליון דחה את הערעור של אמון חאלד שהורשע בתקיפת מורה של האחיין שלו. חאלד איים על המורה ולאחר מכן תקף אותו תקיפה פיזית קשה בפני תלמידיו. זאת בשל חשש לכך שאותו מורה תקף את האחיין, שהיה אחד מהתלמידים בחטיבת הביניים בה לימד.
חאלד בעט בבטנו של המורה והטיח כיסא בראשו תוך שהוא מטיח בו קללות ואיומים. חאלד המשיך לבעוט במורה גם כשזה כבר היה שכוב על הרצפה ולבסוף נטל שולחן והטיח אותו בגבו של המורה. הוא חדל ממעשיו רק בעקבות התערבותם של מורים אחרים שהגיעו למקום. כתוצאה מהתקיפה המורה נפצע בחלקי גוף שונים ונזקק אשפוז.
מיד לאחר אירוע התקיפה חאלד יזם סולחה עם המורה ושילם במסגרתה פיצוי של 50 אלף שקלים. בנוסף חאלד יזם אירוע התנצלות פומבית בפני המורה וכלל תלמידי בית הספר. קצינת המבחן המליצה לבית המשפט להעדיף בעניינו את האופציה השיקומית ולהטיל עליו צו מבחן לתקופה של שנה וחצי בנוסף ל"עונש חינוכי" בהיקף של 250 שעות עבודה לתועלת הציבור.
בית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליו שנת מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים.
חאלד ביקש בערעור להתחשב בכך שהביע חרטה, הודה במעשים ופיצה את המורה ב-50 אלף שקלים.
השופטים פרופ' דפנה ברק-ארז, חנן מלצר ויצחק עמית דחו את הערעור. "המסר היוצא מבית משפט זה חייב להיות חד-משמעי ולהישמע בקול צלול וברור: שלומם וכבודם של מורים, האמונים על מלאכת הקודש של חינוך ילדינו, לא יהא הפקר", פסקה השופטת ברק-ארז והוסיפה כי "הטלת אימה ואלימות כלפי עובדי ציבור – והדברים אמורים אף ביתר שאת במקרה של מורה הניצב בפני תלמידיו – היא רעה חולה שיש להילחם בה מלחמת חורמה".
בית המשפט העליון הדגיש כי "אירוע כזה לא ניתן למחות מליבם של התלמידים ואף של שאר הנוגעים בדבר באמצעות התנצלות פומבית ופיצוי – אם כי יש לאלה חשיבות רבה, שבית המשפט נתן לה משקל רב. אם לא, הרי עונשו של המערער היה חמור בהרבה. כך ציין בית המשפט קמא ואף לגופו של עניין לא ניתן להעלות על הדעת כל תוצאה אחרת".
