חדשות

השופטת שרה גדות דחתה את עתירתו של עוה"ד שטוב נגד ועדת האתיקה הארצית של לשכת עוה"ד שגנזה את תלונתו נגד עו"ד ד"ר אביעד הכהן. עוה"ד שטוב קבל על נקיטת לשון חריפה בעתירה שהגיש ד"ר הכהן לבג"ץ נגד דייני בית הדין הרבני הגדול בפרשת פסילת גיורי הרב דרוקמן ועל מכתבו המאיים לכאורה לנשיא ביה"ד הגדול הרב עמאר. עוה"ד שטוב עצמו הועמד לדין משמעתי עקב שורה של התבטאויות פוגעניות שהשמיע כלפי עוה"ד הכהן

סכסוך משמעתי בין שני עורכי דין מפורסמים בתחומם הוכרע בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב. תחילת הסכסוך בעתירה לבג"ץ שהגיש ד"ר אביעד הכהן בשנת 2008 בשם לקוחותיו נגד גורמים שונים, ובהם דיינים בבתי דין רבניים, בתי הדין עצמם, היועץ המשפטי לממשלה ואחרים (בג"צ 5079/08) בפרשה המתוקשרת של פסילת גיורי הרב דרוקמן. עו"ד רפאל שטוב סבר כי העתירה לבג"ץ כללה ביטויים קשים, אסורים וחסרי תקדים בחומרתם כנגד דיינים ובתי דין רבניים, ולכן הגיש תלונה אתית נגד ד"ר הכהן לוועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין. בין ההתבטאויות אליהן הפנה שטוב היה כינוי פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול "כתב פלסתר זול מן השוק", ייחוס "שיקולים זרים ופסולים" לדיינים, כינוי תוכן פסק דינם "דברי בלע והשמצה", ועוד. בתגובה לתלונתו של עוה"ד שטוב, השיבה ועדת האתיקה כי מבדיקתה עולה שלא נמצאה בהתנהגותו של ד"ר הכהן עבירה על כללי האתיקה המקצועית והוחלט לגנוז את התלונה.

"תרגילי דמגוגיה זולה"

במקביל, הגיש עוה"ד שטוב תלונה נוספת לוועדת האתיקה בעקבות מכתב ששלח ד"ר הכהן לרב שלמה עמאר, שהיה הראשון לציון ונשיא בית הדין הרבני הגדול, בו התלונן על עינוי דין. מספר שנים לאחר מכן, הגיש עוה"ד שטוב תלונה לוועדת האתיקה הארצית של הלשכה, שהתייחסה הן להתבטאויות של ד"ר הכהן בעתירה לבג"ץ והן להתבטאויותיו במכתבו לרב עמאר. עוה"ד שטוב טען כי במכתבו לרב עמאר, איים עליו ד"ר הכהן.

בתגובה, הודיעה ועדת האתיקה הארצית לשטוב כי החליטה להעמיד את ד"ר הכהן לדין משמעתי, אולם מאוחר יותר השיבה לעוה"ד שטוב כי לאחר עיון בתיק נמצא כי בתגובתו של ד"ר הכהן הוגשה גם תלונה כנגד שטוב עצמו, ולכן עליו להעביר את התייחסותו לכך.

בשלב מאוחר יותר נערך דיון בוועדת האתיקה הארצית, בו הוחלט לגנוז את התלונות על ההתבטאויות של ד"ר הכהן בעתירה לבג"ץ, אך להגיש נגדו קובלנה אתית בעקבות התבטאויותיו במכתב לרב עמאר. כמו כן, הוחלט להגיש קובלנה אתית גם נגד עוה"ד שטוב על בסיס תלונתו של ד"ר הכהן, לפיה: עוה"ד שטוב נקט בסגנון פוגעני ביותר כלפיו בטענות שהשמיע: 'דברי רהב וגאווה', "טיעוני כזב", "דמגוגיה", "דברי כזב, גידוף ונאצה", "כזבים", "רצף תרגילי דמגוגיה", "מגן על זיופים", "חוצפה ועזות מצח", "משקר במצח נחושה", "כזבן", "משמיצן", "דמגוגיה זולה".

לאחר הגשת הקובלנות, פנה עוה"ד שטוב לוועדה בטענה כי מהקובלנה שהוגשה כנגד ד"ר הכהן נשמטו הביטויים והאמירות הקשות שנכתבו על ידו בעתירה לבג"ץ. אולם זו השיבה לו כי הקובלנה נוסחה בהתאם להחלטת ועדת האתיקה הארצית ואין מקום לתיקונה.

"מחשבה פסולה" ו"פעולת תגמול"

עוה"ד שטוב החליט לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בדרישה להורות על תיקון הקובלנה שהוגשה נגד ד"ר הכהן, לקבוע מועד לבירור הקובלנה, לקבל מידע בעניינה ולבטל את הקובלנה שהוגשה נגדו.

לטענת עוה"ד שטוב, ד"ר הכהן פגע בהתבטאויותיו הפסולות במערכת המשפט כולה, אבל ועדת האתיקה הארצית עושה כל מאמץ כדי לשחררו מלתת את הדין על כך, ובהחלטתה להשמיט מהקובלנה את האמירות הקשות שכתב בעתירתו שמה ללעג ולקלס את הליך הקובלנה האתית. לדבריו, "רק 'מחשבה פסולה' יכלה להגות רעיון כה נפסד של השמטת הסעיפים היסודיים מכתב הקובלנה". עוד הוסיף עוה"ד שטוב כי הוועדה מעלה בתפקידה כאשר פעלה תוך שיקולים זרים ופסולים "לחלץ עו"ד שפגע קשות במוסדות שיפוט ובאנשי שיפוט", וכי לא נהגה לפי כללי מנהל תקין כאשר הגישה את הקובלנה רק לאחר מספר שנים.

אשר לקובלנה שהוגשה נגדו, טען עוה"ד שטוב כי אין לוועדה נימוק מדוע זו הוגשה מבלי שקיים מתלונן, מבלי שנשלחה אליו תלונה ומבלי שניתנה לו אפשרות להגיב עליה. משכך, טען עוה"ד שטוב כי זו הוגשה בחוסר תום לב ומשיקולים זרים, ואף סבר כי הקובלנה הוגשה נגדו כ"פעולת תגמול" על כך שדרש מהוועדה שוב ושוב לטפל בתלונה כנגד ד"ר הכהן.

הדין המשמעתי כ"כר לניהול חשבונות"

מנגד, טען ד"ר הכהן כי הדין המשמעתי לא נועד לשמש "כר לניהול חשבונות" בין צדדים יריבים במשפט, אלא להבטיח את שמירת הרמה המקצועית ושמירת כללי התנהגות ראויים. לשיטת הכהן, ההליך הנוכחי שננקט על ידי עוה"ד שטוב נראה על פניו כמבקש לשרת מטרות זרות להליך המשמעתי, ומשום כך ראוי כי בית המשפט לא ייתן ידו לניצול ההליכים לרעה. ד"ר הכהן טען עוד כי התבטאויותיו במסגרת העתירה לבג"ץ משקפות את המציאות וכל הקורא את הדברים יודע כי אין בהם לעג או קלס אלא מתן ביטוי, תוך שימוש במטאפורות לשוניות, לתיאור העובדות והטענות שהועלו בעתירה לבג"ץ. עוד הוסיף ד"ר הכהן כי התנהגותו של עוה"ד שטוב לוקה בחוסר ניקיון כפיים משום שהוא נמנע מלהתייחס להתבטאויותיו הבוטות שלו כנגדו, וכי "מי שמשתלח דרך קבע בעורכי דין ובבתי דין רבניים אינו ראוי לסעד כאשר הוא מתיימר להגן על כבוד מערכת המשפט".

ועדת האתיקה טענה בתגובתה לעתירה כי היא אכן בחנה את התבטאויותיו של ד"ר הכהן במסגרת העתירה לבג"ץ וסברה כי מדובר "בביטויים אשר אכן הדעת אינה נוחה מהם", וכי "אינה סבורה כי זו דרך ההתבטאות הרצויה לעורך דין, ולפיכך לא מיהרה לגנוז את התלונה בעניין זה... עם זאת בסופו של יום הגיעה למסקנה כי אין במקרה זה עילה להגשת אישום משמעתי בגין ניסוח העתירה לבג"ץ".

עובדות ואיזון בין השיקולים הרלוונטיים

השופטת שרה גדות דחתה כאמור את העתירה, לאחר שציינה כי העתירה הנוכחית אינה עוסקת בקובלנה שהוגשה נגד ד"ר הכהן על התבטאויותיו במכתבו לרב עמאר, אלא רק בנושא התבטאויותיו בעתירה לבג"ץ. השופטת גדות ציינה כי על פי ההלכה פסוקה התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים תצומצם למקרים בהם נפלו בהחלטה של ועדת האתיקה פגמים מנהליים, שיקולים זרים או חוסר סבירות קיצונית. לא זו אף זו, כשמדובר בהחלטות להגשת קובלנה לבית דין משמעתי תצומצם עוד יותר התערבותו של בית המשפט בהחלטת הרשות המוסמכת.

במקרה זה, מצא בית המשפט כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת האתיקה לגנוז את התלונה שהוגשה כנגד ד"ר הכהן בעתירה לבג"ץ. נקבע כי זו בחנה את חומר הראיות בתיק, ביקשה את התייחסות הצדדים לנושא ושקלה את כלל השיקולים הרלוונטיים לפני מתן החלטתה, ולא נפל פגם בהחלטתה. מלבד זאת, לא נמצא כי ההחלטה נבעה משיקולים פסולים ובלתי חוקיים לרבות חוסר תום לב או מניעים זרים.

עוד הוסיפה השופטת גדות כי הוועדה הגיעה להחלטתה על בסיס עובדות ואיזון בין השיקולים הרלוונטיים, ובהם חומרת התבטאויותיו של ד"ר הכהן בעתירה לבג"ץ, העובדה כי מדובר בהתבטאויות במסגרת כתב טענות והחשש מפגיעה ביכולתם של עורכי דין להביא בפני בית המשפט את טיעוניהם. עוד שקלה ועדת האתיקה את הרקע להגשת העתירה לבג"ץ – פסילה למפרע של גיורים, הביקורת החריפה שמתח בית המשפט העליון על בית הדין הרבני הגדול בפסק דינו, והעובדה כי בחר שלא למתוח ביקורת על סגנונו של ד"ר הכהן בעתירה. מלבד זאת, עוה"ד שטוב אינו נמנה על הנפגעים הישירים מהתבטאויותיו של ד"ר הכהן. לכן נקבע כי לא נמצא פגם בהחלטת ועדת האתיקה לגנוז את התלונה כנגד ד"ר הכהן.

התנהגות בלתי נסבלת או מתעמרת?

עוד דחה בית המשפט את בקשת העותר לקבוע מועד לבירור הקובלנה, שכן דרישות אלו יש להפנות לבית הדין המשמעתי בו היא מתנהלת. כמו כן, נדחתה בקשתו לקבל את נימוקי ועדת האתיקה ואת פרוטוקולי הדיונים בעניין הקובלנה, שכן על הוועדה לא מוטלת החובה להמציא למתלונן את הפרוטוקולים של דיוניה כדי לאפשר דיון חופשי וענייני על ידי חבריה.

לבסוף, נדחתה בקשת שטוב לבטל את הקובלנה שהוגשה נגדו, שכן משהחליטה הוועדה לראות בדברי ד"ר הכהן במכתבו כתלונה, ומשפנתה לעוה"ד שטוב כדי שיגיב – לא נמצא פגם בהחלטתה. נוסף לאמור, בסמכותה של הוועדה לנקוט בהליכים נגד עורך דין גם אם לא היו בדבריו של ד"ר הכהן משום תלונה. עוד הוסיף בית המשפט כי לא נמצא כל בסיס בהתנהגות הוועדה המעיד על התנהגות בלתי נסבלת או מתעמרת בשטוב ובתלונתו, ולכן אין לקבל את טענתו להגנה מן הצדק. בעקבות דחיית העתירה, חייב בית המשפט את עוה"ד שטוב בהוצאות משפט בסך של 15 אלף שקל לכל אחד מהמשיבים: הן לוועדת האתיקה הארצית והן לד"ר אביעד הכהן.

עוה"ד שטוב עצמו הוחרם בידי הדיינים על סגנון בוטה ומעליב

יצוין כי לאחרונה דווח בפורטל חדשות תקדין כי השופטת אביגיל כהן דחתה את תביעת הנזיקין שהגיש עוה"ד רפאל שטוב נגד הנהלת בתי הדין הרבניים עקב החרמתו בידי הדיין צבי שיינפלד ופסילתו הגורפת מלייצג לקוחות ב-21 תיקים בגלל אלימות מילולית, סגנון בוטה ומעליב, ושימוש בביטויי גנאי "משפת השוק" כלפי דיינים בדיונים שנערכו בפניהם ובכתבי טענות (ת"א 35927-06).

עת"מ 25455-02-13