שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > מחקר חדש: עורכי הדין אחראים ל-95% מהבקשות השונות לדחיית דיונים

חדשות

מחקר חדש: עורכי הדין אחראים ל-95% מהבקשות השונות לדחיית דיונים, צילום: צילום: istock
מחקר חדש: עורכי הדין אחראים ל-95% מהבקשות השונות לדחיית דיונים
17/10/2013, עו"ד אורי ישראל פז

עו"ד יקר, יש לך עומס עבודה במשרד? בכ-73% מהמקרים השופט ידחה את הדיון לבקשתך לעוד שלושה חודשים בממוצע. אתה במילואים? את בחופשת לידה או מחלה? בכ-76% מהמקרים השופטים אישרו מטעמים אלה לדחות את הדיון לעוד ארבעה חודשים, מבלי שנעשה ניסיון להיערך לקראתן מראש ולמצוא פתרון סביר בדמות מחליף שיופיע לדיון. מחקר חדש שמפרסמת הנהלת בתי המשפט מצביע על קשר הדוק בין דחיות הדיונים המרובות לבין משך חיי התיק במערכת המשפט ומשרטט תמונה עגומה של תופעת דחיית הדיונים הצורכת זמן שיפוטי יקר: שופט מטפל בכארבע בקשות לדחיית דיון בממוצע ביום(!) והזמן השיפוטי המוקדש לטיפול בבקשות הדחייה שווה ערך לזמן המגולם בלמעלה מתשעה תקני שופטים(!)

כמעט לכל מזכירה במשרד עורכי דין טיפוסי יש דף עם תבנית קבועה של נוסח אחיד ומוכן מראש להגשת "בקשה לדחיית דיון". לפעמים די בכך שהמזכירה תחתום בעצמה, במקומו של עורך הדין שבכלל לא נמצא במשרד, תשגר את "הבקשה" באמצעות פקס' או נט-המשפט אל שולחנו של השופט שדן בתיק מסוים – והבקשה מתקבלת כך שהדיון נדחה לעוד חודשים ארוכים, והלקוח, לרוב הנתבע, מרוצה להמשיך בשגרת יומו באין-מפריע. מדיניות דחיות קץ ההכרעה השיפוטית מסבות נזקים רבים וגורמות לעינוי דין מתמשך ומורט עצבים למתדיינים בבתי המשפט בישראל. לא פעם זהו אחד השיקולים אם בכלל כדאי לאזרח להיכנס בשערי בית המשפט כדי למצות זכויות משפטיות או שמוטב לוותר על "התענוג" ולפנות לאפיקים אלטרנטיביים, חלקם הליכי גישור או הליכי בוררות שצוברים תאוצה רבה בעשור האחרון, אבל חלקם גם לא בהכרח כשרים וסימפטיים בלשון המעטה.

נדמה כי להנהלת בתי המשפט פשוט נמאס כבר מהקלות הבלתי-נסבלת של תופעת דחיית הדיונים הסיסטמתית על ידי עורכי הדין. בפרט, כאשר בגלל דרכי ההתנהלות הקלוקלים שהשתרשו ברבות השנים בקרב ציבור עורכי הדין – מי שנאלצים לספוג את אש הביקורת הציבורית מכיוונם של מתדיינים מעונים ונבחרי ציבור הם בעיקר השופטים והנהלת בתי המשפט. מחקר חדש בנושא דחיות דיונים, שמפרסמת היום הנהלת בתי המשפט, מעלה כי תופעת דחיית הדיונים היא תופעה גורפת ומקיפה, על פני כלל הערכאות וההליכים שנבדקו (למעט בית המשפט העליון שלא נכלל בבדיקה המחקרית).

המחקר, שנערך על ידי ד"ר קרן וינשל-מרגל ועו"ד יפעת טרבולוס, בחן כמותית את תופעת דחיית הדיונים ומצא כי מדובר בתופעה גורפת ומקיפה, על פני כלל הערכאות וההליכים שנבדקו. במחקר נבחנו שני סוגים של דחיות דיונים: 1) דחיות מבעוד מועד – דיונים הנדחים למועד אחר לאחר הגשת בקשות דחייה שאושרו על ידי בית המשפט, וכן דחיות ביוזמת בית המשפט; 2) דחיות במועד הדיון – דיונים הנדחים למועד אחר לאחר כינוסו של בית המשפט לצורך הדיון, בדרך כלל מפאת אי התייצבות או מחדל של אחד מבעלי הדין או באי-כוחם.

התופעה מבטאת זילות כלפי בית המשפט

מממצאי המחקר עולה כי מקור התופעה הוא בבקשות לדחייה מבעוד מועד המוגשות על ידי הצדדים ובאי-כוחם, וכן בדחיות במועד הדיון, ולא בדחיות ביוזמת בית המשפט, המסבירות רק כחמישה אחוזים מדחיות הדיונים מבעוד מועד. עוד נחשף במחקר קשר הדוק בין דחיות הדיונים המרובות לבין משך חיי התיק במערכת המשפט (הזמן מפתיחת התיק ועד סיום הטיפול בו). כך, דיון הנדחה מבעוד מועד מוסיף בממוצע כשלושה חודשים למשך ההליך המשפטי, בכל סוגי ההליכים; דחיית הדיון במועדו מוסיפה כארבעה חודשים למשך ההליך האזרחי.

כמו כן, נמצא כי תופעת דחיית הדיונים צורכת זמן שיפוטי יקר. כך, בכלל מערכת המשפט, שופט מטפל בכארבע בקשות לדחיית דיון בממוצע ביום(!), הכוללות דחיות מבעוד מועד ודחיות במועד הדיון. ככלל, מממצאי המחקר עולה כי היקף התופעה בכללותה דומה למדי בין הליכים אזרחיים והליכים פליליים. בבתי הדין האזוריים לעבודה היקף התופעה מצומצם במקצת ושופט בבתי הדין מטפל בממוצע בכשלוש וחצי בקשות דחייה ביום. בהליכים אזרחיים (לרבות בבתי הדין האזוריים לעבודה) מרבית הבקשות לדחייה הן בקשות מבעוד מועד, כאשר רובן המכריע הן דחיות כתוצאה מבקשות הצדדים, ואילו בהליכים פליליים, רוב דחיות הדיונים הן במועד הדיון.

במבט-על מערכתי מתברר כי הזמן השיפוטי המוקדש לטיפול בבקשות הדחייה שווה ערך לזמן המגולם בלמעלה מתשעה תקני שופטים, וזאת מבלי לקחת בחשבון זמן שהשופט עשוי להשקיע לשווא בהכנה לקראת דיון, זמן ריענון הנדרש עקב פער זמנים בין דיונים, זמן מנהלי המוקדש לטיפול בחלק מהבקשות ולזימון מחדש של הצדדים ועוד.

ממצאי המחקר מעלים כי הבקשות לדחיית דיונים מטעמי נוחות, כמו שיקולי עומס אצל עורך הדין במשרדו, מהוות עילה מספקת לקבלת בקשת הדחייה מצד השופטים, ובקשות מטעמים אלו מאושרות על ידי השופטים בכ-73% מהמקרים(!) עוד מתברר מהמחקר החדש כי נסיבות אישיות מיוחדות שמעלים עורכי הדין בפני השופטים, כמו: מילואים, חופשת לידה או מחלה – נחשבות בפועל כעילה מספקת לאישור בקשת הדחייה, גם מבלי שנעשה ניסיון להיערך לקראתן מראש ולמצוא פתרון סביר בדמות מחליף שיופיע לדיון, ובקשות המוגשות מטעמים אלו מאושרות בכ-76% מהמקרים(!). עוד נמצא במחקר כי הוצאות משפט כמעט שאינן מוטלות בנסיבות המצדיקות זאת.

עורכות המחקר החדש מציינות כי התופעה של דחיות הדיונים מוכרת בכל מערכות המשפט המערביות כאחד הגורמים המרכזיים להתמשכות ההליכים בבתי המשפט. "התארכות חיי התיק, כמו גם הפגיעה ביכולת לנהל דיונים ברציפות, פוגמות ביכולת לתת סעד משפטי בתוך פרק זמן נאות וניהולו התקין של ההליך", נטען במחקר. "נוסף לכך, דחייה מרובה של דיונים כרוכה בשימוש במשאבים שיפוטיים ומנהליים רבים, וכן מבטאת זילות כלפי בית המשפט ולוחות הזמנים שנקבעו על ידו".

 

הפתרונות: יישום נוהל הדחיות, מסננת ראשונית וחיוב בהוצאות

אז מה מציעים להנהלת בתי המשפט עורכות המחקר החדש כדי להתמודד ביעילות מול התופעה המטרידה? במחקר מוצעות מספר דרכי טיפול בתופעת דחיית הדיונים, כאשר נקודת המוצא היא כי יישום נוהל הדחיות (נוהל שגובש בשנת 2010 על ידי ועדת היגוי שמינתה נשיאת בית המשפט העליון דאז דורית ביניש), הוא הדרך המתאימה והיעילה להביא לצמצום היקף תופעת הדחיות מבעוד מועד. "שימוש קפדני בנוהל כתנאי סף צפוי לצמצם הן את מספר בקשות הדחייה המאושרות על ידי בית המשפט והן את מספר הבקשות המוגשות על ידי הצדדים", טוענות החוקרות.

עם זאת, במחקר נמצאו בקיעים ביישומו של נוהל דחיית הדיונים. החוקרות מצאו כי בפועל אין כמעט שימוש בטפסים שצורפו לנוהל הדחיות. כמו כן, קבלת ההחלטה בבקשה לדחייה אינה מושפעת מחלק מהעקרונות המנחים לאישורה או לדחייתה המפורטים בנוהל. כך למשל, סמיכות מועד הבקשה למועד הדיון הקבוע אינה מהווה גורם משפיע במערך השיקולים, על אף שמחצית מהבקשות לדחייה מבעוד מועד מוגשות בהפרש של חמישה ימים או פחות מהמועד הקבוע לדיון.

עוד הן מציעות להיעזר באמצעים מחשוביים ובמזכירויות בתי המשפט כמסננת ראשונית, כך שהשופטים יקבלו לטיפולם רק בקשות לדחייה המוגשות בטפסים המתאימים ובצירוף כל המסמכים הנדרשים. "ההחלטה בבקשות המלאות תיעשה בהתאם לקריטריונים שבנוהל הדחיות, כאשר ניתן לשקול אפשרות שההחלטה תתקבל על ידי גורם הדומה למחלקת ניתוב התיקים או על ידי עוזרים משפטיים", מוצע במחקר החדש.

מעבר לכך, הוצע לשקול שימוש בכלי של פסיקת הוצאות משפט, הן לצדדים והן לטובת אוצר המדינה, בעיקר כדי למנוע מצב בו אי-קבלת בקשות לדחיות מבעוד מועד יביאו לעלייה בדחיות הדיונים  במועד הדיון. כמו כן, הודגש במחקר כי הטיפול בתופעת הדחיות, בעיקר בהקשר לדחיות במועד הדיון בהליכים פליליים, כרוך במציאת פתרונות בשיתוף פעולה עם גורמי חוץ כמו: המשטרה, הסניגוריה הציבורית, עורכי הדין ושירות המבחן.

בהנהלת בתי המשפט מציינים כי המחקר החדש – שנערך לבקשתה של ועדת ההיגוי למחלקת המחקר בראשות נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס – מהווה חלק אינטגרלי מהמאמצים הניהוליים המוקדשים לקיצור משך חיי התיקים ולייעול הטיפול בהם. שיטת המחקר התבססה בעיקרה על מחקר סטטיסטי-כמותני, בשילוב ראיונות עומק שנערכו עם שופטים ועם מזכירי בתי המשפט. הנתונים נאספו בשני מערכי מחקר נפרדים: שאלוני דחיות דיונים שמולאו על ידי מדגם מייצג של 124 שופטים מבתי המשפט המחוזיים, השלום, ובתי הדין האזוריים לעבודה במשך כ-630 ימי דיונים מלאים; וכן נתונים מתאמיים ממאגרי מידע מדגמיים ל-2,818 תיקים אזרחיים ופליליים שבנתה מחלקת המחקר.

 

דוח המחקר המלא מתפרסם באתר מחלקת המחקר של הרשות השופטת:

http://elyon1.court.gov.il/heb/Research%20Division/doc/Research7.pdf

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:38
קומיט וכל טופס במתנה