בית משפט השלום קיבל חלקית תביעת דיבה שהגיש שלום אורן נגד עו"ד תמיר מדר על פרסום לשון הרע נגדו במכתבים ששיגר לגורמים שלא קשורים להליך המשפטי שניהל בשם הלקוחה נגד אורן. השופטת איילת הוך-טל פסקה כי רק אחד המכתבים היה מותר לעוה"ד מדר לשגר, וכי פעל שלא בתום לב בפניותיו דווקא לגופים המספקים לאורן תעסוקה ולא לגופים המוסמכים לטפל בתלונותיו
שלום אורן היה שותף יחד עם מירב נחשון בניהול מסעדה בקיבוץ אלונים באמצעות חברות שבבעלותם. לאחר סגירת המסעדה התנהלו מספר הליכים משפטיים בערכאות שונות בין אורן לבין נחשון, שיוצגה על ידי עו"ד תמיר מדר.
לטענת אורן, עוה"ד מדר הפיץ לגביו מספר פניות למשרד התמ"ת, לעסקים שלאורן היה קשר איתם דוגמת מט"י והרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל במסגרתה פעל אורן כיועץ עסקי, בניסיון להציג אותו כרמאי ונצלן, ותוך האשמות שווא כי ניצל את השותפה נחשון והטעה אותה. בתביעת לשון הרע שהגיש אורן נגד עוה"ד מדר נטען כי כל אחד מהמכתבים שנשלחו מהווים פרסום לאדם אחד לפחות ונשלחו במטרה לפגוע בשמו הטוב ובפרנסתו. כמו כן, הטענות שהועלו במכתבים מנוגדות לקביעות שיפוטיות חלוטות שניתנו זה מכבר בעניינם של הצדדים.
לטענת אורן, כתוצאה מפניה של עוה"ד מדר לגורמים השונים הוא לא קיבל עבודה מאותו סניף במשך כחצי שנה.
עוה"ד מדר טען להגנתו כי המכתבים נועדו לצורך איסוף מידע להליך משפטי ולכן מותר היה לו לשלוח אותם (בהיותם חוסים תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק לשון הרע). לטענתו, מכתביו נשלחו בעקבות תשלומים שבוצעו לגורמים זרים שאינם ספקיה של החברה, ולעוה"ד מדר היתה זכות וחובה מקצועית לפנות לאותם גורמים כדי ללקט את המידע הדרוש לו לניהול התיק בשם הלקוחה נחשון "פרסום מעשיו של התובע נבע גם מחובה מוסרית, על מנת למנוע מאנשים נוספים ליפול קורבן לפעילותו", טען להגנתו עוה"ד מדר.
פנייה לגורמים לא קשורים להליך מהווה לשון הרע
השופטת איילת הוך-טל קיבלה חלקית את התביעה של אורן ופסקה כי לפי הוראות חוק איסור לשון הרע, דברים שנאמרו במהלך ניהול הליכים משפטיים הם מוגנים מפני תביעת דיבה (לפי סעיף 13(5) לחוק). אמנם פרשנותו הלשונית של הסעיף היא מצומצמת וחלה אך ורק על דברים שנאמרו בעל-פה במהלך דיון בפני בית המשפט, אולם הפסיקה הרחיבה את יריעת ההגנה כך שתחול גם על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט, ובכפוף לכך שהפרסום אינו נעשה לאנשים שמחוץ להליך המשפטי.
בנסיבות המקרה, פסקה השופטת הוך-טל, עורך הדין מדר שלח מכתבים הנוגעים להליך ולכן מדובר בפרסום מוגן ללא קשר לתוכנו או לסגנונו. אולם, במידה ומכתב כזה נשלח לאדם שאינו קשור להליך המשפטי לגביו נשלח המכתב, לא תחול ההגנה.
לפיכך נפסק כי המכתב היחיד החוסה תחת ההגנה הוא מכתב הפנייה שנשלח למשרד התמ"ת. אמנם מדובר במכתב שנשלח בעקבות הודעת קנס, אולם לצורך העניין יש לראות בהודעת הקנס כהליך משפטי שנוהל כנגד השותפה נחשון, שבעקבותיו בוטלו הקנסות. מאחר והמכתב למשרד התמ"ת נערך לצורך הליך משפטי ונשלח לגורם הקשור לאותו הליך – משרד התמ"ת, אשר שימש כמעין "תובע" באותו עניין, נפסק כי ללא קשר לתוכנו, המכתב חוסה תחת ההגנה הקבועה בס' 13(5) לחוק.
אבל בכל הנוגע ליתר המכתבים ששלח עוה"ד מדר, נפסק כי אמנם מדובר במכתבים שנכתבו לצורך ההליכים שנוהלו בין הצדדים, אולם כל המכתבים נשלחו לגורמים שהם חיצוניים להליכים המשפטיים הללו, ולכן לא יוכלו לחסות בצל ההגנה של סעיף 13(5) לחוק. המכתבים שנשלחו לעסקים שונים בבקשה לקבלת הקוד האתי החל על יועצים עסקיים מהווים האשמות מפורשות כלפי אורן במרמה והולכת שולל ולכן אין ספק כי מדובר בלשון הרע.
אין די ב"אמת סובייקטיבית"
אך האם עוה"ד מדר יכול להתגונן בטענת "אמת דיברתי"? בית המשפט פסק כי לא די באמונתו של עורך הדין מדר באמיתות טענותיו, ועליו לשכנע את בית המשפט כי מדובר באמת עובדתית. נקבע כי ממכלול הראיות והעדויות עולה כי עורך הדין מדר האמין באמונה שלמה בתוכן המכתבים ובטענה כי אורן הוא נצלן ורמאי. אולם, חרף אמונתו, לא עלה בידו להוכיח באמיתות הדבר, לא בהליך הנוכחי ולא בהליכים הקודמים שנוהלו זה מכבר בין הצדדים וניתן בהם פסקי דין, כי יש קורטוב של אמת בטענותיו על אורן.
בית המשפט גם בחן את טענת ההגנה של עוה"ד מדר לפיה מותר לפרסם לשון הרע במסגרת תלונה שהוגשה "לממונה" וקבע כי בנסיבות המקרה, ולמרות שהמכתבים לא נכתבו כתלונה אלא כבקשה לקבלת קוד אתי, יש לראות בניסוחם כתלונה. דרישה נוספת היא כי התלונה תישלח ל"ממונה" על הנפגע, וכי שליחתה תיעשה בתום לב. במקרה זה, המכתבים נשלחו לשני גורמים שונים, כאשר לא היה ברור לעורך הדין מדר מיהו "הממונה" על אורן, אליו יש לפנות, ולכן בחר לשלוח את המכתבים המכפישים לשניהם.
פנה דווקא לגופים המספקים לו תעסוקה
נפסק כי גם אם אחד מהנמענים הוא אכן "ממונה" על אורן לצורך תחולת ההגנה, הרי שהנמען השני אינו "ממונה", ולכן מדובר על "פרסום אחר של התלונה" שמוחרג מתחולתה של ההגנה. בנוסף, צוין כי עורך הדין מדר פעל שלא בתום לב, בין היתר לאור העובדה שבחר לפנות דווקא לגופים המספקים לאורן תעסוקה ולא לגופים המוסמכים לטפל בעניין.
לאור האמור פסקה השופטת הוך-טל כי על עורך הדין מדר לפצות את אורן בגלל הפרסומים המהווים לשון הרע בסך של 40 אלף שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.
