חדשות

בעידן שבו בגידות וניאופים הפכו לתופעה נפוצה בחברה המתירנית של זמננו, בית המשפט העליון מחייב לראשונה את כלל השופטים לדחות על הסף תביעות כלכליות בין בני זוג נבגדים או בינם לבין הגבר או האישה שעימם בגדו בני הזוג. הגם שמעשה ניאוף עלול לגרום לנזק נפשי לבן הזוג הנבגד, התופעה הנפוצה של בגידות בין בני זוג עלולה להציף את בתי המשפט בתביעות ומוטב להימנע מלדון בהם. "הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה 'הנוסע השלישי' הנחבא בין הסדינים", פסקו השופטים

בית המשפט העליון משרטט לראשונה קו אדום שעובר בגבולות הגיזרה שאותו לא תוכלו לעבור כדי לממש את זכותכם החוקתית לקבלת יומכם בבית המשפט, ומונע מהציבור להגיש תביעות על נזקים שנגרמו במסגרת בגידות במערכות זוגיות. מטעמים של מדיניות משפטית, שבבסיסם הרתיעה של מערכת המשפט להיכנס לתוך מערכות יחסים אינטימיות בין-אישיות ובין-זוגיות, נפסק לראשונה מפורשות כי אין להכיר בעילת תביעה בנזיקין בשל ניאוף או בגידה.

השופט יצחק עמית, המפורסם כשופט מומחה בדיני נזיקין, דחה בהסכמת השופטים יורם דנציגר ואורי שהם, את הערעור שהגיש בעל על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שבו השופט יהודה פרגו מחק על הסף, בהיעדר עילת תביעה, תביעה נזיקית שהגיש הבעל נגד גיסו – בגלל רומן שהתפתח בינו לבין אשת המערער. הבעל, המערער, טען כי בעקבות רומן הבגידה נגרמה לו נכות נפשית ועל גיסו לפצות אותו בסכומי עתק.

השופט עמית ניתח את עוולת הרשלנות, שעליה התבסס הבעל המערער בתביעתו, וקבע כי מדובר בעוולת מסגרת, המאפשרת לשופטים ללכוד התנהגויות שלא היו נתפסות ברשתה של עוולה פרטיקולארית רגילה. עם זאת, ישנם מצבים שבהם העוולה הפרטיקולרית מסויגת בפקודת הנזיקין. כך, בסעיף 62 לפקודת הנזיקין, שעניינו גרם הפרת חוזה שלא כדין, נקבע סעיף-קטן ב' שלו כי "לענין סעיף זה, היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה". כלומר, הסיק השופט עמית, המחוקק מצדיק פגיעה של צד שלישי בחוזה-הנישואין בין בני הזוג, ושולל מראש אפשרות להגיש תביעה של הנפגע. אחרת, יכול היה בעל לתבוע את האיש שקיים יחסים אינטימיים עם אשתו בעוולה של גרם הפרת חוזה.

שותפות רגשית

בכך אישר השופט עמית את פסק דינו של השופט המחוזי יהודה פרגו, עליו דווח בזמנו בפורטל חדשות תקדין, שקבע אז כי "משהחליט זוג נשוי – ובענייננו אשת התובע – לנהל מערכת יחסים עם אחר – בענייננו הנתבע – זכותו לעשות כן ולא ניתן למנוע זאת ממנו, גם אם הדבר נראה לא ראוי בעיני אחרים", קבע השופט פרגו. "קשר הנישואין אינו יוצר בעלות על גופו ורצונותיו של בן הזוג, ואין לבן הזוג הנבגד עילה וזכות תביעה כנגד בן זוגו או נגד האחר. הכרה בזכות תביעה עקב מערכת יחסים זו משמעה סיכול ופגיעה בזכויות וחירויות בן הזוג וכפיפותו באופן מלא לבן זוגו ולרצונותיו. מדובר בגזירה שהציבור בחברה מתקדמת ודמוקרטית אינו יכול לעמוד בה ואינו צריך לקבלה" (ת"א 14657-11-09).

בית המשפט העליון הסביר כעת מצידו את הטעם לצידוק המוחלט ולשלילת עילת התביעה בכך שהמחוקק ראה את קשר הנישואין כקשר "הנושא אופי מיוחד, המבוסס בראש ובראשונה על שותפות רגשית". לכן פסק השופט עמית כי הואיל והמחוקק מצא לנכון להחריג במפורש את קשר הנישואין מהעוולה של גרם הפרת חוזה, אין "לעקוף" את שיקולי המדיניות שהנחו את המחוקק באמצעות השימוש בעוולת הרשלנות.

מעבר לכך שלא נמצא עוגן משפטי לתביעות נזיקין בשל בגידה וניאוף, השופט עמית סבור כי "טעמים חזקים שבמדיניות משפטית שוללים הכרה בניאוף כעילה נזיקית או חוזית, הן בין בני הזוג בינם לבין עצמם והן בין מי מבני הזוג לבין צד שלישי. לצד האינטרס החשוב של שמירה על התא המשפחתי, יש לזכור כי אנו עוסקים בתחום המעוגן בחיי הרגש. בגידה לחוד, ותוצאות ממוניות לחוד".

השופט עמית גם מתבסס בהכרעתו על העובדה שכיום אין נפקות משפטית על סוגיית חלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג שיחסיהם עלו על שרטון בשעה שמי מהם בגד בבן הזוג השני. לדידו, כשם ש"אין להחיל על החוזה המשפחתי קני מידה חוזיים-מסחריים, כך גם אין להחיל בנושאים אלו סטנדרטים של דיני נזיקין... הכרה בעילת תביעה ביחסים שבין הצד הנבגד לבין הצד השלישי, עלולה להחזיר דרך החלון את יסוד ה'אשם' אשר הוצא מן מהבית מן הדלת הראשית, תוצאה בלתי רצויה בעליל".

השופט עמית אף ציין: "נכון אני אף להניח כי קיימת צפיות טכנית, במובן זה שאדם יכול לצפות כי מעשה ניאוף עלול לגרום לנזק נפשי לבן הזוג הנבגד. ברם, כאן נכנסים לתמונה שיקולי מדיניות משפטית, השוללים את חובת הזהירות המושגית".

"הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג"

במישור העקרוני פסק השופט עמית, בהסכמת חבריו לכס השיפוט דנציגר ושהם, כי "ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של 'לא תנאף' היא במישור החברתי-מוסרי-דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה "הנוסע השלישי" הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות-רגשיות ביותר של בן אנוש", התפייט והפליג בדמיונו הציורי השופט עמית.

עם זאת, השופט עמית המליץ להתרחק מהחלוקה הדיכוטומית בין הנפוצות של תופעת הבגידות בקרב הציבור הנאור לעומת הציבור המסורתי-הדתי: "בדוננו בנושאים המשיקים למוסר ולדת, שומר נפשו ירחק מביטויים כגון 'הציבור הנאור והמתקדם', באשר השאלה אם בהתקדמות או בנסיגה עסקינן, שנויה במחלוקת עזה בין קבוצות שונות בקרב אזרחי ישראל. עם זאת, ברי כי לא ניתן להתעלם מהמציאות השוררת בהאידנא (בזמננו – אי"פ), בתמורות ובתהפוכות שחלו בעשרות השנים האחרונות בעולם המערבי, באורחות החיים בכלל ובכל הנוגע למוסד הנישואין בפרט. שיעור הזוגות המתגרשים עלה, ומבלי להידרש לסטטיסטיקה לגבי אחוז בני הזוג המתנסים בבגידה במהלך חיי הנישואין, אין חולק כי המדובר בתופעה נפוצה".

בוגדים? פחות מפרומיל אחד מקרב המתגרשים!

הסיבה שבעטייה השופט עמית נמנע להידרש לסטטיסטיקה היא ככל הנראה כדי "לא לקלקל תיאוריה יפה עם עובדות בשטח", כמאמר הפתגם. שכן, כפי שפורסם אך לאחרונה בפורטל חדשות תקדין, פחות מפרומיל אחד מקרב המתגרשים ציינו כי העילה לגירושין היא בגידה של בן או בת הזוג. מבדיקה שערך במיוחד היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, הרב עו"ד שמעון יעקבי, במערכת המידע הממוחשבת של בתי הדין הרבניים עלה כי בשנתיים האחרונות (החל ביום 1.10.2011 וכלה ביום 31.9.2013) התקיימו בבתי הדין הרבניים 20,787 סידורי גיטין. במהלך תקופה זו נרשמו בסך הכול 17 איש ואישה ברשימת מעוכבי החיתון בגלל עילה של בגידה וניאוף. במילים אחרות, 8.18 איש ואישה נרשמים ברשימת מעוכבי החיתון על כל 10,000 בני זוג מתגרשים (שהם 20,000 איש ואישה) – פחות מפרומיל אחד מקרב המתגרשים! המשמעות החברתית של נתון זה היא שבגידה עם בן זוג זר איננה עילת גירושין שכיחה, בניגוד לדעה הרווחת בציבור ואצל השופט עמית. הבדיקה של עוה"ד יעקבי הוגשה לבית המשפט העליון במסגרת עתירה לבג"ץ בהרכב הנשיא אשר גרוניס והשופטים ניל הנדל ופרופ' דפנה ברק-ארז.

אולם, מדובר רק במדד עדכני אחד מבין מדדים סוציולוגיים רבים לבחינת היקף תופעת הבגידות בחברה הישראלית כיום – תופעה המועצמת בכלי התקשורת, בספרות ובקולנוע העכשוויים. כך, לא כל אקט של בגידה מוביל הישר אל שערי הדיינים, ולא כל מערכת זוגיות מתנהלת לפי קודים סגורים או פתוחים.

יצוין כי השופט עמית הוסיף עוד כי מערכת המשפט בישראל אמנם מכירה בערכו של התא המשפחתי אשר שמירתו מהווה חלק מתקנת הציבור בישראל, אולם זאת תוך התחשבות בשינויי הזמנים והשינויים בנורמות החברתיות. בעידן שבו הבגידה בחיי נישואין היא תופעה נפוצה, פתיחת פתח לתביעות בשל ניאוף ובגידה, עלולה להביא, בדרגה גבוהה של סבירות, להצפה של מערכת המשפט בתביעות ולמשפטיזציה של חיי הנישואים.

ע"א 8489/12